שאלה
בית כנסת אחד מתפללים בשעה פלג המנחה , מיד אחריי הפלג מדליקים נרות חנוכה עם שמן מספיק עד צאת הכוכבים ביותר .מתפללים ערבית ואחרי 10 דקות באותו מבנה מתחיל מנחה עם אנשים אחרים, אחרי מנחה רוצים להדליק נרות חנוכה גם במניין השני אבל יש כבר נראה דלוקות מהמניין הקודם, האם מותר להם לברך על ההדלקה חדשה?
תשובה
לאחר שהנרות דלקו חצי שעה משקיעת החמה למ"ד או צאת הכוכבים למ"ד יכול לכבותן, ואז המניין השני יכול להדליק שוב ולברך.
אבל לא לפני כן לא יכבה אלא א"כ חושש מפני דליקה וכדו'. ואז יחזור וידליקם בבוקר כדי לצאת ידי הרב מלמד להועיל, אבל לא יעשה כן כדי להדליק במניין השני.
מקורות
כתב הטור סי' תרע"א "ובבית הכנסת מניחה לדרום זכר למנורה שהיתה בדרום ע"כ", וביאר בב"י הטעם למה מדליקים בבית הכנסת "נראה שתיקנו כן מפני האורחים שאין להם בית להדליק בו וכמו שתיקנו קידוש בבית הכנסת משום אורחים דאכלו ושתו בבי כנישתא (עי' לעיל סי' רסט) וכן כתב הכל בו (סי' מד ד ע"א) וכתב [עוד] טעם אחר שהוא כדי לפרסם הנס בפני כל העם ולסדר הברכות לפניהם שיש בזה פרסום גדול להש"י וקידוש שמו כשמברכין אותו במקהלות וזה לשון הריב"ש בתשובה (סי' קיא) המנהג הזה להדליק בבית הכנסת מנהג ותיקין הוא משום פרסומי ניסא כיון שאין אנו יכולין לקיים המצוה כתיקונה להדליק כל אחד בפתח ביתו מבחוץ מפני שיד האומות תקיפה ומברכין על זה כמו שמברכין על הלל דראש חדש אף על פי שאינו אלא מנהג (עי' לעיל סי' תכב קכב.) ומכל מקום באותה הדלקה של בית הכנסת אין אדם יוצא בה וצריך לחזור ולהדליק כל אחד בביתו עכ"ל".
וכתב השו"ע סי' תרע"א סעי' ז' "ובבה"כ מניחו בכותל דרום (או בדרום המנורה, ומסדרן ממזרח למערב) (ת"ה סי' ק"ד ב"י), ומדליקין ומברכין (בבית הכנסת) משום פרסומי ניסא". כלומר שפוסק טעם השני של הכלבו וטעם הריב"ש.
וכתב הרמ"א "ואין אדם יוצא בנרות של בהכ"נ, וצריך לחזור ולהדליק בביתו (ריב"ש סימן קי"א); ונוהגין להדליק בבהכ"נ בין מנחה למעריב; ויש נוהגין להדליק בערב שבת קודם מנחה (כל בו ואבודרהם); ואם רוצים למהר להתפלל לאחר שבירך הש"צ והדליק אחד מהן, יוכל השמש להדליק הנשארים, והש"צ יתפלל".
וכתב המשנ"ב ס"ק מ"ד "ומדליקין ומברכין – אף דבבהכ"נ הוא רק מנהגא מ"מ מברכין עליו כמו שמברכין על הלל דר"ח שאינו אלא מנהג". והוסיף הכה"ח בס"ק ע' " ובביאורי הגר"א כתב ראיה מהלל בלילי פסחים שנתקן על הכוס ואומרים אותו בבית הכנסת גם כן משום פרסומי ניסא יעו"ש", כלומר שהיה קשה לו הרי בהלל בראש חודש דעת השו"ע שלא מברכים ומאי שנא הכא ותי דהיכא דאיכא פרסום הנס כמו בליל הסדר מברכים וה"ה הכא.
וכתב בס"ק מ"ו הטעם שמדליקים לפני צאת הכוכבים: "להדליק בבה"כ בין מנחה למעריב – ר"ל אפילו הנוהגים להדליק בכל יום בצה"כ בבהכ"נ נוהגים אחר מנחה בשעה שהעולם מקובצים וגם דלאחר מעריב אין נכון לעכב העולם לזה דצריך כ"א למהר לילך לביתו ולהדליק נ"ח".
