שאלה
אדם שטס לאומן ממיאמי ויש הפרש בשעות כידוע. האם עדיף שאשתו תדליק ותכוין להוציא אותו בזמן המובחר או שמא הוא ידליק כשיגיע לבית כנסת כלשהי באומן. או בבית מלון?
תשובה
כיון שבאומן נהיה לילה ומתחייב לפני שאשתו מתחייבת במיאמי וכ"ש אם זה להיפך, וחצי שעה עוברת, ולדעת הרמב"ם – אי אפשר לברך אחרי זה ונהי דלא סברינן הכי יש לצרף את זה שיכול לסמוך על סברת האומרים שיכוון לא לצאת ידי חובה בברכתה, ויברך.
וכן אם נמצא בזמן ההדלקה בטיסה לא יוצא ידי ההדלקה שלה כיון שהוא במקום פטור וכשיבוא ידליק ויברך [בתנאי שיהיו עמו עוד אחד נעור].
מקורות
כתוב בגמ' שבת (דף כ"א ע"ב) "מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק" וביארה הגמ' שדין זה נאמר בשני אופנים או "דאי לא אדליק – מדליק. ואי נמי: לשיעורה. עד שתכלה רגל מן השוק, – ועד כמה? – אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: עד דכליא ריגלא דתרמודאי". וכתבו הרי"ף (ט.) והרא"ש (סי' ג) דשיעור שתכלה רגל מן השוק הוא כמו חצי שעה. וא"כ יוצא שלתי' הראשון של הגמ' אם לא הדליק בתוך חצי שעה לא יכול להדליק יותר ולתי' השני ששיעור זה הוא כדי לדעת כמה שמן צריך להניח בכוסיות א"כ יכול להדליק כל הלילה.
ובדבר זה מצאנו מחלוקת שכתב הרמב"ם (הלכות חנוכה פ"ד ה"ה) שאם לא הדליק בתוך חצי שעה שוב לאחר חצי שעה אי אפשר להדליק, וז"ל "אין מדליקין נרות חנוכה קודם שתשקע החמה אלא עם שקיעתה לא מאחרין ולא מקדימין, שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק, וכמה הוא זמן זה כמו חצי שעה או יתר, עבר זמן זה אינו מדליק".
ומהרא"ש (שם) ותוס' בשם ר"י פורת (שם ד"ה דאי לא) משמע שיש להחמיר כשני התירוצים אבל בדיעבד יש להדליק מספק שמא השיעור נאמר רק לגבי השמן וכתי' השני של הגמ'. דעת הטור (סי' תער"ב) שלמעשה פוסקים כתי' השני ולכן יכול להדליק כל הלילה.
כתב השו"ע סימן תרעב סעי' א' "אין מדליקין נר חנוכה קודם שתשקע החמה, אלא עם סוף שקיעתה, לא מאחרים ולא מקדימים".
ובסעי' ב' כתב "שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה, מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק, שהוא כמו חצי שעה שאז העם עוברים ושבים ואיכא פרסומי ניסא; הלכך צריך ליתן בה שמן כזה השיעור, וכו' ומיהו ה"מ לכתחלה, אבל אם עבר זה הזמן ולא הדליק, מדליק והולך כל הלילה; ואם עבר כל הלילה ולא הדליק, אין לו תשלומין".
ומיהו כתב הגר"א שהשו"ע פסק כתי' הר"י פורת שהטעם שמדליקים כל הלילה הוא מצד ספק וא"כ יהיה ספק ברכות להקל ובזה יסתדר הגהת הרמ"א ומכל מקום לפ"ז צריך להיות ספק ברכות להקל ולא יברכו וא"כ אמאי סתם השו"ע.
