שאלה:
האם יש בשבת איסור של "צביעה במשקין"?
תשובה: (מאת מרן הרב מרדכי אליהו זצ"ל)
אנו פוסקים כדעת הבא"ח(ש"ש פרשת פקודי סעי' ג') שיש צביעה במשקין, לכן צריך לשים בכוס קודם את המיץ הממותק ועליו לשפוך את המים [וה"ה בהכנת כוס תה שיש להשים קודם את התמצית ורק לאחר מכן את המים חמים][1].
מקורות:
[1] כתב הבית יוסף (סימן ש"כ), וז"ל: "כתב בשבלי הלקט (סי' פ"ו): צריך [עיון] על הכרכום אם יש לחוש עליו משום צובע. ולפי דברי בעל היראים דאמר: אין דרך צביעה באוכלין – מותר. וזה לשון [בעל] היראים (סי' רעד קל"ו ע"ב): ראוי לכל בר ישראל שאוכל תותים או שאר פירות הצובעים שיזהר שלא יגע בידיו צבועות בבגדיו או במפה, דהוה ליה תולדת צובע. ואם כן יצא דם מן המכה – אסור לתת עליה בגד, אבל אם צובע פתו במשקה הפירות – לית לן בה, דאין זה צביעה באוכלין", עכ"ל. ושם בדרכי משה (ס"ק ב'): "וכן כתב באור זרוע (הל' שבת סי' ס"ג ט"ו ע"ג) בשם רא"ם. ובאגור (סי' תפ"ד) כתב דאין לחוש לדברים אלו, דכל זה אינו אלא דרך לכלוך ושרי, ולא הוה ביה משום צובע. ושמעתי מאבא מורי ש"ן ששמע ממהר"ר אברהם מינץ דאסור ליתן יין אדום לתוך יין לבן בשבת משום צובע, אבל לפי דברי בעל יראים דאין צביעה באוכלין, נראה דזה גם כן שרי. ונראה קצת ראיה לדבריו מהא דסוף סימן שי"ט דנותן ביצה לתוך החרדל אף על גב דעושה לו מראה" וכו', עכ"ל. ובשו"ע (סי' ש"כ סעי' י"ט), פסק, ז"ל: "ליתן כרכום בתבשיל – מותר ואין לחוש לו משום צובע, דאין צביעה באוכלין". השו"ע להלכה פסק שמותר לצבוע מאכל כשכוונתו לצורך המאכל, אך לא כתב לגבי צביעה במשקין שהוא מוזכר ביראים שם, ואפשר דס"ל שאסור.
ראה בחיי אדם (כלל כ"ד סעי' ה', נשמת אדם שם ס"ק ג') שכתב שהעיקר כדעת הר"א מינץ (שהובא בדרכי משה), שאסור ליתן יין אדום בתוך יין לבן, ואף שמותר ליתן כרכום בתבשיל, אינו נותנו לשם צבע אלא לטעם בלבד, וכך דעת הבא"ח (ש"ש פרשת פקודי סעי' ג', והובא לשונו להלן), וראה עוד במשנ"ב (שם ס"ק נ"ו), ז"ל: "וכן מותר ליתן יין אדום בתוך יין לבן ואע"פ שמתאדם [ואפילו אם מכוין לכתחלה לעשות מראה בהמאכל או בהמשקה, ג"כ מסתברא דאין להחמיר, כן נראה מהפמ"ג (אשל אברהם סי' ש"כ ס"ק כ"ה), ולפי מה שכתב בנשמת אדם – נכון למנוע מזה]. ומ"מ אין רשאי לעשות מראה ביי"ש ודבש שיקנו ממנו [פמ"ג, ע"ש טעמו, וגם בלא"ה הוא עובדא דחול], וכ"ש שלא להשים סממנים בצלוחית מים להעמיד בחלון נגד השמש, ויש בזה חשש חיוב חטאת [שם בפמ"ג]".
כתב הבא"ח (ש"ש פרשת פקודי סעי' ג'): "אין צביעה באוכלין. ולכן מותר לטבל פיתו במשקה הצבוע אע"ג דהפת נצבע. וכן מותר ליתן באוכל דבר שצובע אם אין כוונתו לצבוע, אבל אם כוונתו לצבוע – אסור גם באוכלין, מאחר דכוונתו לצבוע. ואע"ג דאמרנו כל שאין כוונתו לצבוע – אין איסור צביעה באוכלין, מ"מ במים ושאר משקין – צריך להיזהר אע"פ שאין כוונתו לצבוע, משום דדמי לעושה עין הצבע דאסור מן התורה לדעת הרמב"ם (הל' שבת פ"ט הי"ד) ז"ל, וכאשר כתבתי בזה בסה"ק רב פעלים בס"ד. ולכן מה שנוהגים פה עירנו שמביאים על השולחן במסיבה גדולה שני כלים של זכוכית גדולים וממלאים אותם מים צבועים, כגון של קרמ"ז (צבע אדום) ליופי ונוי, שיהיו נראים כאלו הם מלאים שכר אדום – שלא יעשה צבע המים האלו בשבת. ואסור להניח כח"ל בעינים בשבת משום צובע", עכ"ל. וכיון שיש חשש שיגיעו לאיסור דאורייתא, גזרו גם במה שדומה לזה. ונתבאר, שאם אדם רוצה להכניס לחם לבן בתוך קפה, או קוקה קולה, אף שכאשר מכניס את הלחם למשקה נצבע הלחם, וכן אם אדם לוקח לחם ומטבל אותו עם פלפל אדום וכיו"ב – מותר, דכל דבר שהוא אוכל – אין צביעה באוכלים, ובתנאי שאינו מתכוון לצבוע, אך אם הדבר הנצבע הינו משקה – אסור, שיש הבדל בין צביעת אוכל שמותרת, לבין צביעת משקה שאסור אף שאינו מתכוון לצבוע, כיון שדומה לעין הצבע. אמנם המשנ"ב (שם ס"ק נ"ו) כתב שבין באוכל ובין במשקין – אין צביעה, ואין חילוק בזה. אמנם מ"מ גם הוא חשש לכך במקום אחר, ראה בשער הציון (סי' שי"ח ס"ק ס"ה): "באופן זה טוב יותר שיערה המים לתוך העסענס, לצאת בזה גם דעת החוששים לצביעה, ועיין ביערות הדבש" . וע"ע שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' פ"ה).