שאלה:
האם מותר להדק בשבת שרוך צמר בגרב של תינוק, או שאסור מדין תופר?
תשובה: (מאת מרן הרב מרדכי אליהו זצ"ל)
הידוק שרוך בגרב של תינוק אין בו משום "תופר". ואם אין קושרים שני קשרים או עושים קשר שאינו של קיימא, אין בו גם משום "קושר"[1].אולם, אין להשחיל שרוך חדש לגרב זו בשבת. ואם הנקבים צרים, אין להשחיל גם שרוך ישן[2], שמתוך כך הנקבים יתרחבו. ועי' שבת (מ"ח ע"ב) מחלוקת רש"י ותוס' שם, ושו"ע (סי' ש"מ סעיפים ז'-ח') ונו"כ שם[3].
[1] ראה בשו"ת הרב הראשי ח"ב פרק כח בהערות 25 26.
[2] כתב הרמ"א (שי"ז סעי' ב): "נשמטו לו רצועות מנעל וסנדל או שנשמט רוב הרגל – מותר להחזיר הרצועות למקומם, ובלבד שלא יקשור. הגה: ודוקא שיוכל להחזירו בלא טורח, אבל אם צריך טורח לזה– אסור, דחיישינן שמא יקשור". וכתב המשנה ברורה (ס"ק כ'): "ובמקום שהנקב צר אפילו במקום שאין רגילין לקשור אסור דצריך טורח". ובבא"ח (ש"ש פרשת כי תשא סעי' ז'): "יש מי שאוסר להחזיר רצועות המכנסיים וכדומה שנשמטו, אם הנקב צר וצריך טורח".
[3] הגמ' שבת (מ"ח ע"א) מביאה חילוק דין זה, וז"ל: "רב חסדא שרא לאהדורי אודרא לבי סדיא בשבתא. איתיביה רב חנן בר חסדא לרב חסדא: מתירין בית הצואר בשבת אבל לא פותחין, ואין נותנין את המוכין לא לתוך הכר ולא לתוך הכסת ביום טוב, ואין צריך לומר בשבת. לא קשיא, הא – בחדתי, הא – בעתיקי. תניא נמי הכי: אין נותנין את המוכין לא לתוך הכר ולא לתוך הכסת ביום טוב, ואין צריך לומר בשבת. נשרו – מחזירין אותן בשבת, ואין צריך לומר ביום טוב". וכתבו בתוס' (שם ד"ה "הא בחדתי והא בעתיקי") שאם הוי חדש חשיב כמתקן מנא, ב"י (סי' שי"ז ד"ה "כתוב בתשובה אשכנזית").
וכתב השו"ע (סי' שי"ז סעי' ב'): "נשמטו לו רצועות מנעל וסנדל או שנשמט רוב הרגל – מותר להחזיר הרצועות למקומם, ובלבד שלא יקשור". וכתב המג"א (שם ס"ק ז'),וז"ל: "אבל במנעל חדש – אסור ליתן הרצועות בשבת דמתקן מנא. וה"ה בסרבל או במכנסים, אבל אבנט – שרי להכניס במכנסים, דלא מבטיל ליה התם ועשוי להכניס ולהוציא תדיר, לא מקרי מתקן מנא (ב"י ססי' זה). וא"כ אסור להכניס משיחה לשם דמבטל ליה התם", עכ"ל. ביאור הדברים הוא ששרוך שמכניסים נשאר שם עד כלותו, אבל חגורה לא נשארת שם תמיד, אלא מוציא אותה מדי מוצאי שבת כדי להעבירה למכנסים של יום חול למחרת, ועל כן אין איסור של מתקן מנא. ועיין שם (ס"ק ז'-ט', י"א). וכתב הגר"א: "עיין בתוס' פרק י"ב ועיין בגמרא שלנו ריש פרק ד' שאמר רב חסדא: שרי לאהדוריה, ומחלק התוס' בין עתיקי לבין חדשי, ועיין שם משם הגאונים". וע"ע (שם ס"ק י"ט-כ'). וראה באר היטב (שם ס"ק ד'), ובמשנ"ב (סי' שי"ז ס"ק י"ח): "הרצועות למקומן – ודוקא אותן הרצועות אבל רצועה חדשה שלא היתה שם מתחלה– אסור, דמקרי מתקן מנא", וכ"כ כה"ח (שם ס"ק ל"ה).
וראה ברמ"א (סי' שי"ז סעי' ב'): "ודוקא שיוכל להחזירו בלא טורח, אבל אם צריך טורח לזה – אסור, דחיישינן שמא יקשור". ובמשנ"ב (שם ס"ק כ'): "ובמקום שהנקב צר, אפילו במקום שאין רגילים לקשור – אסור, דצריך טורח". וראה בכה"ח (שם ס"ק ל"ז) בשם התוס' והרא"ש בהדיא. ובמג"א כתב שהוא טעות סופר ברמ"א, ויש לאסור בכל גווני במקום שיש טורח. וראה בא"ר שכתב שבכל אופן טוב להחמיר. וע"ע בא"ח (ש"ש פרשת כי תשא סעי' ז'). וראה בהרחבה במאמר מרדכי (שבת ח"ד פרק צ"ג).