שאלה:
תלמידים הנמצאים בישיבה או בפנימייה, היכן עליהם להדליק את הנרות, בחדר השינה או בחדר האוכל?
תשובה: (מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
תלמיד אשכנזי הנמצא בחנוכה בישיבה ובפנימיה – ידליק נרות ויברך בחדר בו הוא ישן, ואין צורך להדליק בחדר האוכל[1]. מלבד זה ראוי שאחד התלמידים ידליק נרות בבית המדרש לפני תפילת ערבית[2].
תלמידה אשכנזיה הנמצאת בפנימיה – תכוון שאינה רוצה לצאת בברכת אביה, ואז יכולה להדליק בברכה[3]. ואם יש כמה בנות בחדר, בת אחת תדליק ותברך ובכך תוציא ידי חובה את חברותיה לחדר, ועל החברות להשתתף עמה בפרוטה[4].
מקורות:
[1] כתב הטור (סי' תרע"ז): "כתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל בתשובות: בן האוכל אצל אביו או האוכל אצל חבירו ויש לו בית מיוחד לשינה – צריך להדליק, שכיון שיש לו בית מיוחד לשינה והעולם רואין אותו נכנס ויוצא בו איכא חשדא אם אינו מדליק, שאין העולם יודעין שאוכל במקום אחר, ואפילו לדידן שאנו מדליקין בפנים ומסתמא בני חצר יודעין שאוכל במקום אחר, אפ"ה שייך חשד כי השכנים עוברים ושבים לפני פתח הבית ורואים שאינו מדליק, ע"כ".
וכתב בשו"ת הרשב"א (ח"א סימן תקמ"ב): "גם מי שאוכל על שלחן בעל הבית אפילו שוכב בבית בפני עצמו אינו צריך להדליק, אבל מכל מקום צריך להשתתף או שיקנה לו בעל הבית חלק בשמן ופתילות. ולא דמי לאכסנאי שמדליק בתוך ביתו, דהתם כבר הדליקו עליו, אבל זה צריך הוא להדליק כאכסנאי שאין לו בית במקום אחר דצריך לאשתתופי בפריטי". כלומר שנחלקו היכן צריך להדליק, האם במקום שאוכל או במקום שישן.
וכתב הדרכי משה שם (ס"ק א'): "ובתשובת הרשב"א (ח"א) סימן תקמ"ב כתב דבזמן הזה ידליק במקום שאוכל ולא במקום ששוכב, וכבר כתבתי למעלה סימן תרע"א אות ט' דבזמן הזה דאנו מדליקין בפנים לגמרי ליכא למיחש כלל לעוברים ושבים, אם כן אפשר דגם הרא"ש מודה דמדליק במקום שאוכל ולא במקום ששוכב".
כתב השו"ע (סי' תרע"ז סעי' א'): "אכסנאי שאין מדליקין עליו בביתו – צריך לתת פרוטה לבעל הבית להשתתף עמו בשמן של נר חנוכה; ואם יש לו פתח פתוח לעצמו – צריך להדליק בפתחו, אף על פי שאותו בית אינו מיוחד אלא לשינה והוא אוכל על שלחן בעל הבית, והוא הדין לבן האוכל אצל אביו. הגה: וי"א דבזמן הזה שמדליקים בפנים ממש – ידליק במקום שאוכל, וכן נהגו". וראה במשנ"ב שם (ס"ק י"א): "ועיין באחרונים שכתבו דגם הדעה ראשונה מודה בזה"ז דכיון שמדליקין בפנים ליכא חשדא מעוברים ושבים אלא מבני הבית והם יודעים שמדליק במקום שאוכל או משתתף עם בעה"ב שם". אמנם כיום שבני אשכנז מדליקים מבחוץ חזר הדין כהרא"ש, וע"כ צריך להדליק במקום שבו ישנים.
[2] בספר שו"ת הרב הראשי ח"ב פרק מא בהערה י"ב.