והתוספות (שם) בשם ר"י כתבו שעכשיו שמדליקים בבית א"צ לדקדק בזמן שנתנו חז"ל וכתב בספר המצוות ומ"מ נכון להדליק בעוד בני הבית נעורין, (מלשון זה משמע שאינו מעכב וכן דייק בחמד משה והביאו בשער הציון ס"ק י"ז וכתב עליו שם "וספק ברכות להקל, ומכל מקום מי שרוצה לנהוג כוותיה אין מוחין בידו". וכן כתב הכה"ח בס"ק כ"ו אלא צריך שיהיו שנים נעורים). וכן כתב הטור רק שכתב שמכל מקום שלא נתבטל הטעם של פרסומי ניסא שגם בזמנינו ניכר כשהדלת פתוחה.
וכתב מרן הרב במאמר מרדכי הלכות חגים פנ"ח סעי' נ"ח "עבר זמן ההדלקה יכול להדליק בברכה רק אם אחד מבני הבית ער, ואם אין מישהו אחר עמו – ידליק בלא ברכה. אמנם אם מדליק בפתח ביתו או בחלון הסמוך לרחוב, וחלון ביתו בתוך עשרה מטר מהכביש, ויש שם עוברים ושבים יכול להדליק בברכה עד עמוד השחר"
והוסיף בהערה "אחרונים, ולדעת הרמב"ם אין להדליק אחר חצי שעה אף בלא ברכה ולדעת הגר"א ידליק בלא ברכה – ועיין ב"י מש"כ על הטור שלא היה צריך להעמיד את הרמב"ם והרא"ש כחולקים, ובדברי הבא"ח צ"ל שלא חשש לסב"ל כיון שכך היה המנהג, ועיין מ"ב ס"ק י"א, כה"ח ס"ק כ"ו משם פר"ח לענין ברכה, וכן מחבר ס"ק ב' ומשמע לדעתו שכך היה המנהג, ועיין ברמ"א שאף המדליקים בפנים, לכתחילה יש להם לחוש ל"עד שתכלה רגל"".
ב
איתא בגמ' שבת דף כ"ג ע"א: "אמר רב ששת: אכסנאי חייב בנר חנוכה. אמר רבי זירא: מריש כי הוינא בי רב משתתפנא בפריטי בהדי אושפיזא. בתר דנסיבי איתתא אמינא: השתא ודאי לא צריכנא, דקא מדליקי עלי בגו ביתאי".
כתב השו"ע תרע"ז סעי' א' "אכסנאי שאין מדליקין עליו בביתו, צריך לתת פרוטה לבעל הבית להשתתף עמו בשמן של נר חנוכה; ואם יש לו פתח פתוח לעצמו, צריך להדליק בפתחו, אף על פי שאותו בית אינו מיוחד אלא לשינה והוא אוכל על שלחן בעל הבית, והוא הדין לבן האוכל אצל אביו"
פר"ח ברכה במקום חשד
פרי חדש "ומה שכתב ואם יש לו פתח פתוח לעצמו צריך להדליק בפתחו אף על פי שאותו בית אינו מיוחד אלא לשינה וכו'. פירוש, ואף על פי שמדליקין עליו בתוך ביתו, ידליק משום חשדא. ולפי מה שכתב הר"ן ז"ל [שבת י, א ד"ה אמר רב הונא] גבי חצר שיש לו שני פתחים משתי רוחות דלא מברך אלא אחד פיתחא, הוא הדין הכא שידליק בלא ברכה, אלא שאין דינו מוכרח" כלומר דאפשר שיוכל לברך בחשד כזה.
ברכי יוסף סעי' א' "כתבו הכנה"ג והפר"ח דלדעת הר"ן לא יברך כיון שהוא משום חשדא. ויש לדחות דאם אמרה הר"ן היינו התם שכבר מברך על פתח אחד, משא"כ הכא. וכמש"ל סימן תרע"ה אות ג'. ועיין מ"ש בספר כרתי ופלתי י"ד סי' י"ג. ועיין בהגהה י"ד סימן שכ"ח דין א'". וכ"כ בלבושי שרד והוסיף "ואף שבעל הבית בירך, הא בסעיף ג' בהג"ה כתב שיכול לומר איני יוצא בברכת בעל הבית, כל שכן כאן שלא שיתף בפרוטה".
