שאלה
אשה שלפני לידה יצא הפקק הרירי עם הפרשה דמית האם היא נאסרת?
תשובה
דינה כנידה, ואסורה.
מקורות
בגמ' נידה (דף כ"א:) "והא כי אתא רב הושעיא מנהרדעא, אתא ואייתי מתניתא בידיה: המפלת חתיכה אדומה ושחורה ירוקה ולבנה, אם יש עמה דם – טמאה, ואם לאו – טהורה, ורבי יהודה אומר: בין כך ובין כך טמאה. וכו' אלא אמר ר' יוחנן באפשר לפתיחת הקבר בלא דם קמיפלגי, ובפלוגתא דהני תנאי, דתניא: קשתה שנים ולשלישי הפילה, ואינה יודעת מה הפילה – הרי זו ספק לידה ספק זיבה, מביאה קרבן ואינו נאכל. רבי יהושע אומר: מביאה קרבן ונאכל, לפי שאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם".
וכתב הטור ביו"ד סי' קפ"ח "ודוקא חתיכות קטנות דומיא דשפופרת אבל חתיכה גדולה טמאה אפי' לא ראתה כלום שאי איפשר לפתיחת הקבר בלא דם ואפי' בנפל שלא נגמרה צורתו".
וביאר הב"י את טעמו של הטור דסבר כמו אביו הרא"ש וז"ל "ופסק הרא"ש (פ"ג סי' א) דהלכה כרבי יהודה", והקשה איך רואה בשופפרת טהורה ולכן כתב הטור לחלק בין חתיכה גדולה לקטנה וכתב עוד "וכן כתבו התוספות (כב: ד"ה ליפלוג) והרשב"א (ת"ה ב"ז סוף ש"א ארוך וקצר ג:, ש"ו ארוך כז. וקצר כו:) והרא"ש (פ"ג סי' ג) ז"ל גבי רואה כמין קליפות כמין שערות כמין עפר כמין יבחושים אדומים תטיל למים אם נימוחו טמאה ואם לאו טהורה דאפילו רבי יהודה דסבר דאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם בהא מודה דאם לא נימוחו טהורה משום דאין פתיחת הקבר לדברים קטנים כאלו, וכו'.
ומ"ש רבינו שאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם ואפילו בנפל שלא נגמרה צורתו. כן כתב הרא"ש ז"ל בריש פרק המפלת (סי' א) מדפסק רבא בפרק בתרא (סו.) בהפילה נפל כל דהו אפילו לא נגמרה צורת הולד דאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם ועוד דפליגי הכא בהמפלת חתיכה אלמא דאין חילוק בין נגמרה צורת הולד ללא נגמרה למאן דאמר אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם וכן נראה מדברי הרשב"א בתורת הבית (ארוך ב"ז ש"ו כו:, כח:) ולאפוקי מדברי השאילתות (תזריע שאילתא פה ד"ה ברם צריך) שכתבו דהיכא דלא נגמרה צורתו אפשר בלא דם אבל הרמב"ם ז"ל כתב בפרק ה' (איסו"ב הי"ג) המפלת חתיכה אף על פי שהיא אדומה אם יש עמה דם טמאה ואם לאו טהורה ואפילו נקרעה ונמצאת מלאה דם הרי זו טהורה שאין [זה] דם נדה אלא דם חתיכה עכ"ל ודבריו מבוארים שפסק כתנא קמא דרבי יהודה דסבר אפשר לפתיחת הקבר בלא דם וחיזק הרב המגיד סברתו והביא לה ראיות ומכל מקום כתב שדעת הרמב"ן ז"ל (בהלכותיו פ"ג ה"ז) כדעת הרא"ש והרשב"א ז"ל וכן כתבו הגהות מיימוניות (איסו"ב פ"י אות א) בשם התוספות וכתבו דכיון שכן אפילו בלידה יבישתא צריכה בדיקה להפסיק בטהרה: וכתב סמ"ג (לאוין קיא דף לז ע"ד) על דברי השאילתות הילכך לכל הפחות אנחנו שאין אנו בקיאין בגמר צורת הולד יש לנו לפסוק דאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם", ועיי"ש שלדעת הרמב"ם ביולדת אע"פ שלא ראתה דם טמאה דהתורה אסרה אותה.