וכתב בכה"ח ס"ק ע"א "אין לחוש למה שכתוב בספר תניא שיש שנמנע מלהדליק בבית הכנסת כדי שלא לברך עליה, וכמה רבנים שליחי ציבור היו מדליקין ומברכין בבית הכנסת ואחר כך מברכין כל הברכות ומדליקין בביתם. הרב מהר"ר יצחק לוי ואלי בתשובה כ"י, ברכי יוסף אות ו'".
ב
והנה אם יש שיעור זמן שידלקו נרות הבית הכנסת לא התפרש לן בשו"ע
והנה מצינו שכתב המג"א לגבי נשים שנהגו שלא לעשות מלאכה כל זמן שהנרות דולקים כתב בסי' תר"ע ס"ק ב' שהוא עד חצות.
כתב הב"י בסי' תרע"ה "מצאתי כתוב בשם מוהר"י אבוהב ז"ל כתב בנמוקי יוסף כי פעם אחת ראה בבית הכנסת שהדליקו הנרות בכלי שהיו מדליקין כל השנה להאיר שבאותו כלי היו נרות מתוקנות לנר חנוכה ואחר שהדליק המדליק נר חנוכה היה מוליך החבל בידו להגביה הכלי להעמידה במקומו המיוחד לו כל השנה ומיחה ביד המדליק שלא יעשה כן שאף על פי ששמעו העומדים בבית הכנסת הברכה של חנוכה בשעת ההדלקה מכל מקום הרואה שלא היה שם באותה שעה יאמר לצרכו הוא שהדליקו ולכך צוה שלא יגביהנו אלא שיניחנו למטה בפחות מעשרה ואמר שעדיין יש [לפקפק] על זה לפי שעדיין משתמשים לאורה וכיון שהרגילו כל השנה להדליקו [להשתמש] לאורה אף על פי שאינה במקומה כיון שאין נר במקום נר חנוכה אי אפשר שלא ישתמש נר חנוכה לעומדים שם במקום הנר שהיו רגילין לכך לצורך החנוכה ראוי לחדש כלי אחר ע"כ. ונראה לי שמאחר שהדלקת נר בבית הכנסת אינו אלא משום מנהג שנהגו (עי' לעיל סי' תרעא) ואין חוששין שיהיה לפני הפתח אלא לפני ההיכל אין לדקדק בזה כל כך משום הנכנסים והיוצאים ועוד שאפילו בבית אין אנו מדליקין עכשיו אלא מפני בני הבית ואם כן לפי זה אין לחוש לעוברים ושבים כל כך וכל שכן בבית הכנסת שהרי כל הבאים לשם יודעים שאלו הנרות הם של חנוכה ועוד היה נראה לומר שמאחר שכבר הדליקן במקום שאינו ראוי דה"ל ככבתה שאין זקוק לה עכ"ל", כלומר שאין לדין נרות בית הכנסת כל דיני הדלקת נרות חנוכה וא"כ שמא אפשר לכבותו.
וכתב המג"א ע"פ זה בס"ק ב' "שידליקנה במקום הנחתה. דיניחנ' שם חצי שעה ד"מ וע' בב"י די"א שבנרות ב"ה מותר להדליקן במקום זה ולהניחן במקום אחר ומ"מ יש ליזהר לכתחלה", הביאו המשנ"ב ס"ק ו'.
וכתב ע"פ זה הפמ"ג א"א ס"ק ב' "והנה כבתה שוגג לא במתכוין, ומשמע נרות בית הכנסת אין משתמשין לאורה, אף תשמיש קדושה, כמו בבית, כבסימן תרע"ג [סעיף א]", הביאו הכה"ח ס"ק ל"א.
כתב המשנ"ב סי' תרע"ג ס"ק י"ג "אסור – וכן בנרות בהכ"נ אין משתמשין לאורן אף תשמישי קדושה כמו בבית דהיינו אם ירצה להתפלל מעריב אצלם כ"ז שלא דלקו חצי שעה אסור".
