שאלה:
בימי שבת באות חתולות ליד ביתינו כי הן מריחות את האוכל. האם מותר לתת אוכל לחתולות בשבת? מדברי המשנה ברורה בסימן שכ"ד ס"ק ל"א אפשר להבין שמותר, אבל שמעתי כמה פעמים שאסור כי מדובר בחתולות של הרחוב ש"אין מזונותיהם עלינו". מה הדין?
תשובה: (מאת מרן הרב מרדכי אליהו זצ"ל)
מה שציינת למשנ"ב בעניין האכלת כלב, אינו דומה לשאלה זו, ששם מדובר בכלב שלו, ויש המקילים אף בכלב שאינו שלו. ויש החולקים עי' כה"ח (סי' שכ"ד ס"ק מ"ו)[1].
אך בחתול לכולי עלמא אין מי שמקיל[2].אמנם מותר לשים אוכל כשהחתול לא נמצא ואח"כ יבוא ויאכל[3].
מקורות:
[1] ראה בשו"ע (סי' שכ"ד סעי' י"א) שכתב, וז"ל: "אין נותנין מים ולא מזונות לפני דבורים, ולא לפני יוני שובך ויוני עליה, ולא לפני חזיר, אבל נותנין לפני אווזין ותרנגולים ויוני בייתות וכן לפני כלב שמזונותיו עליך". וכתב המשנ"ב (שם ס"ק ל"א): "ואפילו כלב שאינו מגדלו בביתו – מותר, דמצוה קצת ג"כ ליתן לו מזונות, כמו שאחז"ל שחס הקדוש ברוך הוא עליו לפי שמזונותיו מועטין ומשהה אכילתו במעיו שלא יתעכל ג' ימים, ועיין בא"ר". אמנם בכה"ח (שם ס"ק מ"ו) כתב, וז"ל: "משמע בגמרא (שבת קנ"ה ע"ב) אפילו כלב שאינו מגדלו בביתו – מותר, דמצוה ליתן לו מזונות. מגן אברהם ס"ק ז'. ומלבוש לא משמע הכי, גם בגמרא שם לא קאמר אלא אורח ארעא וכו' ולא מצוה, והני מילי בשדה אבל במתא – לא. אליה רבה אות י"א, תוספת שבת אות י"ז, נהר שלום אות ה'. וכתב דהכי משמע מלשון הרמב"ם פרק כ"א והשלחן ערוך (מזה שכתב: "מזונתיו עליך"), דלא שרי אלא בכלב שלו, יעו"ש".
[2] כתב הבית יוסף (סי' שכ"ד), הביא את דברי המשנה שבת (דף קנ"ה ע"ב), וז"ל: "ומהלקטין לתרנגולין ואין נותנין מים לפני דבורים ולפני יונים שבשובך אבל נותנין לפני אווזין ותרנגולין ולפני יוני הרדסיאות. ובגמרא: מתיב לרב יהודה דאמר דהמראה נמי ביד היא, ואפילו הכי אסור מדתניא: מהלקטין לתרנגולין ואין צריך לומר שמלקיטין ואין מלקיטין ליוני שובך וליוני עלייה ואין צריך לומר שאין מהלקטין. מאי מהלקטין ומאי מלקיטין וכו' ושני רב יהודה: לעולם מהלקטין דספי להו בידים, מלקיטין דשדי ליה קמיה. ודקשיא לך יוני שובך ויוני עלייה למישדא קמייהו נמי לא, הני מזונותן עליך והני אין מזונותן עליך, כדתניא: נותנין מזונות לפני כלב ואין נותנין מזונות לפני חזיר, ומה הפרש בין זה לזה? זה מזונותיו עליך וזה אין מזונותיו עליך. אמר רב אשי: מתניתין נמי דיקא: אין נותנין מים לפני דבורים ולפני יונים שבשובך אבל נותנין לפני אווזים ותרנגולים וכו' מאי טעמא, לאו משום דהני מזונותן עליך והני אין מזונותן עליך?! וליטעמיך, מאי איריא מיא? אפילו חיטי ושערי נמי לא! אלא שאני מיא דשכיחי באגמא". וכתב הר"ן (ס"ז ע"א ד"ה "מדאמרינן"): "ומדאמרינן בגמרא וליטעמיך