שאלה:
האם לאדם המחמיר שלא לעשות מלאכות מסוימות בשבת, מותר לבקש מאדם אחר, הנוהג להקל בהן כפי שכתוב מעיקר הדין, שיעשה עבורו מלאכות אלו?
תשובה: (מאת מרן הרב מרדכי אליהו זצ"ל)
יהודי אינו יכול לומר לחברו [אע"פ שאינו שומר תורה ומצוות] שיעשה עבורו מעשה האסור בשבת[1].
אם אחד קיבל על עצמו שבת לפני הזמן, יכול הוא לבקש מחברו, שעדיין לא קיבל על עצמו את השבת, שידליק עבורו את החשמל[2].
מי שהתפלל במוצאי שבת אחר צאת הכוכבים ואמר: "אתה חוננתנו", יכול חברו שטרם התפלל, לבקש ממנו שיעשה עבורו מלאכה האסורה לו[3].
מי שמחמיר כדעת מרן בדיני שהייה או הטמנה או חימום אוכל, לא יכול לבקש מאחר לעשות עבורו אחת ממלאכות אלו אע"פ שהשני נוהג בהם היתר, מיהו במקום צורך גדול, כגון כיבוד הורים או שלום בית, יש להתיר לאכלו[4].
מקורות:
[1]כתוב בגמ' סנהדרין (מ"ד ע"א): "'חטא ישראל'. אמר רבי אבא בר זבדא: אף על פי שחטא – ישראל הוא". ופרש"י: "חטא ישראל – מדלא אמר: חטא העם – עדיין שם קדושתם עליהם". וראה עוד בפרי מגדים (אשל אברהם סי' שכ"ה ס"ק כ"ב). וראה בשו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' נ"ו).
וכתב הרמב"ם באיגרת השמד: "ותדע שצריך האדם לידע עיקר מעיקרי הדת, והוא שירבעם בן נבט והדומים לו נפרעים ממנו על עשית העגלים ועל בטול ערובי תבשולין והדומה לו. שלא יאמר אדם: קים ליה בדרבה מיניה! לא יאמר זה אלא בדיני אדם בעולם הזה, אבל השם יתברך נפרע מבני אדם על החמורות ועל הקלות ונותן שכר על כל דבר שעושים. על כן צריך האדם לידע, שכל עבירה שיעשה נפרעים ממנה עליה", ומי שמבקש ממנו – עובר משום לפני עוור.
[מסופר על יהודי אחד שפרנסתו היתה בדוחק, והוא מצא דרך חדשה להתפרנס, ומה עשה? קבע מושבו בעיר בני ברק, וגידל את שערות ראשו, ודיבר רק בשפה האנגלית, וכיון שכך הבינו תושבי המקום שהוא גוי, ומאז הוא נעשה גוי של שבת. לימים, החליט אותו אדם לחזור בתשובה, והוא פנה לרב הקהילה וסיפר לו שהוא יהודי, ורק כדי להתפרנס עשה כן, וביקש ממנו שיורה לו כיצד לתקן את אשר עיוות. הרב נדהם למשמע אזניו, ושאל אותו: מתי החלטת לחזור בתשובה? אמר לו אותו אדם: באחד הפעמים שהייתי בבית המדרש שמעתי שאמרו: שישראל אף על פי שחטא – ישראל הוא, ושאסור לומר למחלל שבת שיכבה או ידליק את החשמל, והדברים חדרו ללבי והחלטתי לחזור בתשובה].
[2] כתב השו"ע (סי' רס"ג סעי' י"ז), וז"ל: "י"א שמי שקבל עליו שבת קודם שחשכה – מותר לומר לישראל חבירו לעשות לו מלאכה". וראה בט"ז (שם ס"ק ג'). וכתב כה"ח (שם ס"ק ק"א), וז"ל: "דהא אי בעי לא היה מקבל שבת עליו, וכל שיש לו היתר – מותר אמירה, כמ"ש סימן ש"ז סעיף ח'… מיהו הט"ז ס"ק ג' כתב הטעם כיון דלחבירו מותר ואין עליו איסור שבת – מותר לזה האמירה, דלא נאסר אמירה אלא בדבר שהוא שוה לכל ישראל, יעו"ש". וכתב המשנ"ב (סי' רס"א ס"ק י"ח), וז"ל: "אבל ביחיד שקבל עליו השבת – מותר אפילו לומר לישראל חברו שיעשה לו מלאכה". וע"ע מאמר מרדכי שבת (ח"א פרק י"ד סעי' י"ט).
