שאלה
מדוע נוהגים לומר לאחר דברי תורה את המימרא רבי חנניא בן עקשיא וכו' ולאחר מכן אומרים קדיש על ישראל?
תשובה
איתא במשנה מכות פרק ג משנה ט"ז "רבי חנניה בן עקשיא אומר רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות שנאמר (ישעיה מ"ב) ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".
ופירש הרמב"ם בפירוש המשניות שלו "מיסודות האמונה בתורה שאם קיים האדם מצוה משלש עשרה ושש מאות מצות כראוי וכהוגן ולא שתף עמה מטרה ממטרות העולם הזה כלל, אלא עשאה לשמה מאהבה כמו שביארתי לך, הרי הוא זוכה בה לחיי העולם הבא, לכן אמר ר' חנניה כי מחמת רבוי המצות אי אפשר שלא יעשה האדם אחת בכל ימי חייו בשלימות ויזכה להשארות הנפש באותו המעשה. וממה שמורה על היסוד הזה שאלת ר' חנניה בן תרדיון מה אני לחיי העולם הבא, וענהו העונה כלום בא לידך מעשה, כלומר האם נזדמן לך עשיית מצוה כראוי, ענה לו שנזדמנה לו מצות צדקה בתכלית השלמות האפשרית, וזכה בה לחיי העולם הבא. ופירוש הפסוק ה' חפץ לצדק את ישראל למען כן יגדיל תורה ויאדיר".
וכתב במחזור ויטרי סימן תכד "ר' חנניא בן עקשיא ואף אותה בבא אינה ממסכתא זו אלא סוף פרק היא במסכתא מכות פרק אילו הן הלוקין. ולפי שיש בה סיום נאה נהגו העם לומר בסוף כל פרק ופרק".
טעם נוסף שהנה כתב הרמ"א סי' נ"ד סעי' ג' "אין אומרים קדיש בלא תהלה שלפניו", וע"כ כתב משנה ברורה ט "בלא תהלה – או אחר תפלה וכמו שכתבנו בס"ק הקודם וכן אחר שלמד איזה ענין מתורה שבע"פ יוכל לומר קדיש דרבנן ועיין במ"א שמסיק דדוקא אם אמר אח"ז עכ"פ מקצת דבר אגדה ואז יוכל לומר הקדיש דרבנן כי עיקר הקדיש זה נתקן על דבר אגדה וע"כ מנהג כל ישראל לומר אחר פרקי אבות ואחר במה מדליקין המאמר דר' חנניא בן עקשיא או אר"א אמר רבי חנינא ת"ח מרבים שלום וכו'. ולפ"ז יש ליזהר כשלומדים משניות יאמרו בסוף הלימוד המאמר דר' חנניא בן עקשיא וכדומה כדי שיהיו יוכלו לומר עי"ז אח"כ הקדיש דרבנן.
ובכה"ח סי' נ"ה ס"ק ג' כתב "כתב הרמב"ם בחיבור כל עשרה שעוסקים בתורה שבעל פה אפילו במדרשות ובהגדות אומרים קדיש דרבנן, והרב מגן אברהם לעיל סוף סימן נ"ד הביא משם הרב באר שבע שכתב דהרמב"ם סותר את עצמו שכתב בפירוש המשנה סוף אבות רבי חנניא בן עקשיא נהגו העם לאומרו בסיום הפרקים לפי שאין אומרים קדיש על המשנה אלא על האגדה דאמר מר איהא שמיה רבא דאגדתא וכו' עכ"ד, ואפשר לומר דודאי מן הדין יש לומר קדיש על כל תורה שבעל פה וכן מוכח קצת ממאי דאמרינן איהא שמיה רבא דאגדתא דמדאצטריך לפרושי איהא שמיה דאגדתא משמע דאומרים קדיש על שאר תורה שבעל פה אלא דקדיש דאגדא גדלה מעלתו דקאים עלמא, ונראה הטעם דכיון דאגדא מושכת לבו של אדם ישמח ישראל וכי עניין גברי יהא שמיה מתוך שמחת מצוה ניחא למארייהו וקאים עלמא, ומהך טעמא נהגו לומר בשילהי שמעתתא רבי חנניא בן עקשיא בעבור ישמח העם שהיא אגדה וזכות ישראל ואומרים קדיש דליהוי בסוג יהא שמיה דאגדתא וזהו מנהג ולא מן הדין והיינו דקאמר הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה נהגו וכו'. ברכי יוסף אות א', ובספרו קשר גודל סימן ח' אות ב'. ועל כן יש ליזהר כשאומר רבי חנניא בן עקשיא אחר תורה שבעל פה כדי לומר קדיש לומר אותו בשמחת הלב ובהתלהבות כדי שישמח ישראל, ובפרט שצריך ליזהר כשיזכיר את השם שיש בפסוק ה' חפץ למען צדקו וכו' לאומרו בכוונה כנזכר בדברינו בכמה מקומות שצריך זהירות הרבה להוציא ה' בשפתיו בכוונה, מפני שכיון שהאדם רגיל בכל עת לקרות ה' בפסוקים חיישינן שמא ישכח כשיזכיר את השם ויבא להזכירו בלא כוונה, על כן צריך זהירות הרבה בכל עידן ובכל זמן שלא ישכח ולא יעבור עליו שום שם מלהזכירו בלא כוונה. ועיין מה שכתבנו לעיל סימן ה' אות ה' על זה מעשה נורא. ועיין בסה"ק חפץ בחיים דרוש ו' במעלת הצדיקים מה שכתבתי בענין השומע קדיש מחכם הדורש בחכמת הקבלה שנמחלין לו עונותיו יעו"ש".
אמנם ראיתי בכמה ספרים לב דוד קדוש שהביאו מדרש שכיון שלא היו לו ילדים כאשר היה סמוך למיתתו אמר לה', ריבונו של עולם, כלום עשיתי לכבודי? כל ימי חיי הקדשתי רק כדי לקדש שמך ולהגדיל תורה ולהאדירה מי יזכרני אמר לו הקב"ה: חנניה, "לא אחד יקרא עליך קדיש, אלא לפני שיאמרו קדיש אחרי לימודם יזכירו אותך, מדרש זה לא מצאתי אך אינה ראיה, אמנם זה קצת קשה שבסדר הדורות מופיע שהיו לו ילדים.