וכתב השו"ע בסעי' ג' "הכניסה שפופרת והוציאה בה דם, טהורה. וכו'ודוקא חתיכות קטנות דומיא דשפופרת, אבל חתיכה גדולה, טמאה, אפילו לא ראתה כלום, לפי שאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם, אפילו בנפל שלא נגמרה צורתו", כלומר שפסק כדעת הרא"ש שאי' אפשר לפתיחת הקבר בלא דם והיינו דווקא בחתיכה גדולה.
ב
וכמה שיעור של חתיכה קטנה שאנו אומרים שלא היה פתיחת קבר
כתב הטור בסי' קפ"ח "ודוקא חתיכות קטנות דומיא דשפופרת אבל חתיכה גדולה טמאה אפי' לא ראתה כלום שאי איפשר לפתיחת הקבר בלא דם ואפי' בנפל שלא נגמרה צורתו ".
כתב הב"י "ושיעור דחתיכה גדולה לא אתפרש לן דאין לומר שכל שהיא גדולה יותר מקליפה ושערה הויא גדולה שהרי כתב רבינו בסימן זה ודוקא חתיכות קטנות דומיא דשפופרת אלמא דשיעורא דשפופרת הויא קטנה לענין זה ומיהו שיעורא דשפופרת גופיה לא אתפרש לן אם עבה אם דק הלכך אזלינן לחומרא ולא מטהרינן אלא בשיעור שפופרת דק שבדקים".
וע"כ כתב השו"ע בסעי' ו' "במה דברים אמורים שצריך בדיקה בשרייה, במפלת כמין קליפות ושערות, אבל חתיכת דם, אף על פי שקשה ואינו נימוח, טמאה. וי"א שגם לזה צריך בדיקה בשרייה, אם היא חתיכה קטנה כשיעור שפופרת הקנה דק שבדקים (ד"ע)". ראה ש"ך בס"ק י"ב, וכן הוא בביאור הגר"א ס"ק י"ג.
[וכתב הש"ך בס"ק י"ז "ויש אומרים שגם לזה צריך בדיקה. ובירושלמי ריש פרק המפלת מוכח להדיא כסברא הראשונה ותמהני על מה נתחבטו הגדולים בזה גם לישנא דש"ס אי הכי בשלא נימוחו נמי כו' נמי משמע הכי עיין שם", וכתב בתורת שלמים ס"ק י"ג שכן דעת השו"ע מהא שהביא את זה בתחילה, וכ"כ חוות דעת ס"ק יב].
למעשה בשיעור שפופרת הקנה מצאנו שני שיטות באחרונים, דעת מרן הרב זצ"ל ב"דרכי טהרה" (פ"א סעיף י"ז) דפתיחה בגודל של 3 מ"מ באופן לא טבעי נחשבת כפתיחת הקבר ומטמאת אפילו כשאין דם.
אולם בשו"ת אגרות משה או"ח ח"ג סימן ק' כתב "אבל כבר בארתי בספרי דברות משה על ב"ק סימן ט"ז ענף ט' ד"ה ויש מקום שכתבתי דאין להחשיב פי הקבר רק בפתיחה כפיקה אף בפתיחה מבפנים, והוא כמעט מוכרח דהא ודאי איכא פי הקבר דאפשר בלא דם כדכתב הרא"ש בפ"ג דנדה סימן ג' מהמפלת כמין קליפה דלא פליג ר' יהודה וכן הוא בתוס' דף כ"ב מחמת שהוא דבר קטן, וא"כ הרי צריך שיעורא שלכן כיון שלא מצינו שיעור אחר אלא זה שבאהלות פ"ז מ"ד לענין שנחשב פתוח לטמא הולד חי שיצא ואת הבית, יש לנו לומר דגם לענין פי הקבר לודאות הוצאת דם הוא ג"כ בשיעור זה, ושיעור פיקה שלא ידוע לנו דקדקתי ממ"ש הנו"ב שהכניס הרופא אצבע, דאף שהוא טעות שאצבע של אדם אינו מגיע להמקור וכבר כתב כן בחכ"א בחלק בינת אדם והובא בפ"ת סק"ד, יש עכ"פ למילף מזה דבשיעור אצבע סובר הנו"ב דנחשב פי הקבר, ועל פחות מזה לא מצינו, ולכן יש להקל באינסטרומענט שעביו פחות מאצבע הסמוך לאגודל דהוא ג' רבעי אינטש בערך". שזה יוצא בערך 19 מלימטר.[ ומה שהביא מנו"ב ראה בחזו"א סי' פ"ג ס"ק א'.].
