שאלה:
א. איך קובעים מהן קטניות לגבי פסח, האם על פי מה שנהגו שלא לאכול או על פי ההגדרה הבוטנית?
ב. במשפחתי – אנו ספרדים – נהגו שלא לאכול קטניות בפסח מלבד גרעינים, בוטנים ואורז – מדוע נהגו להתיר דווקא מאכלים אלו? האם אני רשאי להפסיק מנהג זה, ולאכול את כל סוגי הקטניות בפסח?
ג. במשפחתה של אשתי נהגו שלא לאכול קטניות בכלל, גם לא גרעינים, בוטנים ואורז. האם אשתי יכולה לאכול גרעינים, בוטנים ואורז, כמוני, או שהיא צריכה לעשות התרת נדרים כדי שיותר לה לאוכלם?
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
א. קטניות – הולכים לפי המנהג ולא לפי הגדרתם הבוטנית ו\או החקלאית[1].
ב -ג. גרעינים ובוטנים נהגו לאכול כיון שהם קלויים[2]. אורז נהגו לאכול כיון שזה עיקר המאכל ולכן לא נהגו בו חומרא[3]. יש להמשיך במנהג שנהגתם לגבי שאר הקטניות שלא לאכול[4], ואשתך תעשה התרה[5].
מקורות:
[1] ראה במאמר מרדכי (למועדים וימים פרק ד' סעי' ו'-ז'), ז"ל:"אשכנזים נהגו לא לאכול בפסח קטניות ירוקות או יבשות ובכלל זה אפונה, שעועית, תירס, שומשום, סויה, חרדל, גרעיני חמניות ועוד, ובירושלים נהגו האשכנזים לאכול קטניות ירוקות.
מעיקר הדין לא קיבלו עליהם הספרדים את האיסור לאכול קטניות בפסח. אבל יש שהחמירו בזה שלא לאכול כלל. ויש שנהגו לא לאכול קטניות יבשות, אבל קטניות טריות הם אוכלים. ויש נהגו לאסור כל קטניות והתירו אורז. ויש שנהגו לאסור כל קטניות יבשות והתירו קטניות קלויות. ועוד מנהגי חומרות יש כגון אלו שלא השתמשו בשמן העשוי מקטניות אלא בשמן זית בלבד. ויש שלא השתמשו בסוכר מחשש לחמץ בתהליך היצור. וכל אחד ינהג בענין זה כמנהג אבותיו, ואם רוצה לשנות – ישאל שאלת חכם".
[2] למעשה הבוטנים הם קטניות, אולם מאחר והבוטנים אינם כשאר הקטניות כי הן גדלות מעל האדמה ואילו הבוטנים גדלים מתחת האדמה, לכן יש שאומרים שאין להם דין קטניות. ויש בין המחמירים בקטניות המקילים בבוטנים.
גרעינים ובוטנים הם קלויים, בלא מגע עם מים, וראה בחיי"א (כלל קכ"ז, א') שהחמירו בקטניות רק באופן שמניחם במים שראויים בכה"ג בה' מיני דגן להגיע לידי חימוץ, ולכך רשאי לעשות מקמח הקטניות מצות כמו בה' מיני דגן, דלא יהא חמור הטפל (חומרת קטניות) מן העיקר (חמישה מיני דגן), וז"ל: "כל מיני קטניות וזרעונים כגון 'רייז' [אורז] 'הירז' [דוחן] 'גריקע' [כסמת] וכל דבר שבעולם, בין הם עצמם שלימים ובין הקמח שלהם, אפי' כשיניחו אותם זמן מרובה וישרו במים, לא יבואו לידי חימוץ אלא לידי סרחון, ולכן מן התורה מותר לאכלם ולעשות מהקמח כל מה שירצו. אך הגאונים שהיו כמה מאות שנה