[3] ראה בהערה הקודמת. וכתב הרמ"א על דברי השו"ע הנ"ל (סי' רס"ג סעי' י"ז), וז"ל: "וכ"ש במוצאי שבת, מי שמאחר להתפלל במו"ש או שממשיך סעודתו בלילה – מותר לומר לחבירו ישראל שכבר התפלל והבדיל לעשות לו מלאכתו להדליק לו נרות ולבשל לו, ומותר ליהנות ולאכול ממלאכתו, כן נ"ל". וכתב בברכ"י (שם ס"ק ג'), וז"ל: "הרב הלבוש חלק בזה, והאחרונים דחו דבריו. והרב מהר"ר יוסף אשכנזי בתשובה שבספר מים רבים סי' ל"ב הוכיח מהירושלמי שהביא הרשב"א בתשו' סי' תשל"ט כדברי הלבוש, וצידד כמה צדדין ותמה על כל האחרונים ועל הרב שיירי כנה"ג דנעלם מהם הירושלמי הזה. ע"ש באורך ובסי' ל"ג שם. וכאשר ירדוף הקורא בדבריהם עיניו יחזו די השיב בכמה מילי. והנה תמה על הרב שיירי, ולא זכר דבכנה"ג בסי' תרצ"ט הביא הירושלמי, ובשיירי שם שקיל וטרי על מור"ם. והאמת שאין מהירושלמי ראיה, שהדברים סתומים ויש לדחות, והעיקר כדברי מור"ם דמה לי עייולי ומה לי אפוקי וכמ"ש האחרונים. ודוק היטב". וראה מש"כ במאמר מרדכי שבת (ח"ב פרק מ"ב סעי' י"ח) וז"ל: "אחרי זמן צאת השבת – מותר לאדם שלא הבדיל [והוא עדיין אסור במלאכה] לומר לחברו שהבדיל לעשות מלאכה עבורו, שהרי אם ירצה יכול גם הוא לומר: "ברוך המבדיל בין קודש לחול" ולהיות מותר במלאכה".
[4] כתב שער המלך (פ"ט מהל' אישות הלכה ט"ז), וז"ל: "ומתוך האמור נראה שיש להוכיח מה שיש מן הספק על המונעים עצמם מלהדליק הטוטון בנר של חלב, אי שרי להו ליתנן למי שנוהג בו היתר שידליקנו ולא קעבר אלפני עור כיון דלדידיה שרי, ועיין בספר משאת משה חי"ד סי' ומתוך דברי השיטה הנז' שכתבנו נראה דאע"ג דלאחר שרי, אפי"ה כיון דלגביה דידיה איסורא קא עביד,עבר אלפני עיור". וה"ה דאפי' אם עשה מאליו – אסור לאוכלו, כיון דלדידיה האוכל נאסר. ומ"מ במקום צורך גדול, כגון במקום כיבוד הורים או שלום בית – יכול להקל כיון שכל הדין שנאסר התבשיל כתב הרמב"ם בהלכות שבת (פרק ו' הלכה כ"ג) שאיסורו מדרבנן, וז"ל: "ישראל שעשה מלאכה בשבת, אם עבר ועשה בזדון – אסור לו להנות מאותה מלאכה לעולם, ושאר ישראל – מותר להם ליהנות בה למוצאי שבת מיד, שנאמר: 'ושמרתם את השבת כי קודש היא' – היא קודש ואין מעשיה קודש", וכיון שהאשכנזי עשה מלאכה זו בהיתר – יש להקל, ועיין במאמר מרדכי שבת (פרק נ' סעי' ח', פרק נ"ג הערה ע"ז ובפרק קכ"ב סעי' נ"ו).