שאלה:
יהודי שהתעורר בליל שבת בשעה 2 לפנות בוקר, חשב שהוא נמצא במוצאי שבת, לכן הוא כיבה חשמל, הדליק מאוורר ותלש נייר. הוא בן תורה, שומר מצוות, ולא קרה לו כזאת מעולם.ועתה נפשו בשאלתו – מה הוא חייב לעשות לתיקוני תשובה? אשמח אם יוכל כת"ר להשיבני בהקדם.
תשובה: (מאת מרן הרב מרדכי אליהו זצ"ל)
עיין בס' התיקונים ובס' "לשון חכמים" (תיקון כ"ה). ועיין בס' "אור הלבנה" (עמ' ר"כ) שכתב שם, שעליו לצום 50 תעניות. וכ"כ שיצום שנה שלימה בה"ב. ועיין בשו"ע (הל' שבת סי' של"ד סעי' כ"ו) ברמ"א: "אם עבר וחילל, צריך להתענות 40 יום ב' ה', ולא ישתה יין ולא יאכל בשר. ויתן במקום חטאת י"ח פשיטין לצדקה. ואם ירצה לפדות התענית יתן בכל יום י"ב פשיטין". ועיי"ש במשנ"ב (ס"ק ע"ז) שזה אפי' באיסור תחומין דרבנן. ועיין שם (ס"ק ע"ח), שאפילו בשוגג כן הוא הדין. ועיי"ש מהו חשבון פשיטין[1].
אך כיון שהנך אומר שהוא בן תורה, לכן עליו לקבל ע"ע יום אחד תענית[2], ויתן לצדקה כדי כוחו. וחייב לקבל על עצמו, שבאותו חדר שהדליק את החשמל, כל ימי חייו ידביק שם בע"ש דבק או סימן אחר על כפתורי החשמל, כדי שלא יבוא להדליק את החשמל בשבת[3].
מקורות:
[1] כתב תרומת הדשן (פסקים וכתבים סימן נ"ה), וז"ל: "והנה יש בידינו העתק מפסקי רב מנחם מרזבורג ז"ל, על אשה אחת שהלכה חוץ לתחום בשבת, וכתב שהיתה נרדפת והיתה קצת אנוסה, ושם שתתענה מ' יום אינם רצופים אלא ה' ב' בכל שבוע, עד שישלימו מ' יום. וכתב עוד שם שאפי' חיללה שבת כה"ג אפי' בהבערה דהוי איסור דאורייתא, די היה בכך". ועוד שם (סי' ס') כתב: "ע"כ נראה לא"א יצ"ו אותם בני עונשין אשר חללו שבת בחפירה ובשווי גומות ובהטחה שהוא כמו בנין, יצטרכו להתענות ארבעים יום תוך זמן כמו מי' מאייר עד ר"ה. ושלא לאכול בשר ולשתות יין כמו שכתוב בתשובת מהר"ם ז"ל, גבי בא על נדה בשוגג. וגם לתת צדקה כל איש אשר חלל שיעור חטאת בדנקא, ושיערו מור"ם ז"ל שהוא י"ח פשיטין. ואם ירצה אדם לפחות מקצת התעניות יתן עבור כל יום י"ב פשיטין, כאשר כתב מור"ם ג"כ בתשובה דלעיל. ואף על גב דאיכא דיעות הם דמחמירי טובא, עכשיו דהדורות תש כח יש להקל כדברי המיקל, גם כתב רא"ם וז"ל: ואף איסור הבערה דאיסור דאורייתא די בארבעים יום שלא רצופין דבנרדף הקילו". והביאו הרמ"א (סי' של"ד סעי' כ"ו).
ועיין ספר חסידים (סימן קפ"א), וז"ל: "אחד חילל שבת שהיה נושא את כספו, בא לפני חכם להורות לו תשובה, אמר לו: הכסף או שוויו חלוק לעניים ולבני טובים המתביישים לקבל צדקה, ולא רצה לתת להם וגם החכם לא אמר לו תשובה אחרת".
