תספורת וחלאקה בלילה

שאלה

האם יש מעניין שלא להסתפר בלילה? ומה הדין לגבי חלאקה תספורת לילד בן שלוש?

תשובה

מעיקר הדין ניתן להסתפר בלילה, אך ירא שמים יחוש לדברי המקובלים, ומאחרי חצות יום לא יתגלח עד אחרי האשמורת.
אמנם חלאקה מה שנוהגים שכל אחד מוריד מספר שערות וכדו' מותר, וכן נהג מרן הרב.

מקורות

בשער המצוות פרשת קדושים כתוב בזה"ל: "גם היה מורי זלה"ה נזהר מאד שלא לגלח ראשו אחר שעת המנחה גדולה, ואפי' בע"ש לא היה מגלח ראשו אלא קודם חצות היום דוקא", עכ"ל. וכן בנגיד ומצוה (עמוד כ"ז) ובמשנת חסידים (דף ע"ט ע"ב). והטעם לאיסור זה כתב מהר"י צמח בספר לחם מן השמים דף כ"ב ע"ב: "שבזמן מנחה יש התעוררות הדינים בסוד "לא תחסום שור בדישו".
וכתב בחמדת ימים (פ"ג משבת עמוד י"ט), וז"ל: "ונכון להיות כל איש מהיר במלאכתו להקדים ולא לאחר תגלחת שערו עד אחר חצות שהוא עת מנחה גדולה אף אם התפלל מנחה מפני כי בהגיע תור זמן המנחה אז הוא עת תגבורת הדינים ביותר, כי הוא עת נטיית השמש וכו'. וכן כתב מהרח"ו: 'מורי ז"ל היה נוהג שלא לגלח אחר חצות שהוא עת מנחה גדולה ואפילו בע"ש היה נזהר מאד ע"ע', ואם כשלא התפלל עדיין תפלת מנחה הדברים אמורים מאי אסהדתיה דמהרח"ו, והלא משנה שלימה שנינו: 'לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה' וכו', ומאי רבותיה אלא דבר גדול דיבר הנביא לאסור התגלחת אף בשכבר התפלל מנחה והיה טעמו כטעם האמור, והכי משתמע מדקא מסיק ותני ואפי' בע"ש היה נזהר מאד, לומר כי אף בע"ש לא יעדר מלהיות תגבורת הדינים בעת ההיא קצת", עכ"ל.
וכתב החיד"א במורה באצבע (אות קל"ה)"ישתדל קודם חצות לגלח ראשו וכו' אבל אחר חצות אפילו ביום שישי יש להקפיד". וכן בברכי יוסף (סימן רל"ב סק"ג), הביא דברי המהר"י צמח ובמחב"ר סי' רנ"א סעי' ד', וכן כתב החסד לאלפים (סימן רל"ב סעיף ז'), "ומה גם שע"פ הסוד לא נכון להסתפר אחר חצות אפילו בערב שבת ולכן אם לא היה לו עסק שלא יכול להסתפר לפני חצות, יניח מלהסתפר בו ביום". וכתב הגאון רבי חיים פלאג'י בספר חיים לראש (דף ט' ע"ב), שאין להסתפר בלילה כי הוא זמן תגבורת הדינים. ואף ביום אחר חצות יש להזהר, ואפילו בערב שבת. ע"כ. וכן כתב בספרו כף החיים (סימן כ"ז אות י"ב), ובספרו מועד לכל חי (סימן ו' אות ג'). ע"ש. וכתב (סימן ו' אות ז'), שאין להתיר להסתפר בלילה, שהרי לפי מה שכתבו גורי האר"י אפילו לאחר חצות היום אין להסתפר, וכל שכן בלילה. ואפילו באשמורת כל עוד לא האיר היום לא נכון להסתפר אף בכל ימות השנה. ע"כ. וכתב הבן איש חי (ש"ר ויקהל סעי' י"א) "ומ"מ ירא שמים יחמיר בכך, משום דבלאו הכי על – פי הסוד לא נכון להסתפר אחר חצות היום אף על פי שהתפלל מנחה". והביא דברי הברכ"י הכה"ח סי' רל"ב ס"ק ט"ו.
מאדיך כתב מגן אברהם סימן רנא ס"ק ה' "ובכונות כתב שהאר"י היה נזהר שלא לגלח אחר מנחה אפילו בע"ש ועסי' רל"ב". וביאר המחצית השקל "ובכוונות כתב שהאר"י כו' אפילו בערב שבת ועיין סימן רל"ב. כתב בספר אליה רבה [ס"ק י] וז"ל, משמע משום תפלת המנחה, כשעדיין לא התפלל, עכ"ל. ור"ל, מדכתב מ"א ועיין סימן רל"ב, דשם מיירי בדין תספורת סמוך למנחה בחול, משמע דגם טעם האר"י היה מטעם זה. וכן ממה שכתב אפילו בערב שבת, משמע דכל שכן דאסור בחול, ועל כרחך מיירי בשלא התפלל מנחה, דאם לא כן מאי איסור יש בחול, אלא על כרחך שלא התפלל אלא דסלקא דעתך דבערב שבת יהיה מותר אפילו לא התפלל עדיין לפי שהוא צורך שבת, לזה כתב אפילו בערב שבת". וכן כתב הפמ"ג. וכן כתב המשנה ברורה (סימן רנ"א סק"ז) וז"ל "כתב המ"א שהאר"י ז"ל היה נזהר שלא לגלח אחר מנחה אפילו בע"ש וביארו כונתו דמ"ש אחר מנחה היינו אחר שהגיע זמן מנחה אבל לא מיירי שהתפלל מנחה והיינו דקאמר אפילו בע"ש דר"ל לא מיבעיא בחול קודם שהתפלל מנחה אלא אפילו לצורך שבת שהוא מצוה ג"כ לא היה מגלח אחר שהגיע זמן מנחה ולא התפלל והעולם שאינם נזהרים בזה אפילו אחר שהגיע זמן מנחה קטנה י"ל דכיון שקוראין לבהכ"נ לא חיישינן שיעבור עי"ז זמן התפלה". וראה בשו"ת מנחת אלעזר חלק ד' (סימן י' אות ו')

