שאלה:
ברצוני לשאול את כבוד הרב כמה שאלות, שאני ועוד רבים נתקלנו בהן.
השאלות הן בנוגע לשימוש במדיח כלים בשבת:
א. האם ניתן בבית פרטי לכוון, לפני השבת, את שעון השבת כך שהוא יפעיל את מדיח הכלים בשבת? לכאורה זה כמו ההיתר לכוון שעון שבת, לפני כניסת השבת, כך שהחשמל יידלק בשבת.
ב. האם במוסדות ציבור, שבהם מספר הסועדים גדול, יהיה מותר בשבת להפעיל בדרך זו את מדיח הכלים? במקומות כאלה, הרבה פעמים, לא קיימת אפשרות אחרת.
ג. האם במוסדות שאינם דתיים ניתן לנהוג בדרך זו? ברור, שאם הם לא ישתמשו בשעון שבת, הם יפעילו בעצמם את מדיח הכלים בשבת, תוך כדי חילול שבת מוחלט.
תשובה: (מאת מרן הרב מרדכי אליהו זצ"ל)
אסור להשתמש במדיח כלים אף המופעל ע"י שעון חשמלי בשבת.
ומלבד איסור השמעת קול שרבים מחמירים בזה, קיים איסור נוסף של שמא יטה, ואף שאין לנו לגזור גזירות מדעתנו, היות ובמדיח כלים ישנו כפתור המשנה את ההפעלה יש לאסור.
במוסדות, בעיקר אלה שאינם שומרים שבת, כתבנו להם בעבר שעדיף שישתמשו בשעון שבת להפעלת המדיח מאשר יפעילוהו בשבת[1].
מקורות:
[1]במדיח יש לאסור משום עובדין דחול, כיון שיש חשש שיכוון את פעולתו ע"י הכפתורים. וראה כלכלת שבת (כללי ל"ט מלאכות אות א'): "אמנם עובדין דחול, וכו' יש בו ג' אופנים. דהיינו אם שאסרו חכמים הדבר משום דדומה לאחד מהל"ט מלאכות, או משום שמא ע"י כך יבוא לעשות מלאכה, או משום טרחא יתירתא, וכולן נכללין בשם שבות", עכ"ל.
עוד יש לאסור משום השמעת קול,וכמו שכתוב בגמרא שבת (י"ח ע"א): "אבל אין נותנין חטין לתוך הריחים של מים אלא בכדי שיטחנו מבעוד יום. מאי טעמא? – אמר רבה: מפני שמשמעת קול. אמר ליה רב יוסף: ולימא מר משום שביתת כלים! דתניא: 'ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו' – לרבות שביתת כלים. אלא אמר רב יוסף: משום שביתת כלים" [ופרש"י שם (ד"ה "שיטחנו"): "מפני שמשמעת את הקול, ואוושא מילתא בשבת, ואיכא זילותא"].
כתב הב"י (סי' רנ"ב): "ואסיקנא דבית הלל לית להו איסור שביתת כלים, ולפי זה לתת חטים לתוך ריחיים לרב יוסף – שרי, ולרבה – אסור וכו' וכתבו התוספות (ד"ה והשתא) והרא"ש (סי' ל"ג) שרבינו תם (ספר הישר תשובות סי' ו') פסק כרב יוסף, והם דחו דבריו, והעלו דהלכה כרבה וכן פסק ר"ח (בגליון י"ח ע"ב) וכן דעת סמ"ג (ל"ת ס"ה) וסמ"ק (סי' רפ"ב) והתרומה (סי' רכ"א) וכן כתבו הגהות בפ"ו (אות ע'). והרי"ף (ו' ע"ב) הביא שתי הסברות ולא הכריע, והרמב"ם לא הזכיר דין זה כלל, ומשמע דסבירא ליה כרב יוסף דשרי ומשום הכי שתק מיניה וכו'. ולענין הלכה, כיון שהרי"ף והרמב"ם ורבינו תם מתירים, ועוד דמילתא דרבנן הוא, הכי נקטינן, אלא שבמקום שנהגו איסור – אין להתיר". וכתב הדרכי משה (ס"ק ז'): "ולי נראה דמסתמא יש לנהוג איסור כדעת התוספות שדחו דברי רבינו תם, מאחר שהסכימו עמהן כל בתראי דלעיל. מיהו במקום שנהגו היתר – אין למחות בידם", עיי"ש.