ועיין מג"א (סימן של"ד ס"ק ל"ג) שכתב: "איתא בשבת (י"ב ע"ב) באחד עבר עבירה שחייב עליה חטאת, וכתב בפינקס: לכשיבנה בית המקדש יביאנה".
וכתב בשו"ת רב פעלים (ח"ג או"ח סימן י"ט): "בעל הבית אחד היה לו בביתו מנורה דולקת בליל שבת ומונחת על הזיז, וראה שעלתה השלהבת שלה ביותר שבודאי תשבר הזכוכית ותפול על המטה ותשרף, כי היתה דולקת בשמן הנקרא גאז, וקם במהרה וכיבה אותה, וצעקו עליו: מה עשית, שבת היום! ויאמר הוא יודע וזוכר שהוא שבת, אך חשש שמא תשרף המטה, וסמך על דברי המשנה שאמרה: המכבה את הנר מפני שהוא מתירא מפני גוים מפני לסטים מפני רוח רעה ואם בשביל החולה שישן – פטור, ונמצא שמותר לכבות בשביל איבוד ממון שהלסטים באים לגנוב. אמרו לו: היה לך לפנות המטה מתחתיה ואז היתה נופלת על הרצפה שהיא אבנים. ויאמר: לא בא אופן זה לדעתי לעשותו. ועתה בא לשאל בעה"ב הנז' אם חטא בכך, ומה תיקון שלו.
והתיקון שלו שיתן דמי חטאת שמנה צדקה לעניים של ת"ת ויתענה שלשה ימים שני וחמישי ושני, ואם יכול להתענות יתענה שבעה ימים, ויאמר בפירוש בקבלת תענית שהוא מקריב חלבו ודמו בתעניתו לפני הקדוש ברוך הוא במקום הקרבן על המזבח בעבור שגגתו ששגג בחלול שבת, וביום התענית ילמוד תנ"ך של קראי מועד לליל שבועות, וגם ילמוד המשניות אשר שם ויקרא ג"כ פרשיות של קרבנות, וגם ילמוד אדרא זוטא ויעשה כפרה על ראשו בתרנגול ויתן אותו לעניים ויתוודה בפירוש על חלול שבת באות ח' בכל תפילות של ימי התענית, וישוב אל ה' וירחמהו".
[2] שו"ע (או"ח סי' תקע"א סעי' ב'), וז"ל: "תלמיד חכם אינו רשאי לישב בתענית מפני שממעט במלאכת שמים". וכתב המשנ"ב שם (ס"ק ג'): "ת"ח וכו' – ומי שתורתו אומנתו נקרא ת"ח לענין זה אף בזמן הזה", ועוד כתב שם (ס"ק ד'): "אינו רשאי וכו' – היינו אפילו אם יכול לסבול התענית שאינו מזיקו, ומ"מ מתמעט לימודו עי"ז. וכ"ז בשאין לו עונות ידועים, אבל ביש לו עונות ידועים שצריך להתענות עליהם – גם ת"ח צריך להתענות, ואפילו היכי שקשה לו התענית. ומ"מ א"צ לסגף עצמו כ"כ בתענית, וילמוד יותר ממה שהיה רגיל. וכעין זה איתא בתנחומא: אם חטא אדם ונתחייב מיתה לשמים, מה יעשה ויחיה? אם למוד לשנות פרק אחד – ישנה שני פרקים, ואם דף אחד – ישנה שני דפין [וכ"ז הוא לאחר ששב מדרכו הרעה, דאל"ה הרי הוא כטובל ושרץ בידו]", וכתב ביאור הלכה שם (ד"ה "ת"ח"): "וראיתי להעתיק פה מה שכתב השל"ה בשם ספר חרדים וז"ל שמצא בתוך ספרי המקובל האלקי חסידא קדישא הרב ר"י לוריא אשכנזי ז"ל בספר אחד כתיבת יד: כל מה שתמצא בסיגופים כו' לא נזכרו אלא למי שאין עמלו בתורה, אבל מי שתורתו אומנתו ויודע דעת ויראת ד' – לא יחלש ולא יתבטל מלימודו, אך יום אחד מן