שאלה:
רציתי לשאול את כבוד הרב בעניין חילול שבת, ולקבל מהרב תקנה על מעשי.
א. שני ילדי נולדו בשבת. נסעתי באמבולנס ללידה, האם יש בכך משום חילול שבת?
ב. בשבת קודש פתחתי את דלת החדר והאור נדלק בשוגג, כיצד אפשר לתקן חילול שבת זה?
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו זצ"ל)
א.עצם הנסיעה בשבת ללידה אין בה שום איסור, ולכן אין צריך על זה כל תיקון[1].
ב. לגבי הדלקת החשמל וכיבויו בשבת בשגגה – עליך לדאוג לכך שמקרה כזה לא יישנה, דהיינו: 1. אם ההדלקה נבעה מקלקול כלשהו במערכת החשמל או בכפתור ההדלקה וכדו' – יש לתקן זאת. 2. ראוי לשים נייר דבק בערב שבת על כפתורי החשמל, כדי שכל אחד ישים על לבו בשבת שלא יבוא להדליק או לכבות את האור[2]. 3. עליך לתת צדקה בשיעור אוכל של יום אחד, שזהו פדיון תענית[3].
בזכות שמירת שבת כהלכתה, נזכה לביאת הגואל בב"א.
מקורות:
[1] כתב השו"ע (סי' ש"ל סעי' א'): "יולדת היא כחולה שיש בו סכנה ומחללין עליה השבת לכל מה שצריכה; קוראין לה חכמה ממקום למקום". ועוד שם (סעי' ג') כתב: "נקראת יולדת, לחלל עליה שבת, משתשב על המשבר או משעה שהדם שותת ויורד או משעה שחברותיה נושאות אותה בזרועותיה שאין בה כח להלוך, כיון שנראה א' מאלו – מחללין עליה את השבת".
וכתב המשנ"ב (סי' ש"ל ס"ק ט'), ז"ל: "ודוקא לענין הדברים אשר אפשר לעשותן בלי איחור ועיכוב להכי צריך להמתין עד שנראה אחד מג' סימנים האלה, אבל לענין קריאת חכמה ממקום רחוק וכדומה שאם נמתין עד שיעורים האלה תתאחר החכמה לבוא, על כרחך משעה שמרגשת קצת אפילו בספק מותר בקריאתה, ואפילו היא רחוקה ג' פרסאות", וע"ע בכה"ח (שם ס"ק י"ט), ז"ל: "נראה לי שזהו לענין הדברים אשר אפשר לעשותן כאן בלא עיכוב, ועל כן אין מחללין שבת בזה כי אם אחר שיהיה אחד מאלו, אבל לענין קריאת חכמה, לא שייכי שיעורים הללו דהם קרובים ללידה יותר משיעור ביאת החכמה אלא משעה שמרגשת קצת אפילו בספק – מותר בקריאתה. ט"ז ס"ק ב', אליה רבה אות ה', תוספת שבת אות ז', רבינו זלמן אות ב', חיי אדם כלל ס"ח אות ט"ז".
וראה בשו"ת חת"ס (או"ח סי' פ"ב) שאין חילול שבת בעבור חולה שיש בו סכנה בגדר 'חטא כדי שיזכה חברך' אלא היא מצות עשה להחיות נפש, ולא בגדר חטא כלל, וז"ל:ומה שהקשה ורמי דקלא דהרשב"א תירץ על קושית הראשונים למה נשחוט לחולה בשבת ולא נאכילהו נבלה, ותירץ משום דנבלה עובר על כל כזית וכזית, וקשי' למעלתו הרי הרשב"א ריש מסכת שבת הוא מהסוברים דאין אומרים לאדם חטא אפילו איסורא זוטא כדי שיזכה חבירך זכות גדול, וא"כ אמאי נחלל שבת בסקילה שלא יאכל הוא כמה כזית נבלה.
אי היה כאן עבירה זוטא או רבא היה מקום לקושיתו, אבל הכא אין עבירה אלא מ"ע לחלל שבת או לעבור איסורים להחיות נפש, ואין חילוק אם החולה מפקח על עצמו או אחר בעבורו כל המפקח מקיים מ"ע ודוחה שבת, כמו המל בשבת אין חילוק אי האב מל או אחר, כל הזריז מקיים מ"ע, ולא שייך חטא בשביל שיזכה חבירך רק כגון לשחרר עבדו שיקיים העבד פ"ו (=פריה ורביה) [גיטין מ"א ע"ב], ומעולם לא מצינו שיהיה מ"ע של זה דחוי' כדי שיקיים זה מ"ע של פ"ו, או כגון הדביק פת [שבת ד' ע"א] וכדומה שזה עובר עבירה בשביל זה, אבל הכא אינו עושה בשביל זה אלא בשביל עצמו שמוטל עליו לפקח על עסקי נפש, ולא נחתו הקדמונים לקושיא זו שנאכילהו נבלות ולא נשחוט מפני שאנחנו השוחטים, אלא אפילו היה הוא בעצמו השוחט נמי הוה קשיא להו כיון שדחויה הוא שבת אצל פיקוח נפשות, לדעתם טוב לבחור הדחייה במועט האפשרי והיינו לאכול נבלה הקלה ולא לחלל שבת החמורה". עי' שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' צ"ג, צ"ז), מאמר מרדכי (שבת ח"ה פרק ק"ז סעי' י"ב-י"ד). וראה כה"ח (סי' שכ"ט ס"ק כ"ה).
[2] כתב החזון איש במכתב (פסקים סי' ל"ט): "עיקר התשובה על אי זהירות היא שימת לב על להבא… ואמנם תיקונים הנזכרים בראשונים אין אנו ראויים להם, ודקדוק בשמירת השבת בכל הל"ט מלאכות הוא הטוב שבתיקונים, והנני חותם בברכה שלא יכשל עוד וחטאתו יכופר ויזכה לשמור שבת".
בכגון זה כל אחד יהיה רב של עצמו ויפסוק לעצמו ויראה כיצד לתקן כדי שלא יגיע לידי איסור. וזכורני שפעם אחת בשבת באו אנשים רבים, ומחמת הצפיפות לחצו על הכפתור הפעמון של הבית, ועל כן החלפנו את הכפתור של הפעמון שאפשר יהיה להניח עליו כיסוי שימנע מללחוץ עליו בשבת.
[3] דין זה באשה וה"ה בזקן או חולה, וראה בשאלה הבאה ובהערות, וע"ע מאמר מרדכי שבת (ח"ה פרק קכ"ב סעי' ע"ד).