לפנינו נהגו לאסור, מפני העמי ארצות שיבאו לטעות ויאמרו: מאי שנא קמח קטניות או קמח ה' מיני דגן, ולא ידעו הטעם, ולכן נהגו כל תפוצת הגולה האשכנזים וכן במדינות פולין שגם הם נחשבים מבני אשכנזים, לאסור. ואפי' לבשל קטניות ו'רעצקע' ואורז ודוחן שלימים, אסרו הכל מפני הטעות, שכיון שבימיהם וגם עד עכשיו בכמה מקומות עושים מהם קמח ובזה דומה לה' מינים, ויאמרו: כשם שמותר לבשל אלו כך מותר לבשל ה' מיני דגן, ולא ידעו שאלו באים לידי חימוץ. וכיון שאבותינו נהגו כך, אסור לנו לשנות, משום אל תטוש תורת אמך [משלי א, ח]. אבל מותר לטחון ולאפותה כעין מצות ולאכלה". וע"ע בשו"ת רב פעלים (או"ח ח"ג סי' ל') שכתב שמותר לקלות את האורז ואח"כ לבשלו שאז אינו מחמיץ, וז"ל: "העולה מכל הנז"ל דמי שנוהג איסור באורז, כיון דלא חזי ליה בלא התרה – אסור לבשלו לאחרים ביום טוב לכתחילה וכאמור, מיהו כל זה הוא בבישול, אבל אם עדיין לא נתבשל האורז – מותר לטלטלו ולא חשיב לגבי דידיה מוקצה, יען כי עתה ראוי הוא גם לזה דאע"ג דנהג איסור בבישול עכ"ז יכול הוא לקלותו באש על האסכלה בלי מים דאין כאן חמוץ, וכן ראיתי להרב מהר"ח פלאג'י ז"ל בלב חיים ח"ב סי' צ"ד הנז"ל שכתב בסוף תשובתו: יש נוהגים לקלות את האורז באש שיהיה קלוי באש ואח"כ מבשלים אותו, ובמקום רחיצה במים עושין אותו קלוי באש בלתי מים כלל ואח"כ נותנין אותו בתוך הקדרה שהיא במים רותחין, ובזה אין פקפוק כלל דהוא היתר גמור, עכ"ל, ע"ש. ועל כן האורז הזה קודם שנתבשל ראוי בטלטול גם לאותם שאין אוכלין אורז מבושל כיון דחזי להו בקליה, ולפ"ז אפשר גם האשכנזים יכולים לטלטל אורז ביום טוב דחזי להו בקליה, כי כיון שקלו אותו יכולים לבשלו. מיהו עדיין אני מסתפק בדבר זה לאשכנזים דאפשר אינו מותר להם לקלות האורז ולבשלו משום מראית העין דהרואהו אחר בישול אינו יודע שקלו אותו קודם, אלא חושב שעבר על דברי חכמים שאסרו להם הבישול באורז, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר". עכ"ל. אולם יש הפוסקים שסוברים שאין לחלק בכך, ואסור לאכול אף בלא חשש חימוץ כלל ואפי' הם חיים וכיו"ב, וכ"כ המאמ"ר (סי' ל"ב) וע"ע בשד"ח (שם סי' ו' ס"ק א'), והטעם שיבואו להקל ולא ישמרו את הקטניות מן החימוץ שהרי יודעים רוב העולם שאינו מחמיץ, ולבסוף יבואו להחליף בקמח מה' מיני דגן.
[3] אורז היו רגילים לחלוט אותו, וע"כ נהגו מה שנהגו. חליטה לפי חז"ל נאמרה לגבי בשר לא מוכשר, שבמקום למולחו היו מכניסים אותו לחומץ חזק או למים רותחים. וכך עושים כשמבשלים אורז, מרתיחים מים וכשהם רותחים ממש מכניסים לשם את האורז, וראה לעיל הערה קודמת.