וכתב בשו"ת מלמד להועיל חלק א (אורח חיים) סימן קכא "והנה לענין השאלה אימתי ועד כמה דולק בביהכ"נ ראיתי בספר דברי קהלת לר' זלמן גייגער דבפראנקפורט דמאין דולק הנר מערב עד בוקר לאחר תפילת שחרית, ולפמ"ש המג"א /או"ח/ סי' תר"ע סק"ב (לפי פי' הפמ"ג, וכן הבינו היעב"ץ בסידורו) היו הנרות דולקין עד חצות הלילה. אמנם מפמ"ג שם משמע שהנרות דולקין גם בתפלת שחרית, וקשה דדוחק לומר שאחד ילך בחצות הלילה לביהכ"נ לכבות הנרות כדי שישארו קצתן להדליק בתפלת שחרית. וע"כ נ"ל דמאן דתני הא לא תני הא דבמקומות שנרות ביהכ"נ דולקין עד חצות הלילה הן דולקין עד כלה, ויען שהנרות גדולות דולקין עד חצות, ובמקומות שמדליקין גם בשחרית בתפלה, מכבין הנרות לאחר תפלת ערבית כדי שישאר להדליק מהן לתפלת שחרית וכן הוא המנהג כאן בבערלין בכל בתי כנסיות. ומצאתי בספר שדה חמד בסוף ערך חנוכה שהביא תשובת בנין שלמה (ספר זה אינו בידי וכנראה מחברו מוהר"ש מ"ץ דק"ק ווילנא) שחקר טעם על מה שנוהגין בכמה מקומות בבתי כנסיות ובתי מדרשות להדליק נרות גם בעת תפלת שחרית על מה הוטבע מנהג זה, ועיי"ש מה שכתב ולי נראה דהמנהג נתיסד לפי שברוב פעמים לא דלק בערב כשיעור והשלימו זה בשחרית, ואף שבבית אין להדליק נ"ח בשחרית היינו דשם לא נתקנה כלל בלילה דשרגי בטיהרא מאי מהני, ואף דמנורה דלקה (לכה"פ נר מערבי) גם ביום, מקדש שאני (וע' שו"ת הרשב"א סי' ש"ט ולח"מ פ"ג מה' תמידין ומוספין הי"ב). ומ"מ בביה"כ דעיקר טעם הדלקה לפרסם הנס גם ביום מדליקין. ומכש"כ דאתי שפיר לדעת הרמב"ם שם דבהטבת הנרות דשחרית היתה ג"כ הדלקה וכמו שהביא השדה חמד בשם בנין שלמה, והשתא מיושב ג"כ המנהג שאין ממתינין בערב בביהכ"נ עד שדלקו חצי שעה, דהא שיעור חצי שעה היינו משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק, ושיעור זה לא שייך כלל לביהכ"נ, אלא דלא פלוג בין ביהכ"נ לבית היחידים, אך במקום שנהגו להדליק בביהכ"נ גם בשחרית, שפיר יש לצרף הדלקת שחרית להדלקת ערבית וזה עדיף דהעם מתאספין בשחרית מלהניח דולק בערבית ואין איש שם וביותר שקשה להנהיג שידלקו בביהכ"נ חצי שעה דהיכי נעביד, ימתין השמש אחר תפלת ערבית עד חצי שעה א"כ יאחר הדלקתו בביתו יותר מן הראוי, ואם יקדימו להדליק בביהכ"נ קודם הלילה, הא תינח בחול, במו"ש מאי איכא למימר, ומעתה נצטרך להטריח את השמש לילך אחר חצי שעה לביהכ"נ ולכבות את הנרות, כדי שידליקו גם בבוקר, או לבטל המנהג של הדלקת בוקר ולהניח הנרות דולקות עד כלה. ובשני האופנים האלו אין דעתי נוחה, ועל כן במקום שאין עושין כמנהג פפד"מ לעשות נרות גדולות כל כך שידליקו עד הבוקר, אין למחות לכבות הנרות אחר תפלת ערבית ולהדליקן שוב בבוקר. ולולא דמיסתפינא הו"א דגם במג"א /או"ח/ סי' תר"ע סק"ב הכי פירושו עד חצות היינו חצות היום, ובמקום המ"צ (היינו מעגל צדק) שהביא היו מכבין הנרות בערב אחר מעריב ומדליקין אותן בבוקר, והיו דולקין עד כלותן, וזה היה בחצות היום, ודלא כפמ"ג. והלא ק"ק פיורדא קרוב לו ידרוש אחר המנהג דשם, וכן יעשה גם הוא", כלומר שלשיטתו ניתן לכבות את הנרות מיד כשיוצאין ויכולים להשלים את ההדלקה מחר בבוקר. כיון שזה משום פרסומי ניסא.