ג
וראה בשו"ע (יו"ד סימן קצ"ד ס"ב) שפסק וז"ל: "המפלת בתוך ארבעים אינה חוששת לולד אבל חוששת משום נדה אפילו לא ראתה" וביאר הרמ"א "מפני שאי אפשר לקבר בלא דם" וכו'.
כתב בשו"ת תשובה מאהבה חלק א סימן קטז בשו הנו"ב "וע"ד אשר נשאל שאשה אחזוהו צירים וחבלים וסברה שהגיע עת לדתה ושלחה אחר המילדת כו' דמה בכך אם זה הוא התחלת פתיחת הקבר ורז"ל שאמרו אין פתיחת הקבר בלא דם היינו אם הקבר נפתח ויצא ממנו דבר גוש כמו ולד או חתיכה כל שאינו דק כשפופרת דק של קש' אמרינן בודאי יצא גם דם עמו אבל על פתיחת הקבר לבד ולא יצא ממנו דבר גוש לא אמרו שאי אפשר בלא דם רק כשילדה רוח כיון שעכ"פ יצא דבר מהקבר בפתיחתו דהיינו רוח ג"כ אמרינן בו אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם כדמכח (בנדה כ"א ע"ב) ר"י אומר מביא קרבן ונאכל כו' אבל כשלא יצא דבר או שיצא דבר דק מאד או שיצא משקה אף שנפתח הקבר לא אמרינן א"א לפתיחת הקבר בלא דם דאל"כ היכי משכחת דם טהור הרי עכ"פ יצא מהרחם ונפתח הקבר וכ"ז פשוט.
וגם גוף הדין דאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם אינו מוסכם והרי הרמב"ם ס"ל אפשר לפ"ה בלא דם וכרבנן וכמפורש בדבריו (בפ"ה מהל' א"ב הלכה י"ג) ואף דאנן קיימ"ל לחומרה וכמבואר בש"ע (סי' קפ"ח סעיף ג') היינו בהרגישה בפתיחת הקבר שאז הוא איסור תורה ואיסור כרת אבל זו שלא הרגישה בפ"ה כלל אף דלו יהי' שאנו אומרי' בפ"ה הוא משעה שחברותי' נושאות כו' או משעה שיושבת על המשבר היינו שאנחנו אמרינן שאז נפתח מקורה אבל היא הרי לא הרגישה ואפילו יצא דם טהורה היא מן התורה דבעין /דבעינן/ שתרגיש וטמאה רק מדרבנן ובדרבנן אולי סמכינן על רבינו הגדול הרמב"ם דאפשר לפ"ה בלא דם ובפרט שזה גופא ספק הוא גבי לידה מאימתי נקרא פ"ה פשיטא דלענין לטמא אותה לבעלה אזלינן להקל שאין כאן איסור תורה כמ"ש ויש כאן גם ס"ס שמא אין זה פתיחת הקבר ואת"ל זה פתיחת הקבר שמא הלכה כהרמב"ם".
ראה בפלתי בסי' קצ"ד, שכתב "וכל זה הוא לרווחא דמילתא, כי באמת האשה היושבת על משבר יש כאן ספק אולי [עכשיו] העת שתלד ונפתח רחמה, ואף כי לפעמים הוא רק צירים וחבלים שאין בהם לידה וחבלי שוא וכאב בעלמא, מכל מקום מאן מפיס, כיון דדרך האשה באשר יבא חבל לה ויושבת על המשבר [הגיע עת] שתלד, וא"כ איכא חשש פתיחת קבר, ואמרינן [לענין חילול שבת דעל ספק נפשות גם כן מחללין שבת, וכיון דהוי ספק פתיחת קבר אמרינן] דמחללין שבת:
ואף אני אומר [לענין לטהרה לבעלה] באותה שעה באמת יש לבעל להזהר בה [מספק שמא נפתח הקבר שהגיע עת לדתה, וטמאה]. אבל כאשר ראינו כי פסקו הצירים ועמדה ממשבר ולא ילדה, הרי אתגלי מילתא דלא כן היה, וכאב בעלמא היה ולא היה פתיחת הקבר כלל, דלא שכיח שיפתח ויהיה חוזר ונסתם מבלי לידה, ונראה שלא היה פתיחת הקבר כלל ופשיטא דטהורה, וכן המנהג בכל מקום. מיהו במקום דנהגו איסור יש להניח מנהגן, כי הוא חומרא שיש בו קצת טעם ומקום לסמוך", וכ"כ בסדרי טהרה שם סקכ"ה.