[3] כתב הרמב"ם בהל' חנוכה (פ"ד ה"א): "כמה נרות הוא מדליק בחנוכה? מצותה שיהיה כל בית ובית מדליק נר אחד, בין שהיו אנשי הבית מרובין בין שלא היה בו אלא אדם אחד, והמהדר את המצוה – מדליק נרות כמנין אנשי הבית נר לכל אחד ואחד בין אנשים בין נשים, והמהדר יתר על זה ועושה מצוה מן המובחר – מדליק נר לכל אחד ואחד בלילה הראשון ומוסיף והולך בכל לילה ולילה נר אחד". ובה"ג כתב: "מנהג פשוט בכל ערינו בספרד שיהיו כל אנשי הבית מדליקין נר אחד בלילה הראשון ומוסיפין והולכין נר בכל לילה ולילה עד שנמצא מדליק בליל שמיני שמונה נרות, בין שהיו אנשי הבית מרובים בין שהיה אדם אחד".
כתב השו"ע (סי' תרע"ה סעי' ג'): "אשה מדלקת נר חנוכה, שאף היא חייבת בה". לפ"ז יוצא שאשה צריכה להדליק.
כתב העולת שמואל בסי' ק"ה שמה שריב"ל אמר שנשים חייבות בהדלקת נרות חנוכה היינו אם אין שם איש אז היא חייבת ויכולה להוציא בזה את בני הבית, אבל דין מהדרין לא נאמר באשה. והקשה – למה תגרע חלק האשה (והביא דברי הרש"ל והא"ר וכתב שטעם זה יועיל רק לאשה נשואה), וכתב: "ומעלתו הציץ מן החרכים לומר דמה שאמר ריב"ל שאף הם היו באותו הנס לומר שהן טפלות כוון בזה לדעת התוס' מגילה דף ד' ע"א שכתב דנשים רק טפילות, ופליג על הרשב"ם שרוצה לומר שאף הם היו באותו הנס שע"י הנשים נעשה הנס וכו' אך דצריך אכתי טעם למה מצה ומגילה חייבות ולא בנר חנוכה. ונלע"ד דבפסח המצוה היא האכילה ובמגילה השמיעה וצריכין לאכול מצה ולשמוע מקרא מגילה, משא"כ בנר חנוכה דאף הרואה בלי הדלקה מברך וכו' ומשום הכי סגי נמי בנר איש וביתו וכו'. אמנם עדיפא מינה קאמינא משום הכי נשים בנר חנוכה טפילות דנר חנוכה לא היה לגופות כי אם להעביר על הדת לאנשים היתה הגזירה כתבו לכם על קרן הצבי שאין לכם חלק באלקי ישראל ועל הנשים היתה הגזירה שתבעל לטפסר תחילה ומדין תורה האנשים מחוייבין למסור נפש על קדוש השם, אבל הנשים פטורות דקרקע העולםהיא כמבואר בכתובות דף ג' ע"ב וכו', משא"כ בפסח שהיו אנשים ונשים שוות בנס דקושי השעבוד שווה בשתיהן וכן בנס פורים דעל כולם היתה גזירת השמד", והביא דברי הרמב"ם, וכתב שעיקר טעמו מחמת המנהג, והמנהג היה שנשים לא ידליקו מדין מהדרין, וסמכי על דברי התוס' דפליגי על זה, והעלה שכשאין איש – תדליק אשה, אמנם אם יש איש – יוצאת ידי חובה בהדלקת האיש.
כתב המשנ"ב (סי' תרע"ה ס"ק ט'): "ועיין בתשובת עולת שמואל סימן ק"ה דלדידן שמדליקין כל אחד בפני עצמו, מכל מקום אשה אינה צריכה להדליק דהויין רק טפילות לאנשים, ואם רוצים להדליק מברכות דהוי כשאר מצות עשה שהזמן גרמא דיכולות לברך", וכ"כ כה"ח שם (ס"ק כ"א). וראה בהערה כ"ד, וע"כ תכוון שלא לצאת בהדלקת אביה ותדליק עם ברכה.
[4] ראה בספר שו"ת הרב הראשי ח"ב פרק מא' בהערה י'.