שאלה:
האם מותר למחוא כפיים ולרקוד בשבת?
תשובה: (מאת מרן הרב מרדכי אליהו זצ"ל)
הספרדים מחמירים ואוסרים מחיאת כפיים בשבת כפי שנהוג בחול, אבל ע"י שינוי מותר, דהיינו גב היד אל פנים היד וכד'[1]. הוא הדין לגבי ריקודים בשבת: כדרכם בחול – אסורים, אך ע"י שינוי–מותר[כגון אם כרגיל קופצים על רגל אחת, יקפצו על שתי רגלים ולהיפך].
מקורות:
[1] כתוב בירושלמי ביצה (פ"ה ה"ב), וז"ל: "לא מטפחין- טיפוח שהוא לרצונו. ר' יונה וחברייא חד אמר: הכין שרי והכין אסור, וחורנה אמר: בין הכין ובין הכין אסור, ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא. מן מה דא"ר יונה: אית הוה סבין ביומינן והוון מטפחין לאחורי ידיהון בשובתא הוי דו אמר הכין שרי והכין אסור. רבי הוה מסב לר"ש בריה והוון מטפחין לאחורי ידיהון בשובתא. עבר ר"מ ושמע קלהון, אמר: רבותינו, הותרה השבת?! שמע ר' קליה, אמר: מי הוא זה שבא לרדותינו בתוך ביתינו?! ואית דאמרי, הכין אמר: מי הוא זה שבא לצנעינו בתוך ביתינו?! שמע ר"מ קליה וערק", ובביאור הדברים כתב הב"י (סי' של"ט), וז"ל: "וכתבו הרי"ף (כ' ע"א) והרא"ש (סי' ב'), דמשמע דלרבי מאיר אסור לטפח כלאחר יד, אף על פי כן פסק כרבי יונה דבתרא הוא, דס"ל כרבנן דבי רבי דהוו מטפחי אחורי ידיהון, ועוד דאיכא למימר דאפילו רבי מאיר שרי לטפח כלאחר יד, ולא אמר:'רבותינו, הותרה שבת' אלא משום דסבר דהוו מטפחי כדרכם, והיינו דכי אמר ליה רבי: 'מי זה שבא לרדותינו בתוך ביתינו' ערק רבי מאיר, דכיון דאהדר ליה רבי הכי ידע רבי מאיר דכלאחר יד הוו עבדי דשרי, וערק מכיסופא משום דאיגלאי מילתא דאוכחינהו שלא כדין. וסמ"ג כתב בהלכות יום טוב (לאוין ע"ה כ"ז ע"ד) על הירושלמי הזה: משמע שמתיר רבי דבר זה, ובמסכת נדה (י"ד ע"ב) משמע שיש לסמוך על דבריו, משום דהוי שכיחי רבים גביה ומחדדן שמעתתיה, ע"כ". ובשו"ע פסק (סי' של"ט סעי' ג'), וז"ל: "אין מטפחין להכות כף אל כף ולא מספקין להכות כף על ירך ולא מרקדין, גזירה שמא יתקן כלי שיר ואפי' להכות באצבע על הקרקע, או על הלוח, או אחת כנגד אחת כדרך המשוררים, או לקשקש באגוז לתינוק, או לשחק בו בזוג כדי שישתוק, כל זה וכיוצא בו – אסור, גזירה שמא יתקן כלי שיר; ולספק כלאחר יד – מותר", וכתב הרמ"א (שם): "והא דמספקין ומרקדין האידנא ולא מחינן בהו, משום דמוטב שיהיו שוגגין וכו'. ויש אומרים דבזמן הזה – הכל שרי, דאין אנו בקיאין בעשיית כלי שיר, וליכא למיגזר שמא יתקן כלי שיר דמילתא דלא שכיח הוא, ואפשר שעל זה נהגו להקל בכל". ומשמע מהרמ"א שגם הוא אוסר לכתחילה רק שנהגו להקל. וכתב במשנ"ב שם (ס"ק י'): "האי להקל בכל קאי על טיפוח וסיפוק וריקוד ולא על שאר דברים הנזכרים בסעיף זה, ואפילו בטיפוח וריקוד אין כדאי להניח המנהג שלא במקום מצוה אלא משום הנח להם וכו'". ועיין כה"ח שם (ס"ק י"ג). ואף לדברי הרמ"א, כיום יש מקום להחמיר, כיון שיש חשש לתיקון כלי שיר, כגון הפעלת מכשיר רדיו וכדו'. וראה בשו"ת מאמר מרדכי (חלק ד' סימן ק"ה) ובמאמר מרדכי שבת (ח"ה פרק קט"ו סעי' א'-ג'). וע"ע בדברי מרדכי ירח האיתנים (עמוד רנ"ד-רנ"ה).