וכתב בשו"ת מאמר מרדכי כרך ד סימן ה "ומכאן תימה רבה על המשנה ברורה (סי' רנ"א ס"ק ז'), ומקורו מהמחצית השקל (שם ס"ק ה'), שהבין מהמגן אברהם (שם), שהאר"י לא היה מתגלח אחר חצות היום אפילו בערב – שבת מחשש לתפילת מנחה; ואינו, כי לפי הסוד אחר חצות היום הוא זמן התגברות הדינים ואין ראוי להגבירם ע"י גילוח שיער שהוא דין. וא"כ אין שום קשר לתפילת מנחה אלא לחצות היום – אפילו אם כבר התפלל מנחה, וכמובא בצורה מפורשת בבן איש חי הנ"ל".
ב
כתב הכה"ח בסי' תצ"ג ס"ק כ"ו "וכתב עוד שם בשער הכוונות ענין מנהג שנהגו ישראל ללכת ביום ל"ג לעומר על קברי רשב"י ורבי אלעזר בנו אשר קבורין בעיר מירון כנודע ואוכלין ושותין ושמחים שם, אני ראיתי למורי ז"ל שהלך לשם פעם אחת ביום ל"ג לעומר הוא וכל אנשי ביתו וישב שם שלשה ימים ראשונים של השבוע ההוא, וזה היה פעם הראשונה שבא ממצרים, אבל אין אני יודע אם אז היה בקי ויודע בחכמה הזו הנפלאה שהשיג אחר כך, וה"ר יונתן שאגי"ש העיד לי שבשנה הראשונה קודם שהלכתי אני אצלו ללמוד עם מורי ז"ל שהוליך את בנו הקטן שם עם כל אנשי ביתו ושם גילחו את ראשו כמנהג הידוע ועשה יום משתה ושמחה, גם העיד ה"ר אברהם הלוי כי בשנה הנזכרת הלך גם הוא שם והיה נוהג לומר בכל יום בברכת תשכון נחם וכו' וגם בהיותו שם אמר נחם וכו', ואחר שגמר העמידה אמר לו מורי ז"ל כי ראה בהקיץ את רשב"י ע"ה עומד על קברו ואמר לו אמור את האיש הזה אברהם הלוי כי למה אומר נחם ביום שמחתינו ולכן הוא יהיה בנחמה בקרוב (ועיין ברכי יוסף אות ד' שכתב אפשר דהקפידא היא שהיה שם על ציון רשב"י והראיה שלא נענש מקודם כשאמר בשנים שעברו יעו"ש), ולא יצא חדש ימים עד שמת לו בן אחד וקבל עליו תנחומין, וכתבתי כל זה להורות כי יש שורש במנהג הזה הנזכר, ובפרט כי רשב"י ע"ה הוא מה' תלמידיו הגדולים של רבי עקיבא ולכן זמן שמחתו ביום ל"ג לעומר כפי מה שביאר לעיל ביום ל"ג לעומר עכ"ל. וכן כתב בספר פרי עץ חיים שער כ"ב פרק ו'. וכתב שם בפרי עץ חיים והטעם שמת רשב"י ביום ל"ג יעו"ש. וכן כתב הברכי יוסף שם. וכן כתב ה"ר זלמן בסידורו דיום ל"ג בעומר הוא יום פטירת רשב"י ע"ה. וכן כתב הרב בני יששכר