שני בעלי בתים באותו בית ולא סמוכים.
פר"ח "ומה שכתב והוא הדין לבן האוכל אצל אביו. ומיהו, כל שאינו סמוך על שולחן אביו והם חלוקים בעיסתם, אף על פי שנכנסים בפתח אחד לא מהני שיתוף, וכל אחד ואחד צריך להדליק, וכמו שכתבתי בשם המגיד משנה [חנוכה ד, ד] בסימן תרע"א סעיף ה' [דיבור ראשון]". שני בעלי בתים באותו בית ואין אחד סמוך על חבירו כל אחד מדליק
פמ"ג א"א ס"ק ג' "וב' בעלי בתים בחדר אחד ואין סומכין, כי אם כל אחד אוכל משלו, צ"ע אם די בשיתוף, וצריך כל אחד מדינא להדליק בשלו, ואורח אפשר הקילו".
ג
כתב הב"י "כתוב בתרומת הדשן (סי' קא) דאכסנאי שהוא נשוי אם רצה להדליק ולברך משום הידור שפיר דמי ולי נראה דאין לסמוך על זה לברך ברכה שאינה צריכה".
וכתב עליו הדרכי משה בס"ק ב' "והמנהג כדברי מהרא"י וטעמו ונימוקו עמו וכ"ה בתשובת מהרי"ל סימן קמ"ה ובמהרי"ל הלכות חנוכה (אות ח). כתב במנהגים שלנו (ר"א טירנא חנוכה עמ' קמג) דאף בזמן הזה אכסנאי יכול להשתתף בפרוטה עם בעל הבית דלא כמהר"י ווייל (דינין והלכות סי' לא) שכתב דבזמן הזה אין משתתפין הואיל ונהגו שמדליק כל אחד לעצמו אם אינו מדליק איכא חשדא".
כתב השו"ע סעי' ג' "יש אומרים שאע"פ שמדליקין עליו בתוך ביתו, אם הוא במקום שאין בו ישראל מדליק בברכות. הגה: כי חייב לראות הנרות (מרדכי), וכן נוהגין; ואפי' אם הוא אצל יהודים ורואה הנרות, אם רוצה להחמיר על עצמו ולהדליק בפני עצמו, מדליק ומברך עליהם, וכן נוהגין".
וביאר המשנ"ב ס"ק י"ד "כי חייב לראות – זה סותר לסימן תרע"ו ס"ג דסובר שם דכשמדליקין בביתו א"צ לברך על הראיה ודין דכאן הוא מן המרדכי ושם סתם המחבר כשארי פוסקים שחולקין עליו ולכן לדינא אין לנהוג כן להדליק בברכה אא"כ שיאמר שאינו רוצה לצאת בהדלקת אשתו וכמ"ש רמ"א אח"ז ועיין לקמיה".
ובס"ק ט"ו "אם רוצה להחמיר וכו' – ר"ל אף דמדינא פטור להדליק אם מדליקין עליו בביתו מ"מ אם רוצה להחמיר על עצמו ולהדליק בעצמו רשאי ובלבד שיכוין במחשבתו קודם שעת ההדלקה שאינו רוצה לצאת בשל אשתו וממילא לית כאן משום ברכה לבטלה דכיון שאינו רוצה לצאת בהדלקתה חל חיוב הדלקה עליה".
