שאלה:
אני כותב עבודה על קטניות בפסח אצל עדות המזרח מטעם אוניברסיטת "בר-אילן".
לאחר בדיקת הנושא בגמרא בפסחים ל"ה וקי"ד וכן בראשונים ואחרונים, ספרות השו"ת וכן ספרי מנהגים, ראיתי צורך בשלב האחרון של עבודתי לפנות לרבנים מעדות שונות כדי לבדוק כיצד נהגו בקטניות בחו"ל.
אודה מאוד לכבודו, ויסלח לי אשר אני מטריחו, אם יואיל לענות לי על מספר שאלות:
א. כיצד נהגו בעירו לגבי אכילת קטניות בפסח (כולל אורז, קטניות טריים ויבשים)?
ב. כיצד נהגו לגבי שמן קטניות בפסח?
ג. באילו תבלינים השתמשו ואילו נאסרו בשימוש?
ד. כיצד נוהג כבודו היום בארץ-ישראל לגבי אכילת קטניות בפסח?
ה. מרן התיר אכילת קטניות בפסח. בין עדות המזרח קיימים מנהגים שונים, החל מהיתר גמור כדעת מרן, ועד לאיסור מוחלט כפסיקת הרמ"א וכמנהג אשכנז.
שאלתי היא: כיצד נקלטו חומרות הרמ"א בנושא קטניות בעדות המזרח, ומדוע לא נהגו כפסיקת מרן בנושא זה?
תשובה: (מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
א. הספרדים נהגו בא"י להחמיר באכילת קטניות מבושלים, פרט לאורז שהתירוהו לאחר בדיקה מדוקדקת, אך הקלו בבוטנים ובגרעינים קלויים[1]. אמנם, מעיקר הדין הקטניות מותרות – אם נבדקו כדין. גם הנוהגים להחמיר בקטניות, זה ביבשים, אך בטריים לא החמירו, לכן בשעועית טרייה ובפול טרי וכו' נהגו להקל בירושלים[2].
ב. הספרדים החמירו בשמן קטניות בפסח, לא מדין קטניות, אלא מדין דבר המעורב בשמן. ונהגו להשתמש רק בשמן זית[3].
ג. לא נהגו להשתמש בתבלינים בפסח, פרט לתבלינים שנטחנו בבית, כגון: פלפל אדום או שחור[4].
ד. מנהגנו היום הוא כפי שהזכרנו לעיל בסעי' א'.
ה. הספרדים נהגו להחמיר בפסח כחומרות הרמ"א, כדי שלא יהיו חילוקי מנהגים ביןהעדות השונות. עיין באריכות בדברי כה"ח (סי' תנ"ג על סעי' א'-ב'). ושם (סי' תמ"ז ס"ק ע"ו) מש"כ בשם ה"זכור לאברהם"[5]. וע"ע בכה"ח (סי' תס"ח ס"ק ח"ן ונ"ט).
מקורות:
[1] כי קלוי ידוע בו שלא מחמיץ. וראה מאמר מרדכי למועדים ולימים (פרק ד' סעי' ז'), וראה בהרחבה לעיל בהערה ל'-ל"א.
[2] הן בגלל המחסור באוכל, והן בגלל שבטריים לא ניכר שהם קטניות. וראה עוד בענין אכילת הקטניות מאמר מרדכי למועדים ולימים (פרק ד' סעי' ו'-ז') והובא לעיל בהערה ל'.
[3] והטעם לכך, כי ידוע הוא שבשמן זית לא מוסיפים חומרים ובשמן קטניות כן. וראה במאמר מרדכי (למועדים ולימים פרק ד' סעי' ז'): "ועוד מנהגי חומרות יש כגון אלו שלא השתמשו בשמן העשוי מקטניות אלא בשמן זית בלבד. ויש שלא השתמשו בסוכר מחשש לחמץ בתהליך היצור. וכל אחד ינהג בענין זה כמנהג אבותיו, ואם רוצה לשנות – ישאל שאלת חכם".
[4] ראה במאמר מרדכי (למועדים ולימים פרק ג' סעי' י'): "תבלינים – יקנה תבלינים לפסח, רק במקום שברור לו, שבדקו קודם הטחינה שאין בתבלין חמץ ושאין קמח ודגן במטחנות, ואין לסמוך על המקילים שאומרים כי חמץ בטל קודם פסח". [הערת העורך:מו"ר זצ"ל היה נוהג לטחון ולקלות את התבלינים והקפה בביתו, ולא היה קונה תבלינים וקפה מוכנים מבחוץ].
[5] ז"ל שם: "וכן בכל דיני פסח מנהגינו בכל מה שכתב מור"ם ז"ל באופן דלענין פסח אנחנו אשכנזים, כך אמר לי הרב מ"ד עט"ר. זכור לאברהם ריש הלכות פסח. וכן הוא המנהג עתה בין הספרדים בכמה מקומות להורות בדיני פסח ככל חומרות שכתב מור"ם ז"ל בהגה בשלחן ערוך וכדברי הזכור לאברהם הנז', חוץ מאיזה פרטים שיש שנוהגים להקל כמו באכילת אורז וכדומה וכמ"ש לקמן סימן תנ"ג, יעו"ש. וגם בשאר הדינים אף על פי שאינם של פסח לפעמים הספרדים הולכים אחר חומרות שניהם שלחן ערוך והגה, אבל לא להקל נגד דברי השלחן ערוך וכנזכר בפוסקים, ואך האשכנזים לפעמים נוהגים להקל כדברי מור"ם ז"ל".