[4] ראה בשו"ת רב פעלים (או"ח ח"ג סי' ל'), ז"ל: "הנה בעיקר הדין של האורז, פסק מרן ז"ל בשו"ע (או"ח סי' תנ"ג) כסברת האומרים: אין האורז מין דגן, ומותר לעשות ממנו תבשיל בפסח, אך מור"ם ז"ל בהגה"ה פסק כהטור והגמ"יי והמרדכי שאוסרים, ועיין מ"ש בברכ"י בשם מהר"י זיין ז"ל, ובספרו שיורי ברכה כתב אמנם באורז נהגו בעה"ק ירושלים תוב"ב מרבית הת"ח ויראי השם שלא לאכלו בפסח דהוה עובדא שביררו האורז כמה פעמים, ושוב אחר שבשלוהו נמצאת חטה, ולכן נמנעו מלאכלו, אבל אין מוחין ביד האוכלים, ובפרט כי בעה"ק הוא מזון העניים והתנוקות, וכן ראיתי להרב פר"ח וכ"כ הרב מהר"י זיין והבאותיו בברכ"י ואני הצעיר, כתבתי שם, וכן נהגו שלמים וכן רבים, כונתי דיראי השם נהגו כן במקומינו, אבל לא ידענו באנשי ספרד מאן נינהו קהילות שאסרוהו לכל הקהל כמ"ש מהר"י זיין שפשט איסורו בכמה קהילות דלא מבעיא לנו בני ספרד שאין נוהגין במניעת הקטניות, הנה בודאי דמה שלא אוכלים האורז הוא חומרא, אלא אפילו לבני אשכנז ופולין מניעת הקטניות הוא חומרא דהלכה רווחת להיתר, עכ"ל.
והנה פה עירנו בג'דאד יע"א ג"כ הדבר ידוע וברור דמה שנהגו איזה בעלי בתים שלא לאכול האורז בפסח הוא מפני דחוששים שמא ימצא בו חטה בפסח ונאסר המאכל והכלים, דהא מנהג פשוט וידוע פה בג'דאד שאוכלים כל ימי הפסח פולין שקורין בערבי באק'ילי שהם מיני קטניות, למקטון ועד גדול אין בית בעיר שאין אוכלים זה בפסח, וזה עדות ברורה דמה שאין אוכלים אורז הוא רק מכח דחוששין שמא לא יהיה נבדק יפה וימצא בתבשיל חיטה אחת בתוך הפסח ונאסרים התבשיל והכלים, ולכן רוב אנשי עירינו עד עתה אוכלים אורז בפסח, דסומכין על בדיקת הנשים שבודקים אותו קודם בישול שלש וארבע פעמים, וגם עט"ר הרב מור זקיני רבינו משה חיים זלה"ה היה מנהגו לאכול אורז בפסח כמנהג כל אנשי העיר, אך בסוף ימיו נמנע מלאכול אורז בפסח משום מעשה שהיה, והוא שהנשיא עשה סעודה ביום ז' של פסח לכל היחידים והחכמים, שכך היה מנהגו בכל שנה והזמין גם את עט"ר הרב מו"ז זלה"ה, וכשבאו לאכול וסדרו לפניהם שלחנות ועליהם כלים מלאים מיני תבשילים, ובכלל הביאו ג"כ כלים מלאים תבשיל של אורז וקודם שפשטו ידיהם לאכול ראו כל המסובין בכלי אחד שמלא אורז ומונח על השלחן חיטה אחת מבושלת רובצת למעלה למעלה בראש הגודש של תבשיל האורז שבכלי, ונראית לכל המסובין קודם שפשטו ידיהם לאכול, ותכף סילקו התבשיל כולו ושפכו אותו כי מחמת הכף שהגיסו בו כל התבשילין נאסר הכל, ומאותה מעשה נמנע עט"ר הרב מו"ז זלה"ה מלאכול אורז בפסח, וכן נהגו הרבה בעלי בתים בדבר זה, אך רוב אנשי העיר לא נמנעו ואוכלים אורז. אמנם מי שנהג איסור באכילת האורז ומחמת סיבה רוצה לאכלו הן מחמת שאינו בקו הבריאות הן מחמת סיבה אחרת, המנהג פשוט פה עירינו לעשות התרה ע"י חרטה ולאכול כי עושין לו פתח מתוך חרטה, וכן ראיתי להרב הגדול מהר"י פלאג'י ז"ל בלב חיים ח"ב סי' צ"ד שהביא דברי רבינו חיד"א ז"ל בשיו"ב הנז"ל, וכתב וז"ל: אנחנו בעירנו אזמיר וכל סביבותיה נהגו איסור שלא לאכול אורז כלל, והו"ל ממש דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור, דאין אדם רשאי להתיר להם כמבואר ביו"ד סי' רי"ד, אלא דכיון דהוי הענין שנהגו איסור משום גדר וסייג משום חומרא בעלמא בודאי ע"י התרה שרי, עכ"ל, ע"ש. ולכן גם פה עירינו נוהגין שאותם שנהגו בו איסור והם מתחרטים בעבור סיבה דאוכלין ע"י התרה".
