שאלה:
כיום, כאשר ידוע שכינה אינה נבראת מעצמה אלא בוקעת מביצה שהוטלה ע"י אמה, האם מותר להרגה בשבת?
תשובה: (מאת מרן הרב מרדכי אליהו זצ"ל)
בענין הריגת כינה בזמן הזה, עיין בשו"ע (או"ח סי' שט"ז סעי' ט') בבה"ל למשנ"ב ובכה"ח שם שכתבו, שצריך להזהר בהריגתה[1].
מקורות:
[1]כתוב בגמ' שבת (י"ב ע"א): "תנו רבנן: המפלה את כליו – מולל וזורק, ובלבד שלא יהרוג. אבא שאול אומר: נוטל וזורק, ובלבד שלא ימלול. אמר רב הונא: הלכה – מולל וזורק וזהו כבודו, ואפילו בחול. רבה מקטע להו, ורב ששת מקטע להו. רבא שדי להו לקנא דמיא. אמר להו רב נחמן לבנתיה: קטולין ואשמעינן לי קלא דסנוותי. תניא – רבי שמעון בן אלעזר אומר: אין הורגין את המאכולת (פרש"י: כינה) בשבת, דברי בית שמאי, ובית הלל מתירין". ובגמ' (שם ק"ז ע"ב): "הא הורגן – חייב. מאן תנא? אמר רבי ירמיה: רבי אליעזר היא, דתניא: רבי אליעזר אומר: ההורג כינה בשבת – כהורג גמל בשבת. מתקיף לה רב יוסף: עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי אליעזר אלא בכינה דאינה פרה ורבה, אבל שאר שקצים ורמשים דפרין ורבין – לא פליגי. ושניהם לא למדוה אלא מאילים, רבי אליעזר סבר – כאילים, מה אילים שיש בהן נטילת נשמה אף כל שיש בו נטילת נשמה. ורבנן סברי – כאילים, מה אילים דפרין ורבין אף כל דפרה ורבה. אמר ליה אביי: וכינה אין פרה ורבה?! והאמר מר: יושב הקדוש ברוך הוא וזן מקרני ראמים ועד ביצי כינים! מינא הוא דמיקרי ביצי כינים. והתניא: טפויי וביצי כינים! מינא הוא דמיקרי ביצי כינים".
ועי' בב"י (סי' שט"ז). ובשו"ע(שם סעי' ט') כתב, וז"ל: "פרעוש, הנקרא ברגו"ת בלשון ערב – אסור לצודו אא"כ הוא על בשרו ועוקצו, ואסור להרגו: הגה – ואף לא ימללנו בידו, שמא יהרגנו, אלא יטלנו בידו, ויזרקנו אבל כנה – מותר להרגה. והמפלה בגדיו מכנים – לא יהרגם אלא מוללן בידו וזורקן. אבל המפלה ראשו – מותר להרגם".
וכתב בספר המצוות לרמב"ם (מצות לא תעשה קע"ט): "ואינו נמנע התיילד הצרעה או הנמלה או זולתם ממיני העופות והשרצים מן העיפושים ובתוך האוכלים אלא אצל הסכלים, שאין להם ידיעה בחכמת הטבע, אלא יחשבו כי כל מין אי אפשר שיתיילד איש מאישיו אלא מזכר ונקבה, בעבור שהם רואים זה העניין ברוב כן. ושמור אלו השרשים והבין זה העניין כי הוא דבר דבור על אפניו".
וכתב הבא"ח (ש"ש פרשת וארא סעי' י"ג), וז"ל: "הכינה אינה מתהוית מן העפר אלא מן הזיעה, לכך מותר להרגה בשבת. במה דברים אמורים, במוצא כינה על בשרו או שמצאה על בגדיו דרך מקרה, אבל המפלה את בגדיו מכנים – אסור להרגן, אלא מוללן בידיו וזורקן. והטעם, דגזרו שמא ימצא גם פרעוש ויבא להרגו, כיון דשכיחי פרעושין בבגדים. לפיכך המפלה ראשו – מותר להרוג הכנים שימצא שם, משום דאין פרעושין מצוים בראש. ואם בלילה עקצו בבשרו ואינו יודע אם הוא כינה או פרעוש – הרי זה יזרקנו, דשמא פרעוש הוא".