וכתב עוד בבה"ל "ולהדליק בפ"ע וכו' – כתב הח"א לפי מה שמבואר לעיל דעיקר זמן הדלקתה הוא רק עד שתכלה רגל וידוע שהנוסעים לירידים נוסעים כמה שעות בלילה ולכן ראוי לכל יר"ש להזהיר לאשתו קודם נסיעתו שתהיה זהירה בזה להדליק תיכף בצאת הכוכבים והוא יסמוך עליהם ומ"מ כשיבא לאושפיזא ידליק בלא ברכה ויהדר לשמוע הברכות ממי שחייב להדליק ויענה אמן (דעתו כדעת מהרש"ל והפר"ח). עכ"ל".
וכתב בס"ק ט"ז "וכן נוהגין – וכן סתמו הרבה אחרונים. ויש מן הפוסקים שסוברין אחרי דחז"ל פטרוהו ע"י הדלקת אשתו לא כל כמיניה לומר איני רוצה לצאת בשל אשתי וידליק בלא ברכה. והנה אף דודאי אין למחות ביד הנוהגין לברך אחרי דהרבה אחרונים הסכימו לברך מ"מ טוב יותר להדר לשמוע הברכות מפי אחר ויענה אמן [ויכוין לצאת בהן] וידליק נרותיו או יראה לשער להדליק נרותיו ולברך עליהן זמן מה קודם שמדלקת אשתו בביתו דהיינו שהיא מדלקת אחר מעריב כמנהג העולם והוא ידליק קודם מעריב".
וכתב עוד השו"ע בסי' תרע"ו סעי' ג' "מי שלא הדליק ואינו עתיד להדליק באותו הלילה, וגם אין מדליקין עליו בתוך ביתו, כשרואה נר חנוכה מברך: שעשה נסים, ובליל ראשון מברך גם: שהחיינו, ואם אח"כ בליל ב' או ג' בא להדליק אינו חוזר ומברך: שהחיינו".
וכתב המשנ"ב בס"ק ו' "וגם אין מדליקין וכו' – ויש פוסקים דסברי דאפילו יודע שמדליקין עליו בביתו כיון דהוא בעצמו אינו מדליק וגם אינו משתתף עם אחרים בפריטי צריך לברך על הראיה להודות על הנס וגם לברך אז שהחיינו ומ"מ אינו כדאי לעשות כן למעשה דספק ברכות להקל".
וכתב השער הציון ס"ק ט' "מרדכי, ועיין בביאור הגר"א שכתב דכן מוכח גם כן מרש"י, וכן כתב במאירי. ועיין באליה רבה שהביא עוד כמה ראשונים דסברי הכי, ושלא כדעת הט"ז שכתב דדעת מרדכי הוא יחידאה, ועל כן פסקו הב"ח ופרי חדש ואליה רבה כן להלכה".
וכתב הכה"ח בס"ק כ"ה "ואף על גב דלא חיישינן שמא תשכח דהא סמכינן על הנשים אפילו באיסור כרת, מכל מקום אם רוצה להדליק בעצמו בכלל מהדרין הוא. תרומת הדשן סימן ק"א, מגן אברהם ס"ק ט'. מיהו בבית יוסף כתב על דברי התרומת הדשן הנז' דאין לסמוך על זה לברך ברכה שאינה צריכה. וכן כתב רש"ל בתשובה סימן פ"ה דהיכא שאינו רוצה לצאת בהדלקה של אשתו שמדלקת עליו בבית נראה דלאו כמיניה ואינו יכול לברך. וכן כתב הפרי חדש דאפילו אם אינו רוצה לצאת בהדלקת בני ביתו לא יברך. וכן כתב המאמר מרדכי אות ה'. אמנם בתשובת מהרי"ל סימן קמ"ה כתב דנהוג בכל דוכתא שכל אורחים ובחורים מדליקין אף על גב דמדליקין על כל אחד ואחד בביתו, ומשום ברכה לבטלה אין כאן דאין רוצה לצאת בשל אשתו וממילא חל חובה עליה יעו"ש, והביא דבריו המגן אברהם שם. וכן כתב הלבוש סעיף א' דאכסנאי שמדליקין עליו בביתו ורוצה להחמיר משום הידור מצוה ולהדליק