וכתב בשו"ת חתם סופר חלק ב (יורה דעה) סימן קעט, "גי"ה הגיעני ע"ד אשה שבחודש ששה לעבורה אחזוה צירים וחבלים ובדקוהו הנשים החכמות והמילדות ומצאו פה הרחם סגור ומסוגר ושוב פסקוהו הצירים והרי היא מתחזקת והולכת ככל הנשים אם יש לחוש למ"ש בתשו' נחלת שבעה סי' ט' שהעידו לפניו נשים מפולין שנהגו שם שאסורה לבעלה דחוששי' לפתיחת הקבר הנה כבר מחו לי' מאה עוכלא בעוכלא כמ"ש גם מעלתו והגאון מנחת יעקב בס' סולה /סולת/ בלולה סי' קצ"ד כ' דע"כ לא אמרי' במס' שבת מאימת פתיחת הקבר משעה שיושבת על המשבר אלא אם ילדה בסוף איגלאי מלתא שכבר משעה שיושבת על המשבר נפתח קברה וטמאה ולענין שבת כל שיושבת על המשבר חיישי' שמא לבסוף תלד ומהשתא היא בסכנה ומחללי' שבת על הספק אבל כל שפסקו צירים וחבלים איגלאי מלתא למפרע דלא נפתח הקבר ואין כאן טומאה כלל א"ד מנחת יעקב ודפח"ח וכ"כ בפליתי המכונה תפארת ישראל במסקנתו סי' קצ"ד וכ"כ בסדרי טהרה שם סקכ"ה וכ' ליישב מתני' דאהלו' פ"ח משנה ד' דאין לנפלים פה"ק פי' דין פה"ק =פתיחת הקבר= שיהי' נפתח פתח רחב שיהי' מטמא באהל כ"א פתח כ"ש ועדיין טומאה בלועה ואינו מטמא באוהל אבל לעולם האשה מטמא משום שא"א לפה"ק כ"ש בלי דם משעה שיושבת על המשבר אבל כ"ז כשיולדת בסוף אבל אם אינה יולדת בסוף איגלאי מלתא למפרע דבטעות ישבה על המשבר והנה אמת נכון הדבר לדינא אלא שחשש למנהג שהעידו נשי פולין לפני הגאון נחלת שבעה אשר ע"כ סיים במקום שכבר נהגו אי' בפולין לא ישנו ואני אומר שהם לא דברו אלא בסתם אבל אם בדקו החכמניות ומצאו הפתח סגור אין יוצא ואין בא אז אפי' מנהגא ליכא".
שו"ת שבט הלוי חלק ח סימן קצד
אכתוב בקיצור דעתי העני' בזה, הנה דברי הנו"ב הם בתשובת תשובה מאהבה ח"א סי' קט"ז שדחה שם חומרת הנ"ש, וכן חלקו עליו כל גדולי האחרונים, וע"ע בח"ס יו"ד סי' קע"ט ודעת הנו"ב שם כדעת הסוברים דהכלל דאין פתיחת הקבר בלא דם רק כשיצא דבר גוש כולד או חתיכה, והנו"ב במק"א במהדו"ת סי' ק"כ נוטה דגם אם הי' הפתיחה ע"י סבה מבחוץ, והגאון רב"פ בעל ברוך טעם בהגהותיו שם מפקפק ויש אריכות במק"א בזה אכ"מ ויהי' איך שיהי' עכ"פ בנפתח מאליו בלי גורם לא מבפנים ולא מבחוץ ורצוני כעין הפתיחות בחדשים האחרונים של ההריון דעת לנבון דיש להקל בהם וכמש"כ הנו"ב בתשובה מאהבה שם.
אלא שסיים דמטעם אחר יש מקום להחמיר אם היא אומרת שהרגישה פתיחת המקור שהיא טמאה מצד הדין המבואר ריש סי' ק"צ עכ"ל, והיינו דברי תה"ד סי' רמ"ו הידועים המובא ביו"ד סי' ק"צ ס"א וסי' קפ"ח ס"א והנה במעוברת דעת התה"ש סי' ק"צ להקל לגמרי שאין חוששין לחומרת התה"ד, דבלא"ה גדולי דורות חולקים ע"ז כידוע, אלא שאנו מחמירים כיון שנפסק בשו"ע כמותו ובמעוברת דרכינו להקל כתה"ש וסדרי טהרה.
