שאלה:
האם מותר לחתוך בשבת עוגה שכתובות עליה אותיות, או שיש בכך משום איסור "מוחק"?
תשובה: (מאת מרן הרב מרדכי אליהו זצ"ל)
אסור לחתוך או לאכול עוגה שכתובים עליה אותיות או כתב. וזה דוקא כאשר הכתב עשוי ממין אחר, אולם אם הכתב הוא מגוף העוגה, כמו בביסקויטים או בלחם, מותר לחותכם או לאוכלם גם בשבת, עיין שם בכה"ח (ס"ק ל"א). וה"ה לסוכריות שחקוק עליהן שם בית החרושת שמותר לאוכלן בשבת[1].
מקורות:
[1] כתב הרוקח (סימן רצ"ו): "מנהג אבותינו שמושיבין התינוקות ללמוד בשבועות לפי שניתנה בו תורה… ואחר כך מביאין העוגה שנילושה בדבש וכתוב עליה… ואחר כך מביאין ביצה מבושלת וקלופה הקליפה ממנה וכתוב עליה… ומאכילין לנער העוגה והביצה כי טוב הוא לפתיחת הלב", דהיינו, מותר לאכול עוגה שיש עליה כתב וכדומה. אמנם הביא הב"י את המרדכי (שבת סי' שס"ט), וז"ל: "כתב המרדכי בפרק כלל גדול: נשאל רבינו מאיר על עוגות התינוקות שכותבים עליהם אותיות ותיבות איך אוכלים אותם התינוקות ביום טוב. והשיב: אי משום מוחק – ליכא איסורא דאורייתא אלא במוחק על מנת לכתוב, ומיהו איסורא דרבנן איכא ובתינוק אין לחוש, דקטן אוכל נבלות אין בית דין מצווין להפרישו היכא דלא ספינן ליה בידים, עכ"ל", דהיינו שאסור לאכול עוגה וכדו' שיש עליהם כתב, אך לקטן התיר כיון שזה איסור מדרבנן ואין בי"ד מצויין להפרישו. על פי זה כתב הרמ"א (סי' ש"מ סעי' ג') שלא לשבור ולא לחתוך עוגה שכתוב עליה כתב (בין כתב עברי ובין לועזי או מספרים), וז"ל: "אסור לשבר עוגה שכתב עליה כמין אותיות, אע"פ שאינו מכוין רק לאכילה, דהוי מוחק". ועי' מג"א (שם ס"ק ו') שכתב בשם מהר"ש הלוי (סי' כ"ו), וז"ל: "דדוקא כשכותבין על העוגות אותיות מדבר אחר, אבל כשהכתיבה היא מהעוגה עצמה בדפוס או בידים – שרי. ולכן אוכלים העוגות שיש עליהם ציורים". ועי' משנ"ב (שם ס"ק ט"ו), וז"ל: "ודוקא כשכותבין על העוגות אותיות מדבר אחר, אבל כשהכתיבה היא מהעוגה עצמה בדפוס או בידים – שרי, דאין שם כתיבה עליה, וממילא לא שייך בזה מחיקה". וכתב הכה"ח (שם ס"ק ל"א), וז"ל: "…והיינו אם הכתיבה על העוגה היא מדבר אחר, אבל אם הכתיבה מהעוגה עצמה על ידי דפוס או על ידי ידים – מותר. ומכאן נתפשט המנהג לאכול בשבת ויום טוב מרקחות העשויות מצוקר ועליהם כמה ציורים ממיני צורות עשויות בדפוס על המרקחת עצמו ולא חשו לאיסור מחיקה… ומכל מקום המחמיר תבא עליו ברכה". וע"ע שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סימן ק"ו), ומאמר מרדכי שבת (ח"ה סי' קט"ז סעי' י"ד).