בפני עצמו במקום שהוא הרשות בידו, ובלבד שיכוין במחשבתו קודם ההדלקה שלא ירצה לצאת במה שמדליקין עליו בביתו. וכן כתב העולת שבת אות א', ט"ז ס"ק א'. ולדינא פסק השל"ה כשידוע שמדליקין בביתו יעמוד אצל בעל הבית כשמברך ויענה אמן, ואם כבר הדליק בעל הבית יברך בלא שם ומלכות. וכן פסק מטה משה סימן תתקפ"ג. והרב זרע אמת בתשובה סימן צ"ז כתב דלצאת ידי כל הספיקות טוב להשתתף בפריטי כדין אכסנאי וישמע הברכה מבעל הבית יעו"ש, והביא דבריו המחזיק ברכה אות א', שערי תשובה אות ג'. והאליה רבה אות ד' כתב דאין למחות ביד המנהג. וכן כתבנו באות הקודם. והיינו אם כבר בירך בעל הבית ובא לברך ולהדליק אין למחות במקום מנהג, אבל לכתחלה ודאי שיש לכוין על ברכות בעל הבית לצאת כל הדיעות".
כתב מרן הרב במאמר מרדכי למועדים וימים פנ"ח סעי' ק"ט "יש אומרים שאם אביו מדליק לאחר זמן חצי שעה של ההדלקה, יכול הבן להדליק נרות בזמן ולכוין שלא לצאת בהדלקת אביו". ובסעי' ק"י כתב "בני ישיבות או חיילים שהאב לא מדליק נרות בבית או שהאב גר בחו"ל שהבדלי הזמנים הם למעלה מחצי שעה של הדלקה – ידליק הבן בברכה בחדרו". והטעם נראה א. כיון שלפי הרמב"ם כשאביו מדליק נגמר זמן ההדלקה ועוד יש לצרף דעת התוס' שמהדרין כל אחד מדליק, ועוד אפשר שנחשב כסמוך על שולחן הישיבה ולא על שולחן אביו, ועוד טוב ישכוון לא לצאת ידי חובה, וא"כ כ"ש כאן שאינו סמוך אמנם מצד שני כאן אשתו כגופו.
ד
כתב רש"י בשבת כ"ג ע"א על ברכת הרואה וז"ל "הרואה – העובר בשוק ורואה באחד החצרות דולק, ומצאתי בשם רבינו יצחק בן יהודה, שאמר משם רבינו יעקב: דלא הוזקקה ברכה זו אלא למי שלא הדליק בביתו עדיין, או ליושב בספינה", משמע שיושב בספינה אע"פ שדר בה לאותו זמן לא חשיבא כדירת קבע ופטור מהדלקה.
אמנם האורחות חיים חלק א הלכות חנוכה סעי' יח חלק וכתב "מי שבא בספינה או שהוא בבית גוים מדליק בברכות ומניחה על שלחנו ולא דמי לאכסנאי דאמרינן דאי מדלקי עליה בגו ביתיה לא צריך להשתתף דשאני התם שיש פרסום הנס בהדלקת אושפיזו", משמע שבספינה כיון שיכבה ידליק בתוך הבית אבל אה"נ שחייב בהדלקה, ושמא י"ל בדעת רש"י שכוונתו היכא שרק עובר בזמן ההדלקה בספינה אבל אה"נ אם יושן שם יכול להדליק ודחוק.
ובשו"ת מהרש"ם חלק ד סימן קמו כתב לעניין הנוסע ברכבת שיש בה חדרי שינה "לתשו' מכתבו מיום ב' דחנוכה אם מותר להדליק נ"ח על הבאהן הרכבת לא מצאתי הדבר מבואר אבל הלא מי ששילם בעד כל הלילה הוי כשכר לו בית דירה לאכול ולישן שם וחייב בנ"ח ומ"ש רש"י ביושב בספינה י"ל שהיו אז ספינות פתוחות בלא קירוי והרוח מנשב ולא הי' בגדר בית כלל. ואף דהבאהן אינו עומד במקום א' ורכוב כמהלך לא נמצא בשום מקום שיהי' צריך בית קבוע למה שמצותו בשביל פרסומי ניסא כנלענ"ד מסברא".