וכו' ומפרקינן: שאני מיא דשכיחי, משמע לי דמזונות דלא שכיחי כגון חיטי ושערי – מותר ליתן לפני יוני שובך, אף על פי שאין מזונותן עליך, ודקתני: ואין מלקיטין ליוני שובך ויוני עלייה במזונות דשכיחי קאמר. ולפיכך תמיהני מהרמב"ם שכתב בפרק כ"א מהלכות שבת (הל"ו): אבל מי שאין מזונותיו עליו, כגון חזיר ויוני שובך ויוני עלייה ודבורים – לא יתן לפניהם לא מזון ולא מים, ולא חילק בין שכיח ללא שכיח, וכן הרי"ף לא הזכיר מזה כלום, ולא ידעתי למה, עכ"ל, וכו' ומיהו לענין הלכה נקטינן כסתם ברייתא, דקתני: אין נותנין מזונות לפני חזיר מפני שאין מזונותיו עליך, וכל מזונות במשמע, וכרב אשי דסבירא ליה הכי, ואף על גב דאידחי לה דיוקא דמתניתין, לא אידחי דינא משום הכי. הילכך שום מזון אין נותנין לפני מי שאין מזונותיו עליך, וכדברי הרי"ף והרמב"ם ז"ל". וראה בשו"ע (סי' שכ"ד סעי' י"א) שפסק, וז"ל: "אין נותנין מים ולא מזונות לפני דבורים, ולא לפני יוני שובך ויוני עליה, ולא לפני חזיר, אבל נותנין לפני אווזין ותרנגולים ויוני בייתות וכן לפני כלב שמזונותיו עליך".
וביאר כה"ח (שם ס"ק מ"ג): "ואפילו הן שלו מיקרי אין מזונותם עליך לפי שמוצאין לאכול במקום אחר. שלטי הגבורים פרק מי שהחשיך. ומיהו משמע דאם אין דרכם לשוטט ולאכול במקום אחר אלא הוא נותן לפניהם בכל יום ואם אינו נותן ישארו רעבים – מותר ליתן להם גם בשבת, משום צער בעלי חיים".
וראה במאמר מרדכי שבת (ח"ג פרק ס"ה סעי' א'): "ככלל, מותר להאכיל בשבת כל בעל חיים אם מתקיימים בו שני תנאים: א. אם הוא שייך לאדם המאכילו (למעט יוצאים מן הכלל). ב. עיקר אכילת בעל החיים תלויה בבעליו. אמנם אסור לאדם להאכיל בשבת בעלי חיים אפילו אם שייכים לו, אם בעלי החיים מוצאים את מזונותיהם במקום אחר, מכיון שאין אכילתם תלויה בבעלים".
[הערת העורך: למרן הרב היה שכן שגידל כלבים, ובסכות שכולם היו אוכלים בסוכות למטה היה עולה ריח המאכלים והיו מצטערים הכלבים, ולכן מערב יום טוב היה מכין להם הרב אוכל והיה נותן לשכן להביא להם ביום טוב, ומלבד הבעיה שאין מזונותיהן עליך היה מרן הרב אומר שאין לתת משיירי סעודת מצווה (שראוי לאכילת בני אדם) לבעלי חיים].
[3] וכתב במאירי (ביצה כ"ג ע"ב), ז"ל: "ואין נותנין לפניהם מזונות שמא יבא ליקח מהן או לטלטלן, וכל שאסור לאכלו או להשתמש בו ביו"ט מפני שהוא מוקצה – אסור לטלטלו, והרי מ"מ זה שאמרו שמא יבא ליקח מהן אינו אלא במה שראוי לאכילה, ומ"מ בתוספתא של פרק זה פ"ג ה"ד אמרו: עושין פרנסה לנחיל של דבורים בשביל שלא יברח, כלומר שבמקום פסידא התירו. ומ"מ נראה לי שלא נאסר בכלם אלא במזונות שיש בהם טורח ושהוא מחזר אחר הדגים ואחר החיה והעוף להאכילם ולהשקותם, אבל זריקת פירורין לתוך הביבר וכיוצא בזה – מותר", וע"ע במנחת שבת (סי' פ"ז ס"ק ט"ז).