השבוע יתרחק מבני אדם ויתבודד בינו לבין קונו ויתקשר מחשבתו בו כאלו כבר עומד לפניו ביום הדין, וידבר לאל ית' כאשר ידבר העבד אל רבו ובן אל אביו. והעתיקו זה האחרונים. וכעין זה כתב החיי אדם, וז"ל: דאפילו על עבירות ידועים המבואר ברוקח שצריך להתענות לכפרה כמה ימים, אם ת"ח הוא ותורתו אומנתו אפילו בזה"ז לא יסגף עצמו כ"כ, רק שישוב לפני ד' בלב שלם ויבכה מקירות הלב וילמוד יותר מאשר היה רגיל, כי התורה היא מקוה טהרה ונמשל לאש, וכל אשר יבא באש – באש יובא וטהר, וימעט מכל התענוגים, ויאכל רק כדי קיום גופו שלא יחלש כדי שיהיה לו כח לעבודת השם, ולא ילך לשום סעודה וכ"ש לסעודת מריעות, וישמור שבת בכל פרטיה ודקדוקיה, ואם אפשר – יתענה עכ"פ בכל שבוע יום אחד או עכ"פ כל יום בה"ב עד חצות. והעיקר הבכיה והוידוי וגדרים שלא יעשה זאת לעולם, וד' יראה ללבב, עכ"ל".
וכתב כה"ח שם (ס"ק ח'), וז"ל: "ואם נודע לו חטאתו אשר חטא שראוי להתענות עליהם, אף תלמיד חכם מחוייב הוא להתענות. ב"ח בשם בעל ראשית חכמה. וכן כתב מגן אברהם ס"ק א'. וכן כתב החסד לאברהם מעין ד' נהר מ"ה. וכן כתב הברכי יוסף אות א' דמדברי האר"י ז"ל מוכח בהדיא שאף שממעט הלימוד – יתענה לתקן הפגם. ומיהו כתב שם המגן אברהם בשם השל"ה הלכות יום הכפורים דתלמיד חכם שתורתו אומנותו – אינו צריך לסגף עצמו כל כך על העונות, וילמוד יותר ממה שהוא רגיל, עכ"ל. וכן כתב הברכי יוסף שם בשם ספר החרדים, יעו"ש. ובתשובת זרע אמת חלק א' סימן פ"ט השיג על השל"ה במסכת תענית ופרשת נשא ואסר לתלמיד חכם להרבות בתעניות וסיגופים היכא דלא מצי לצעורי נפשיה. והקשה עוד על כמה מחברים וספרי מוסר בענין זה, יעו"ש. והביא דבריו עיקרי הד"ט סימן כ"ט אות ל"ה, יעו"ש. ובמחזיק ברכה אות א' כתב: האף אמנם דנימא דלא יתענה התלמיד חכם, מכל מקום אין ספק דחיובא רמיא דהתלמיד חכם יתעורר ויפרוש מעבירות קלות וחמורות שנראות בזמן הזה קלות, כגון שיזהר מאד בתפלה ובברכות ושלא לדבר בבית הכנסת ושלא לדבר בשבת דבור של חול ומהסתכלות בדבר שאינו שלו וממושב לצים ומסרך גזל ומסרך חילול ה' ומלשון הרע וכו' ארבע כיתות שאינם מקבלים פני שכינה ויתרחק מהם בתכלית ומסרך גאוה וכעס, ויתחרט ויבכה על מה שעבר ולא יוסיף עוד לחטוא וילמוד לשמה בתכלית כוונת לשמה ושב ורפא לו, אך אם לומד ושוליו מלאים מחטאות הצבור, כגון הנזכרים ודומיהם, ודאי אין תורתו רצויה ושגגות נעשות לו כזדונות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, וכבר כתב הרב ראשית חכמה שהגידו לו שמדקדקים בעולם הבא יותר ממה שיחשוב האדם, ופקח עיניך וראה בספר הגלגולים לרבינו האר"י ז"ל ומשם באר"ה, עכ"ל".
[3] וראה לעיל בהערה כ"ג.