שאלה
איזה צורות באות כ"ף בעיתיות ואיזה לא בסת"ם ?
תשובה
כ שהיא עגולה למעלה ולמטה כשרה.
כ שהיא עגולה למטה ולמעלה מרובעת – בדיעבד כשרה ויש לתקנה על ידי שיוסיף לה דיו.
כ' שהיא מרובעת למטה ולמטה עגולה – פסולה.
מקורות
כתב המשנ"ב במשנת סופרים אות כ' "אות כ"ף כפופה יכתבנה עגולה מאחריה שלא תדמה לבי"ת. ותהיה עגולה מאחוריה מב' הצדדים וחללה שבפנים יהיה לכל הפחות כעובי קולמוס. ופניה יהיה למעלה ולמטה שוין. וכו' ואם עשה לה זוית מאחוריה למעלה או למטה פסולה ויש מקילין ביש לה זוית מלמעלה כיון שהיא עגולה למטה וכיון שהוא מלתא דאורייתא צריך להחמיר כדעה הראשונה דפסולה ולא יועיל לה תיקון ע"י גרירה דהוי ח"ת אלא יוסיף עליה דיו לעשותה עגול אם לא כתב עדיין יותר כדי דלא ליהוי שלא כסדרן. ואפשר דבזה שיש לה זוית מלמעלה ועגולה מלמטה אם התינוק קוראה כהלכתה צורתה עליה מיקרי ויכול לתקנה בתיקון הנ"ל אף שכתב יותר ואין בזה משום שלא כסדרן וכנ"ל בל"ב סכ"ה".
וכתב הבה"ל בד"ה "אם התינוק וכו' אפשר וכו' – מה שכתבתי בלשון אפשר אף דבכ"ף פשוטה כתב הפמ"ג ד"ז יש לחלק דשם אריכתו מוכיח על צור משא"כ בזה. ואעפ"כ נלענ"ד להקל בשעת הדחק דהלא לפי לשון הרא"ם המובא בב"י באות נו"ן שכ' דכל הכפופות צריכות להיות עגולות למטה וכו' משמע דכלל בזה נמי כ"ף כפופה וא"כ משמע דעיקר ההיכר הוא ע"י עיגולה שלמטה וכן משמע מלשון הד"מ המובא באות ז' בסופו ובפרט שכתב הב"י באות פ' דבכתיבה אשורית נהגו לכתחלה לעשות לכ"ף זוית מלמעלה א"כ איך נאמר דלדידן אפילו תינוק קוראה לאות לא יועיל בזה תיקון משום דאין לה עיקר צורתה. ועוד נ"ל ראיה לזה דעיקר ההיכר תלוי בלמטה מרבינו ירוחם שפירש על הא דאיתא בשבת שלא יכתוב ביתי"ן כפי"ן היינו שיזהר הסופר בעוקץ שאחורי הבי"ת למטה לצד ימין שלא יראה כ"ף א"כ ממילא נמי פשוט דצריך לפרש כפי"ן ביתי"ן נמי כי האי גווני אצד מטה וכל דברי רי"ו איתא ברא"ש בהלכות קטנות עי"ש אלא שהוא ביאר לנו דקאי אצד מטה ועכ"פ ע"י תינוק ובהוספת דיו יש להקל".
כתב הקול יעקב סי' ל"ו על אות כ' "כפופה. תהיה עגולה מכל צד, ולא יהיה לה שום זוית. ופניה יהיו למעלה ולמטה שוים. ברוך שאמר:
ואם עשה לה זוית באחוריה מלמעלה, כשרה, אם היא עגולה מלמטה. רבינו זלמן [בצורת הכ"ף]. וכן משמע בבית יוסף (באות הפ"א <בתרא>), דרכי משה (אות ז'). אבל הפרי מגדים (בפתיחה לסימן ל"ב) כתב: כל שיש לה זוית, בין מלמעלה בין מלמטה, פסולה. והקסת הסופר (סימן ה') ואמרי שפר (שם) הביאו שתי הסברות. וכתב בלשכת הסופר (אות ט"ו): [כשיש לה זויות למעלה ועגולה למטה] דיש לסמוך להכשיר בדיעבד כשנמצא כן בספר תורה בשעת קריאה, שלא להוציא ספר תורה אחר, עי"ש. ונראה דהוא הדין דיש להכשיר בתפילין ומזוזות בכהאי גוונא, דהוי כדיעבד משום שלא להצריכן גניזה, עיין בדברינו לעיל בצורת החי"ת (בד"ה וכן), ובסימן ל"ב אות ס"ה. אבל אם עשה לה זוית למטה, אף על פי שעגולה למעלה, אין להכשיר. לשכת הסופר (שם)".
ב
כתב השו"ע סי' ל"ב סעי' י"ז "אם נפלה טפת דיו לתוך האות ואינה ניכרת האות, אין תקנה לגרור הדיו וע"י כך יהיה ניכר האות, דהוי חק תוכות ופסול משום דבעינן וכתב ולא וחקק, וה"ה אם טעה וכתב דלי"ת במקום רי"ש או בי"ת במקום כ"ף, אין תקנה למחוק התג לתקן האות, משום דהוי כחק תוכות".
וכתב הט"ז בס"ק ט"ז "דלי"ת במקום רי"ש כו'. אין תקנה למחוק כו'. פי' ע"י המחק של התג אין תקנ' אבל אם רוצה להוסיף עליו דיו ולעשותו עגול ודאי שפיר דמי וכן בעש' רי"ש במקום דל"ת יש תקנה להוסיף דיו ולעשותו מרובעת דדוקא חקיק' פוסלת וכל שיש תקנ' היינו קודם שכתב אות שאחריו אבל לא אח"כ דאז הוי שלא כסדרן ופוסל בתפילין".
כתב הקול יעקב ס"ק פ"ז הביא שכן כתבו המגן אברהם (ס"ק כ"ד), הלכה ברורה (אות כ"ב), אליה רבה (אות כ"ט), פרי חדש (אבן העזר סימן קכ"ה אות ט"ו), רבינו זלמן (אות כ"ג), אמת ליעקב (בפיסול נגיעת אות באות אות כ"ה), לדוד אמת (סימן י"ב אות כ"ה), קסת הסופר (סימן ח' אות א' בלשכת הסופר), מלאכת שמים (כלל ו' אות ט' בחכמה), אמרי שפר (כלל י"א אות ב'). וכן נוהגים פה בגדאד יע"א".
וכתב המשנה ברורה סימן לב ס"ק סח "כללא דמילתא גורר לא מהני להיות כתיבה בכך ומיקרי חק תוכות אבל כותב מהני שמעבה האות מדלי"ת רי"ש או מרי"ש ד' שכותב התג. ולענין שלא כסדרן נהפוך הוא גורר כשר כגון בדיבוק אות לאות וכדלקמן דזה לא מיקרי מעשה בגוף האות וכותב פסול. ומה שהתרנו להוסיף דיו ולהעמידן על תמונתן היינו כשלא כתב האותיות שאחר זה".
העולה
כ שהיא עגולה למעלה ולמטה כשרה.
כ שהיא עגולה למטה ולמעלה מרובעת – בדיעבד כשרה ויש לתקנה על ידי שיוסיף לה דיו.
כ' שהיא מרובעת למטה ולמטה עגולה – פסולה.
איך שנראה בתמונה למטה ולמעלה עגולות כשר, ומה שיוצא זה שום דבר כי זה לא משנה את האות ויעבה טיפה.