והשו"ע פסק (סימן רנ"ב סעי' ה'): "ומותר לתת חטים לתוך רחיים של מים, סמוך לחשיכה. הגה: ולא חיישינן להשמעת קול, שיאמרו רחיים של פלוני טוחנות בשבת. ויש אוסרים ברחיים ובכל מקום שיש לחוש להשמעת קול, והכי נהוג לכתחלה, מיהו במקום פסידא – יש להקל".
וכתב בביאור הגר"א שכיון שסוגיא דגמ' אתיא כרבה, ועוד שבתוספתא מוכח שלא נחלקו בית הלל ובית שמאי בשביתת כלים, לכן העיקר כרבה ויש לאסור השמעת קול, וראה בבה"ל ד"ה "והכי נהוג".
וכתב כה"ח (ס"ק ס"ו): "ויש אוסרים ברחיים וכו' – וכן פסק ר"י הזקן והכלבו והרוקח סימן מ"ב, והרמב"ן במלחמות כתב דהרי"ף חשש לזה, וכן כתב בה"ג והראב"ד יעו"ש, וכן כתב רבינו ירוחם דהרי"ף פסק כרבה, יעו"ש. ערך השלחן אות ה'".
ונראה שגם לדעת השו"ע – במדיח יש לאסור, כי כל מה שהתיר רב יוסף היינו אם הפעולה נעשית מבעוד יום ונמשכת בשבת רק אז לא חיישינן להשמעת קול, אבל אם הפעולה מתחדשת בשבת, גם רב יוסף סובר שיש לאסור. ויש כאן זילותא דשבת מפני שאושא מילתא [וכן כתב בשו"ת אגרות משה ח"ג סי' נ"ח].
וכן יש לאסור הפעלת מדיח ע"י שעון שבת, משום דאיכא זילותא דשבת. ועיין באגרות משה (ח"ד סי' ס') שכתב ביחס לבישול בשבת ע"י שעון שבת, וז"ל: "גם פשוט לעניות דעתי דעושה דבר שהוא זילותא לשבת, הוא עובר בידים על חיוב הכבוד, שמשמע שהוא ג"כ חיוב התורה שנתפרשו ע"י הנביאים, שכתב הרמב"ם (ריש פרק ל' מהלכות שבת): 'ארבעה דברים נאמרו בשבת, שנים מן התורה ושנים מדברי סופרים והן מפורשין על ידי הנביאים. שבתורה: זכור ושמור, ושנתפרשו על ידי הנביאים: כבוד ועונג, שנאמר: וקראת לשבת עונג ולקדוש ה' מכובד', שלא כתב שתיקנו הנביאים משמע שהוא מדאורייתא, ולשון מדברי סופרים הוא כדרך הרמב"ם שקרי לכל דבר שלא מפורש בתורה דברי סופרים אף שהוא מדאורייתא… וכן הוא חיוב הכבוד לשבת שהוא מהלכה ונתפרשו ע"י הנביאים בקרא, והרמב"ם (שם ה"ב) פירש המעשים המחוייבים לעשות לכבוד השבת, וממילא מובן דהדברים שעשייתן הוא זילותא לשבת הוא ג"כ עובר על מצוה זו דכבוד שבת ועוד גרוע דהרי עובר זה במעשה, שלכן אף שנימא שאינו בכלל הגזירות דחכמים, אבל גם בלא צורך הוא עובר במעשה על חיוב כבוד השבת, וזה שהוא זילותא הוא דבר שמובן לכל, שלכן מסתבר לעניות דעתי שאסור להעמיד בע"ש ע"י מורה שעות שיעשה העלעקטרי למחר מלאכה". אמנם עיי"ש שכתב: "אבל עכ"פ מה שכבר נהגו להעמיד ע"י מורה שעות לכבות הנרות דעלעקטרי שהודלקו וגם שיחזרו להדלק אח"כ בסוף היום – אין לאסור".