וחומרת נו"ב הנ"ל אעפ"י שהוא בימי הריון שהיא בחזקת מסולקת דמים, מכ"מ הנו"ב איירי בסוף זמן העיבור שכבר אחזוה צירי לידה אלא שעברו, כמבואר בתשובה שם, ובכה"ג ודאי אפשר לומר דאין לה כבר חזקת מסולקת דמים של מעוברת כל כך כמובן, ושוב יש לחוש אם אמרה שנפתח מקורה, דהא הזמן כבר עומד לכך.
מיהו כ"ז אם ידעה שהי' הרגשת פי המקור, וכבר נזכר בספרים שרוב נשים אין בקיאות בזה ולא חל עליהם חומרת תה"ד, דבשאר הרגשות א"צ להחמיר כנזכר בפוסקים, וגם זה דוקא אם לא ראתה מיד מראה טהור כמבואר בהלכה.
עכ"פ חומרת הנו"ב הוא דוקא בנדון דילי' לא בכל חדשי עיבור שהיא בחזקת מסולקת, ואין עדין סימנים להשתנות המצב לתקופת לפני לידה, [וכמובן דלפי דעת המחמירים גם בכל חדשי העיבור ודלא כתוה"ש וס"ט בכל אופן יש להחמיר בכה"ג אלא שאין דרכינו להורות כזה]".
וכתב עוד בחלק ד סימן קו "ס"ב ברמ"א מפני שא"א לפתיחת הקבר בלא דם, בדין אין פתיחת הקבר בלא דם, עיין בתשובת הנו"ב שבפת"ש ס"ק ד' – והנה שכיח מאוד בזמנינו שהרופאים בודקים הנשים בחודש הח' ובחודש הט' ואומרים שראו ע"י המראה (שפיגל) שצואר הרחם קצת פתוח ויש שרצו להחמיר בזה – הנה המעיין בדברי הגאונים כאן ובפרט בתשובת נוב"י אשר בתשובת תשובה מאהבה שאין לחומרא זו מקום כלל וכן אני מורה ובא, ומש"כ הפת"ש לקמן ס"ק ח' בשם תשובת חת"ס סי' קע"ט דאם בדקו המילדת ומצאו הפתח סגור דאפילו מנהג ליכא, דמשמע לכאורה דאם מצאו קצת פתוח חוששין, היינו למנהג אנשי פולין שהזכיר שם, וגם זה רק באחזוה צירים וחבלי לידה אלא שפסקו אח"כ אבל לא היו חבלי לידה כלל ובדקו ומצאו עכ"ז קצת פתוח אין מקום להחמיר כלל, ודבר ידוע שהרבה נשים מחמת חולשתן או ריבוי לידות הרחם נשאר לעולם קצת פתוח ולא ריפרף בזה אדם מעולם, ומכ"ש אי נימא כאשר מצדד הגאון ר' ויווש מקראקא בתשובתו להסמ"ע בתשובות הב"ח החדשות סי' ל"ד דהא דפתח הרחם סגור מפני הולד והדם היינו פתח הפנימי של צואר הרחם לא פתח חיצוני בודאי א"ש, אלא גם למאי שחולק הב"ח עליו שם סי' ל"ה יראה מש"כ נכון".
וכתב מרן הרב זצ"ל ב"דרכי טהרה" (פרק י"א הלכה ב') ששיעור בפתיחה היא של ארבע ס"מ תיאסר אמנם זה דוקא שלא יצא משם נוזל וכדו' כמבואר בנו"ב, אבל אם יוצא ומרגישה ביציאתו מי יתיר
ולכן לעניין אשה שיצא ממנה פקק הרחם ענה מרן הרב זצ"ל (דרכי טהרה שם, בשו"ת) והשיב שיש לטמאה ג"כ אף כשאין רואים דם כיון שזה מסמן את תחילת הלידה ואת פתיחת הקבר וכיון שפסקינן שאין לפתיחת הקבר בלא דם וכמו שנתבאר, אמנם בדרך כלל יהיה ע"ז כמין ורוד וכדו',
העולה
דינה כנידה, ואסורה.