חלק א' מאמרי חודש אייר מאמר ג' אות ב' ואות ו'. וכן כתב חיי אדם כלל קל"א אות י"א דביום ל"ג הילולא דרשב"י ולכבודו נוהגין קצת שמחה יעו"ש. והוא על פי מה דאיתא בזוהר הקדוש פרשת ויחי דף רי"ח ע"א ופרשת האזינו סוף אדרא זוטא דף רנ"ו ע"ב דיום פטירת רשב"י ע"ה קרי ליה הילולא יעו"ש. אכן מדברי שער הכוונות הנז' משמע דהשמחה היא משום דבאותו יום סמך רבי עקיבא את חמשה תלמידיו ורשב"י ע"ה הוא מתלמידיו הגדולים. וכן כתב הברכי יוסף בספרו טוב עין סימן ח"י אות פ"ז ובמראית העין בליקוטים שבסוף הספר סימן ז' אות ח' יעו"ש. ואפשר דהא והא איתא. ועיין בסה"ק חפץ בחיים דרוש ל"ג לעומר מה שכתבתי עוד בזה יעו"ש". כלומר משמע שרק ביום היה עושה את התגחלת ויש להקשות שהרי לפי האר"י אין לעשות תספורת עד שבועות אלא שגזירת כמה שערות שאני וראה במנחת אלעזר ח"ד סי' ס'.
וכן נראה מהל' חו"מ שכתב הכה"ח סימן תקל"א ס"ק ל' מותר להשהות שמחת התגלחת שעושין לקטן עד המועד ומגלחין על ידי ספר ישראל. גן המלך סימן ס"ב, יד אהרן שם. והענין של השמחה הוא מנהג ארץ ישראל גם כן שעושין שמחה בתגלחת הראשונה של קטן שמחנכין אותו במצוה להיות לו פיאות הראש. שערי תשובה אות ז'. וכן ראיתי פה עיר הקודש ירושלים ת"ו שגילחו בן חמש שנים בחול המועד של סוכות בתוך בית הכנסת בשמחות וגיל על ידי ספר ישראל. שלחן גבוה אות י"ג. וכן כתב בספר מזבח אדמה דף ז' ע"ד דפה עיר הקודש ירושלים ת"ו נהגו לגלח הקטנים בבית הכנסת בשמחה גדולה והספר יהיה ישראל עני עכ"ל. והביא דבריו בספר התקנות ומנהגים של ירושלים ת"ו הלכות חול המועד אות ע"ג. ועיין לעיל סימן תצ"ג אות כ"ו ד"ה וכתב דהאר"י ז"ל גם כן גילח את בנו הקטן במירון ועשה יום משתה ושמחה יעו"ש".וכן הסכים בשו"ת נחפה בכסף ח"ב דף ז' ע"ג. והרי אסור לספר במועד אלא ע"כ כמו שכתבנו וא"כ ניתן לומר שה"ה לעניין חלאקה בלילה. וכן נהג מרן הרב לעשות חלאקה בלילה אמנם בחול המועד החמיר ולא עשה.
העולה
מעיקר הדין ניתן להסתפר בלילה, אך ירא שמים יחוש לדברי המקובלים, ומאחרי חצות יום לא יתגלח עד אחרי האשמורת.
אמנם חלאקה להוריד מספר שערות וכדו' מותר, וכן נהג מרן הרב.