וכעין זה כתב בערוך השולחן סעי' ה' "וכתבו רבותינו בעלי הש"ע בסעיף ג' י"א שאע"פ שמדליקין עליו בתוך ביתו אם הוא במקום שאין ישראל מדליק בברכות עכ"ל והטעם דהא מחוייב בראייתן משום פרסומי ניסא ובכאן הלא לא יראה הנרות דולקים עוד כתבו דאפילו אם הוא אצל יהודים ורואה הנרות אם רוצה להחמיר על עצמו ולהדליק בפ"ע מדליק ומברך עליהן וכן נוהגין עכ"ל כלומר אף על פי שיש לו אשה ובית והיא בוודאי תדליק עליו מ"מ יכול לומר אין רצוני לצאת בזה ואדליק בפ"ע וכן הוא באמת המנהג שלנו דכל מי שהוא בדרך מדליק במקום שהוא אף שבביתו מדליקין עליו וזהו בכלל ההידור [שם סק"ט בשם תה"ד] ומהרי"ל כתב שמנהג פשוט הוא שאורחים ובחורים מדליקין [שם] ונראה לענ"ד דעתה שרוב הנסיעות במסילות הברזל וקשה להדליק שם כידוע יכול לסמוך בפשיטות על ביתו שמדליקין שם אמנם הלא לא יראה נרות חנוכה ולכן טוב שידליק נר אחד בהעגלה שיושב שם ולברך עליו דבנר אחד יכול לעשות שלא יקפידו הנוסעים ומוטב שלא להיות מהמהדרין ולקיים עיקר המצוה משלא יראה נר חנוכה כלל וכ"ש מי שאין לו בית שמחוייב מדינא להדליק שם אם לא יבא באותה לילה באיזה מקום". כלומר שהוא הרחיב הדבר גם לעגלה וכתב שיכוון לא לצאת בהדלקת בני ביתו, אבל ביסוד הדין שניתן להדליק שם מסכים עם המהרש"ם.
וכתב בשו"ת ציץ אליעזר חלק טו סימן כט נשאל לגבי מטייל שיושן תחת כיפת השמים וז"ל "וראיתי בב"ח על הטור או"ח סי' תרע"ו שכותב להסביר בזה"ל: ונ"ל דוקא דבר המוטל על גוף האדם ולא על דבר הנתחייב ברכה וראיה מחלה ותרומה שהשליח מברך בלא המשלח עכ"ל, ומובא בקצרה גם במג"א סק"ד, וכו' ולדעתי נראה להסביר דכוונת הב"ח היא בכזאת, כי חיוב הדלקת נר חנוכה הוא חיוב מוטל אקרקפתא דגברא מבלי שיהא קשור בהחפצא, וכו'", והביא דברי ערוך השולחן הנ"ל וכתב "הרי לנו דפשוט ליה להגאון בעל ערוך השולחן ז"ל דהנוסע ברכבת חייב להדליק נר חנוכה שם, אף על פי שאין רכבת בגדר בית, דנודד ממקום למקום וחסר קביעות מקומית, וגם הוא רכוב כמהלך דמי, והיינו מפני דס"ל כדברינו האמורים שחיובא דנ"ח הוא אקרקפתא דגברא ולא תלי בבית, וכל מה שנתקשה בזה הערוה"ש הוא רק מפני שברכבת יקפידו עליו ולא יתנו לו להדליק ואפ"ה העדיף למעשה שידליק עכ"פ רק נר אחד ברכבת ולברך, כי עד כדי כך לא יקפידו עליו, ממה שלא להדליק כלל ולסמוך על ביתו שידליקו שם, הגם שבשם עשו כהמהדרין להדליק יותר נרות, ובנימוק כי בכה"ג יקיים עכ"פ עיקר המצוה כי יראה נר חנוכה דלוק, ולכן עדיף זה ממה שיהיה מהמהדרין ויסמוך על ביתו ויחסר לו מאידך מעיקר קיום מצוה שהוא שיראה נר דלוק.