וע"ע בכה"ח (סי' תנ"ג ס"ק י'), ז"ל: "וכתב הרב מור וקציעה, וז"ל: ומעידני על אבא מארי הגאון זצ"ל כמה צער נצטער אותו צדיק על זאת וכו' היה מתרעם ואומר: אי איישר חילי אבטיליניה למנהג גרוע הלז שהיא חומרא דאתיא לידי קולא ונפק מינה חורבא ומכשול באיסור חמץ, כי מתוך שאין מיני קטניות מצויין להמון לאכול ולשבוע צריכין לאפות לחם מצה הרבה בפרטות העניים וכו' מתוך כך אינם נזהרים בעיסה כראוי וכו' קרוב הדבר שנכשלים באיסור כרת ר"ל וכו' דהוה חש להמון דבת עם שלא תלעוז עליו מדינה וכו', ועיין שם שהאריך הרבה. והביאו מחזיק ברכה אות א'. וכן בתשובת בשמים ראש סימן שמ"ח תמה על האוסרים לאכול קטניות ואורז וכתב שהוא מנהג בטעות וכו' יעוש"ב. אמנם הפרי חדש כתב סמך למנהג מהש"ס וסיים, וז"ל: לפיכך יש לתפוש לאסור כל מידי דדמי לדגן משום דמחלף להו בדגן, אבל אין כן מנהגינו (הספרדים) זולתי באורז ששנה אחת אחר שנבדק שלש פעמים יפה נמצא בו גרעין חטה ומאותו יום והלאה לא אכלנוהו בפסח, עכ"ל. וכן כתב הגאון חיד"א בספר טוב עין סימן ט' אות ו' דאנחנו בני ספרד אין נוהגין במניעת הקטניות, אמנם באורז נהגו בעיר הקודש ירושלם ת"ו מרבית התלמידי חכמים ויראי ה' שלא לאוכלו בפסח, שהעידו דהוה עובדא שביררו האורז כמה פעמים ושוב אחר שבישלוהו נמצאת חטה ולכן נמנעו מלאוכלו, אבל אין מוחין ביד האוכלים, ובפרט כי בעיר הקודש הוא מזון העניים והתנוקות, יעו"ש. ועיין בספר פקודת אלעזר לעיל סימן נ"א דף ס"ד ע"ד שכתב דעכשיו נוהגין גם הספרדים בירושלם ת"ו לאסור הקטניות בפסח, יעו"ש. אמנם עתה בזמן הזה נתרבו האכלוסים יותר ויותר ממה שהיו מקדם קהלות מרובות וכל אחד ואחד מחזיק במנהגו יש אוכלין קטניות בפסח ויש שאין אוכלין ואין בזה משום לא תתגודדו כיון דכל אחד קהלה בפני עצמה". [הערת העורך: מו"ר זצ"ל היה נוהג לאכול אורז בפסח, ולא חשש שיתערבו עימהם חיטים כיון שהיום האורז נברר היטב ע"י מסננות חשמליות. אמנם קודם הפסח היה מו"ר בודק את האורז ג' פעמים].
[5] כל בחורה בבית אביה נוהגת כמנהגי בית אביה, ואנן סהדי שזה כעין תנאי כל עוד היא בבית אביה. וכאשר היא מתחתנת, עליה לנהוג כמנהג בעלה, ואנו נוהגים שיש לעשות לה התרה, וראה עוד לעיל בהערה כ"א במה שהבאנו בשם המאמר מרדכי (למועדים וימים פרק ד' סעי' ד').