ובשו"ת זבחי צדק חלק אורח חיים סימן כט חלק וכתב "עוד יש טעם אחר דמברכין אנ"ח בב"הכנ אפי' מפלג המנחה ולמעלה והוא כמ"ש הרב מעשה רוקח ז"ל בפ"ד מה' חנוכה הלכה ה דאם נותן בה שמן יותר משיעור מצותה באופן שתהיה דולקת עד שתכלה רגל מן השוק שפיר דמי ויכול לברך אף אם מדליק מבע"י אף לס' הרמב"ם ז"ל עי"ש. אח"ך ראיתי אחר החיפוש שמנהגינו הוא בכמה עיירות שכ"כ הגאון שב יעקב ז"ל בסי' כב הביאו הר' אש"א אופנהיים וז"ל ועוד הלא חזינן דאפי' בב"הכנ שעדין זמן גדול מדליקין קודם ערבית עכ"ל משמע שיש להם מנהג פשוט שמדליקין בבה"כ בעוד היום גדול דהיינו מפלג המנחה ולמעלה והוא כמנהגינו ובודאי כמו שאמרנו דמשום מר"ן מדליקין ומברכין בעוד היום גדול ואין לערער על מנהגינו וכ' עוד שם השב יעקב ונתן טעם שם על מנהגם וז"ל דמדליקין בב"הכ קודם תפלת ערבית ובלא"ה צריך להק' על מה תיקנו זה דהא עדיפא שיתקנו להדליק אחר תפלת ערבית כמו קריאת המגילה דכל מה שיש לקרב ההדלקה לזמן עד שיכלה וכו' הוא עדיף אלא ודאי נלע"ד דלכך תיקנו קודם תפלת ערבית כיון דמצוה לראותן אחר הדלקתן משום פ"ן =פרסומי ניסא= דאי מדליקין אחר תפלת ערבית היו הולכים מיד לביתם ולא הוו נראים זמן כראוי אחרי הדלקתן משא"ך השתא דמדליקין קודם תפלת ערבית ונראין כל זמן התפלה של ערבית עכ"ל משמע בהדיא דמשו"ה תקנו להדליק קודם תפלת ערבית אפי' בעוד היום גדול משום פ"ן כדי שיראו אותם הקהל כל תפלת ערבית קודם שילכו לביתם ויתפרסם הנס וברוך ה' דמצינו יסוד למנהגינו".
וכתב בשו"ת שבט הלוי חלק ח סימן קנו "ואשר נשאל בענין הדלקת נ"ח בבית הכנסת המבואר סי' תרע"א אם מותר לכבות הנרות לאחר שכולם הלכו משם, אעפ"י שהוא רק תוך חצי שעה.
הנה הדלקת נ"ח בביהכ"נ כמה טעמים נאמרו בה דבב"י סי' תרע"א כ' משום האורחים שאין להם בית שמוציאים אותם בהדלקה זו, וא"כ נרות אלו הם נרות חנוכה שלהם, ופשיטא דאין לכבות אותם לכתחלה לפני הזמן כמו שאר נ"ח בבתים, אלא גם לשאר טעמים שנאמרו בזה [דהח"צ סי' פ"ח פקפק על הב"י בזה], דהיינו זכר למקדש שהי' מדליק בו מנורה ועיין בריב"ש סי' קי"א וש"פ א"כ אין סבה לכבות כשהולכים משם דמכ"מ המנורה דולקת כמצותה במקדש [מעט] ואולי לטעם שנאמר עוד כדי לפרסם הנס לרבים זה שייך רק בשעת ההדלקה וכשהם נמצאים שם, מכ"מ למעשה אין כדאי לכבות כנ"ל, אם לא משום חשש גנבה או דלקה".
ג
כתב בשו"ת מלמד להועיל שם, ובאמת זהו הטעם שמדליקים נרות חנוכה בביהכ"נ בשחרית שגם במנורת המקדש היה הכהן מדליק בבוקר נרות שכבו בלילה כדאיתא ברמב"ם הל' תמידין ומוספין פ"ג הי"ב (שדי חמד סוף מערכת חנוכה, שערים המצוינים בהלכה סי' קל"ט סקי"ט)
וכן כתב מרן הרב במאמר מרדכי חגים "טוב להדליק נרות בבית הכנסת בבוקר כמו שהיה הנר דולק בבית המקדש, אבל לא מברכים על הדלקת נרות אלו. ונוהגים להדליקה בעת אמירת מזמור "ארוממך ה'"
העולה
לאחר שהנרות דלקו חצי שעה משקיעת החמה למ"ד או צאת הכוכבים למ"ד יכול לכבותן, ואז המניין השני יכול להדליק שוב ולברך.
אבל לא לפני כן לא יכבה אלא א"כ חושש מפני דליקה וכדו'. ואז יחזור וידליקם בבוקר כדי לצאת ידי הרב מלמד להועיל, אבל לא יעשה כן כדי להדליק במניין השני.