ומינה לנידוננו שעדיפא שידליקו ויקיימו המצוה במלואה ממה שיסמכו בהדלקת הנרות שבביתם ויחסר להם מעיקר המצוה שהיא ראיה בפועל נרות חנוכה דולקים", ועיי"ש שהביא דברי המרהש"ם ואורחות חיים הנ"ל, ומה שכתב על דבריהם. והעלה "ולזאת בהכרעת ההלכה בזה נלענ"ד שחייבים להדליק נ"ח כשישנים בחוץ על פני השדה, ועל אחת כמה כשישנים באהל, בלא קירוי שחייבים להדליק אפילו בהיקף מחיצות בלא קירוי [או בחפירות] ולהשים הנרות בעשישית שלא ינשב הרוח ויכבה [ובענין ההדלקה במקום שמנשב הרוח יעוין מ"ש בזה בשו"ת האלף לך שלמה להגר"ש קלוגר ז"ל חאו"ח סי' שע"ח, ושו"ת הר צבי חאו"ח ח"ב סי' קיד עיין שם ואכמ"ל] וממילא גם לברך, וזה עדיף גם מלהסתמך על מה שמדליקים בבית (למי שיש לו), כי זהו גדר עיקר המצוה ופרסומה, לראות נר חנוכה דולקת, וכדברי הערוך השלחן שמצאנו סמוכים לו בדברי הארחות חיים להר"א מלוניל ז"ל והנלענ"ד כתבתי".
אמנם דעת מרן הרב אינה כן שכתב שם סעי' מא "מהדין חיוב ההדלקה רק בבית קבע אולם אפשר להדליק נרות ברכב נוסע או בספינה, מטוס וכדומה כדי לפרסם הנס בכל מקום אך אין יוצאים ידי חובה בהדלקה במקומות אלו וכן לא מברכים כי לכל אלה יש דין ארעי. עין במקראי קדש י"ח ורש"י שבת כג ע"א ד"ה הרואה". כלומר שלמד דברי רש"י כפשוטם ועוד יש לומר כאן סב"ל. אמנם זה לא יסתדר אם מה שכתב בסעי' ט' וז"ל "מי שבלילה הראשון היה במקום בו נפטר לגמרי מההדלקה כגון במטוס, יכול לברך שהחיינו בלילה השני, אף על פי שאשתו הדליקה וברכה בלילה הראשון", אמנם יש לחלק שברכת שהחיינו רשות היא. ולכן אם נמצא בזמן ההדלקה בטיסה ואשתו מדליקה אז לא יוצא ידי חובה כיון שאינו במקום חיוב וכאן גם מהרש"ם יודה כיון שאינו דירה כלל ואין לו מקום מיוחד ועכ"פ טוב יותר שיכוון לא לצאת.
העולה
כיון שבאומן נהיה לילה ומתחייב לפני שאשתו מתחייבת במיאמי וכ"ש אם זה להיפך, וחצי שעה עוברת, ולדעת הרמב"ם – אי אפשר לברך אחרי זה ונהי דלא סברינן הכי יש לצרף את זה שיכול לסמוך על סברת האומרים שיכוון לא לצאת ידי חובה בברכתה, ויברך.
וכן אם נמצא בזמן ההדלקה בטיסה לא יוצא ידי ההדלקה שלה כיון שהוא במקום פטור וכשיבוא ידליק ויברך [בתנאי שיהיו עמו עוד אחד נעור].