ועיין בפחד יצחק (למפרונטי) ערך צידה האסורה, וז"ל: "ואני הצעיר הכותב אי לאו דמסתפינא אמינא דבזמננו שחכמי התולדות הביטו וראו וידעו וכתבו דכל בעל חי יהיה מי שיהיה הוה מן הביצים, וכל זה הוכיחו בראיות ברורות, א"כ שומר נפשו ירחק מהם ולא יהרוג לא פרעוש ולא כינה ואל יכניס עצמו בספק חיוב חטאת. ובדבר זה אמינא דאם ישמעו חכמי ישראל ראיות אוה"ע יחזרו ויודו לדבריהם כמו בגלגל חוזר ומזל קבוע, עיין אלפסי ור"ן פ"א דשבת דף ק"א ע"ב ושלטי גיבורים שם אות ב', דנחלקו הפוסקים אם פרעוש הוא הלבן או השחור. אלא ששאלתי את פי מ"ע מוהרדי"ב נר"ו ממנוטבה וקיים ההיתר בתשובתו. זאת נשאלתי: אם בעת הזאת שמלאה הארץ דעת החוקרים העסקנים בדברים, האומרים כי כל בעל חי נולד ומתהוה מביצה, האם מותר להרוג כינה בשבת? והשיבותי: שאין לשנות הדינים המיוסדים על קבלת קדמונינו בשביל חקירת חכמי אוה"ע, הלא תראה שהרבה מהחוקרים מכחישים בראיות דבר עין הרע, והרמב"ן כתב שדי לסתור דבריהם במ"ש בגמ' לענין דינא אסור לעמוד על שדה חבירו בשעה שעומדת בקמותיה. ואין צורך למאמין לבקש ממקום אחר ראיות וטענות, אע"פ שישנן רבות ועצומות, כי תספיק קבלת רבותינו שעל אדני הדבר הזה הטביעו ויסדו דין ומשפט גמור. ועוד עדות נאמנה אצלי מ"ש בגמ' דפסחים על ענין אם הגלגל קבוע ומזל חוזר שחזרו חכמי ישראל והודו לחכמי א"ה, וסוף דבר אחרי מאות רבות בשנים כל התוכנים מא"ה בחקירתם ע"פ הנסיון והמופת שבו לדברי חכמינו וקבלתינו הקדמונית. וא"כ אין לזוז ממה שנפסק עפ"י גמרתינו, אפי' כל רוחות החקירות האנושיות שבעולם באות ונושבות בו, כי ריח ה' דבר בנו. אכן חסר דעת החוקר ואין שכלו מגיע לעומק חכמת הטבע ומעשה בראשית כי רב הוא, וכתוב מגיד דבריו ליעקב וסוד ה' ליראיו, וחכמי א"ה לא ידעו ולא הבינו בטבע כי אם שטחיות הדברים הנראה לעין ולא פנימיותם כאשר השכילו מקבלי המעשה בראשית כמ"ש הר"ן בדרשותיו. ועוד אפי' יהבינן להו בהא מילתא כל טענתיהו, לא אמרו שכל הדברים פרים ורבים מחבור זכר ונקבה אלא שכל הנולד מתחילה מביצה וגם מכינים יתאמת מאמרם שנולדים מביצה המתהוה מן הזיעה. ורש"י ז"ל כתב במס' ע"ז על ביצי כינים מינא הוא דמתקרי ביצי כינים ודקין הן, ובלע"ז לינדרים, והוא מגמ' בשבת שמונה שרצים, וא"כ הדין אמת ויציב ונכון וקיים וכו' יהודה בכמ"ר אליעזר בריל. והיתה תשובתי אליו: ראיתי פסק מעכ"ת על הכינים ואמרתי יישר ויישר, אע"ג דמנגד לסברא בכל מכל כל, יען כי להחמיר ולא להקל אנן קיימין בדבר דבין הפוסקים נבוך ומסופק הוא אם הפידוקקיו או הפולצי מותר להרוג בשבת, ליעיין מר בשלטי גיבורים פ"א דשבת קי"א ע"ב אות א' וב', ואם הוא הפידוקקיו מה הוא אם של ראש או של מקום אחר. ועל הכל דמוללו וזורקו אמרינן בגמ' דשבת פ"א וזה כבודו אפי' בחול, והחוקרים הודיעו בראיות ברורות דאין מן בא מן העיפוש ואין הביצים מתהווים מן הזיעה אלא מן הבעלי חיים. וחכמי ישראל שחזרו והודו לחכמי אוה"ע בענין מזל קבוע וגלגל חוזר הורו באצבע דלאו כל מילי דאתמרו בגמ' מפי הקבלה אלא דחכמי ישראל דברו גם הם לפעמים מפי השכל והחקירה האנושית ומפי קבלה, דאל"כ למה להם להודות היה להם להתחזק בקבלתם ולא לשוב מפני כל הראיות אוה"ע. ואם בזמנינו איכא חכמי אוה"ע הסוברים כקאפערריניקוס דגלגל קבוע, לא מעטו הסוברים ג"כ ומוכיחים להיפך והדברים ההם, אינם בחכמה למודית, היינו מאטעמאטיקע, שיוכל האדם להביא ראיות ברורות ואמתיות ומופת חתוך, עד אשר לא ישאר לבעל דין מקום לחלוק ולהשיב עליהם אלא זה בכה וזה בכה" וכו'.וראה מאמר מרדכי הלכות שבת (ח"ד פרק צ' סעי' ס') (הערת העורך: וראה במכתב מאליהו ח"ד עמ' 355 מה שביאר בזה).