שאלה:
האם מותר בשבת לרסק בננה לתינוק בשיני המזלג כדי להאכילו לאלתר?
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו זצ"ל)
מותר לרסק בננה בשבת לתינוק, אך יש לעשות זאת בשינוי, דהיינו: לרסק בתוך כוס (כלומר במקום שאין דרכו לרסקו) וכן לרסקו בצד מזלג או הכף וכדו'[1].
מקורות:
[1]ראה שו"ע (סי' שכ"א סעי' ז'), ז"ל: "מותר לדוך פלפלין אפילו הרבה יחד, והוא שידוכם בקתא של סכין ובקערה", וראה בכה"ח (שם ס"ק ל"ט) שכתב שבקתא הוי שינוי גמור ולכן מותר לכתחילה, וע"ע שם (ס"ק פ'). ובמשנ"ב (שם ס"ק כ"ה), ז"ל: "אבל לא ידוך בקתא של סכינא במכתשת, אף דשינה במה שדך בקתא של סכינא מ"מ במכתשת מיחזי כעובדא דחול. וה"ה דדך בקתא ע"ג שלחן או בשולי כלי ע"ג שלחן דהוי תרי שינויי, אבל בבוכנא המיוחדת לכתישה, אפילו ע"ג שלחן או בתוך הקערה – אסור". וע"ע בכה"ח (שם ס"ק מ'). וכך כתב הבא"ח (ש"ש פרשת משפטים אות ד'), ז"ל: "אין לדוך הפלפלין במכתשת כלל, אלא ידוך אותם בקערה ובקתא דסכינא, דהוי תרי שינויים, ויזהר שתהיה הקערה עבה שלא תשבר, מפני שהפלפלין קשים הם. והמלח דינו כפלפלין דצריך שני שינויים ולא סגי בשינוי אחד, וכמו שכתבו עולת שבת ואליה רבא ומטה יהודה ז"ל. והגם כי הגאון רבינו אליהו מווילנא ז"ל בסעיף קטן ט', סבירא ליה לחלק בין מלח לפלפלין, בררתי בסייעתא דשמיא בסה"ק מקבציאל, דהעיקר הוא כאשר הבינו הרבנים ז"ל הנזכרים בכונת מרן ז"ל, שדין המלח הוא שוה לדין הפלפלין". ובבא"ח (ש"ש פרשת משפטים סעי' ה') הוסיף, וז"ל: "גרוגרות וחרובין ושאר פירות דינם כמלח, דבעינן תרי שינויים ולא סגי בשינוי אחד, שכן משמע מדברי התוספתא דשבת וביצה, שהביאה הרב המגיד ז"ל בפרק כ"א מהלכות שבת דין ג', עיין שם, וכן העלה מורי הרב ז"ל, והאמת אתו בזה, דכן נראה לכל מעיין ישר דאין לחלק ביניהם, וכאשר כתבתי בסה"ק מקבציאל וכו' ונראה לכ"ע דהפוך יד המכתשת אין זה שינוי גמור, אלא שינוי קצת, והנה תחלת הכל בררתי כל מידי דאסור מן התורה אינו מותר לכתחילה אלא בשינוי גמור, ואם עושה שינוי קצת עדיין זה הוא אסור מדרבנן. והנה מדין המולל מלילות בשבת שפסק מר"ן ז"ל בסי' שי"ט, דאין מוללין מלילות אלא מולל בשינוי מעט בראשי אצבעותיו, הוכחתי מזה דגם כאן כתישה בראש הקצר הוי שינוי קצת, ועוד הוכחתי מדין ההוצאה שפסק הרמב"ם בה' שבת פרק י"ב, המוציא לאחר ידו או ברגלו בפיו ובמרפקו וכו' פטור אבל אסור מד"ס, ועיין בש"ע להגאון ר"ז סי' ש"א ס"ב יע"ש, ונמצא דגם היפוך המכתשת דלא ניחא תשמישיה, חשיב כלאחר יד ושינוי קצת הוא, ולכן במלח דלכ"ע יש איסור תורה בדיכתו, לא מהני הפוך יד המכתשת, אבל בכתישת פירות דאיכא בזה פלוגתא, דאית דס"ל דדיכתם הוא איסור דרבנן, אין למחות ביד אלו העושים שינוי זה בהיפוך יד המכתשת, אף על גב דבררנו דאין זה שינוי גמור, מאחר דנהגו בשינוי זה, אין למחות בידם, ובפרט אם עושין לצורך זקנים וקטנים. ושאלתי מאת הרה"ג מהר"א מני נר"ו על מנהג עה"ק תוב"ב בדבר זה, והשיב ששמע שכן נוהגים בעה"ק ירושלים ת"ו שמהפכין ראש המדוך ודכין בו בשבת, כמו מנהג בגדא"ד יע"א".
וע"ע מה שהאריך במנהג בגדד להקל לדוך תמרים ואגוזים בשינוי קצת, להפוך רק את יד המכתשת לדוך בראש הדק ולא בראש הרחב, וראה כה"ח (שם ס"ק ע"א) שסיים על דברי הבא"ח, וז"ל: "ומיהו הגם דאין למחות ביד המקילין, מכל מקום כל בעל נפש יחמיר לעצמו לעשות בשני שינויים כדי לצאת אליבא דכולי עלמא. והגם דהתמרים על ידי הדיכה נעשים כמו עיסה, כיון שהוא על ידי שינוי ורוצה לאכול מיד – שרי כמו בורר לעיל ריש סימן שי"ט, יעו"ש", עכ"ל. וע"ע בשו"ת הרב הראשי ח"ב פרק (מאת מרן הרב מרדכי אליהו זצ"ל) ל"ב שאלה ב'.