שאלה
האם מותר לשפוך מים רותחים בשבת לתוך התרמוס?
תשובה
מותר לשפוך מים חמים מכלי ראשון לתוך טרמוס ואין בזה משום הטמנה.
אך אסור להניח את הטרמוס על האש כדי לחממו אע"פ שלא נצטנן לגמרי לדעת הרמ"א או שלא ירד מיד סולדת בו לדעת השו"ע, משום הטמנה כיון שזה לא דרך בישול בכך, אמנם סיר שיש לו דפנות כפולות כדו' מותר כיון שדרך בישול בכך, ולחזו"א בכל אופן מותר.
אמנם אם יש מים בטרמוס יש לנערם לפני שמערים עליהם מים חמים מכלי ראשון משום בישול (אמנם מספיק ניעור ולא צריך ניגוב מוחלט ראה מאמר מרדכי פנ"ג סעי' ס"ב).
מקורות
כתב הטור בסי' רנ"ז "אבל אם פינה התבשיל לקדרה אחרת מותר להטמינו וצונן מותר להטמינו בדבר שאינו מוסיף הבל כגון ליתן קיתון של מים תחת כר וכסת כדי שתפיג צינתו".
וביאר רבינו הב"י "בסוף פרק במה טומנין (שם) וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומר לא אסרו אלא אותו מיחם אבל פינהו ממיחם למיחם מותר ופירש רש"י לא אסרו להטמין משחשיכה אלא במיחם שהוחמו בו דהתם הוא דאיכא למיגזר שמא ירתיח [אבל מפנה הוא ממיחם למיחם ומטמין] ומפרש בגמרא טעמא דליכא למיגזר שמא ירתיח משום דהשתא אקורי מיקר לה ארתוחי מרתח לה והר"ן שם (כג: ד"ה אמר) גבי מותר להטמין את הצונן דייק מדברי רש"י דדוקא כשפינן כדי לקררן הוא דשרי משום דליכא למיגזר ביה דהשתא אוקורי מוקר לה במתכוין אחומי קא מיחם לה אבל הרמב"ם בפ"ד (ה"ה) כתב דהיינו טעמא דשרי מפני שלא אסרו להטמין בשבת אלא דבר חם שהוא בכלי ראשון שנתבשל אבל אם פינהו מותר כמו שהתירו להטמין את הצונן וכן עיקר", א"כ יצא נפק"מ בין דעת הר"ן לרמב"ם שלרמב"ם כיון שהטרמוס אינו כלי ראשון יש לו דין כמו הטמנת דבר צונן וא"כ אף שמטרתו כדי לשמור על החום מותר, ולדעת הר"ן יש להסתפק שהנה בעת שפיכת המים לטרמוס הוא מקר לה, שהרי דפנות הטרמוס קרות אמנם מצד שני מטרת שפיכת המים לטרמוס היא כדי לשמור על החום, וא"כ אין את הסברה של השתא מוקיר לה שהרי אם ישאיר בכלי הראשון יתקרר יותר מהר, וא"כ השאלה האם נסתכל על עכשיו ועכשיו למעשה הוא מיקר או שנסתכל לטווח רחוק יותר וא"כ הוא שומר על חומו, וצ"ע.
למעשה כתב השו"ע סעי' ה' "אם פינה התבשיל בשבת מקדירה שנתבשל בה לקדירה אחרת, מותר להטמינו בדבר שאינו מוסיף הבל". והנה השו"ע פוסק דברי הרמב"ם שהרי לא פירט שטעם ההיתר דווקא היכא דאקורי מיקר לה. וכ"כ המשנ"ב בס"ק כ"ט "לקדירה אחרת – ואין נ"מ אם נתכוין בפירוש כדי לקרר או בסתמא לאיזה סיבה".
וכתב המשנ"ב ס"ק כח "אם פינה וכו' – דלא אסרו אלא כשהוא בכלי ראשון שנתבשל בו אבל כשפינהו לכלי אחר אף שעדיין היד סולדת בו מותר ואפילו אם חזר ועירה אותו אח"כ לכלי ראשון שהיה בו נמי שרי דתו לא מקרי כלי ראשון והו"ל כצונן דמותר להטמינו ואפילו בכלי ראשון אם נתקרר עד שאין היס"ד ג"כ נראה דשרי להטמינו אם הוא במקום הצורך". וכ"כ הכה"ח בס"ק ל"ג.
ב
אמנם יש לדון האם מותר להשאיר מים חמים בתוך טרמוס שניתן להניחו על האש, וכגון לנוהגים כדעת הרמ"א שרוצה להוריק מים שלא נצטננו לתוכו ולהניחו על האש, אם הוי כטומן בדבר שאינו מוסיף הבל שאסור להטמינו בשבת או לאו.
והנה נידון זה נפתח בסוגיה של מעשה אנשי טבריה וכדלהלן:
איתא בגמ' שבת ל"ט ע"א "תא שמע: מעשה שעשו אנשי טבריא והביאו סילון של צונן לתוך אמה של חמין וכו'. בשלמא למאן דאמר גזרה שמא יטמין ברמץ – היינו דדמיא להטמנה, אלא למאן דאמר מפני שמזיז עפר ממקומו – מאי איכא למימר? – מי סברת מעשה טבריא אסיפא קאי? ארישא קאי: לא יפקיענה בסודרין, ורבי יוסי מתיר. והכי קאמרי ליה רבנן לרבי יוסי: הא מעשה דאנשי טבריא דתולדות חמה הוא, ואסרי להו רבנן! – אמר להו: ההוא – תולדות אור הוא, דחלפי אפיתחא דגיהנם.
אמר רב חסדא ממעשה שעשו אנשי טבריא ואסרי להו רבנן – בטלה הטמנה בדבר המוסיף הבל, ואפילו מבעוד יום. אמר עולא: הלכה כאנשי טבריא. אמר ליה רב נחמן: כבר תברינהו אנשי טבריא לסילונייהו".
ופרש"י "דדמיא להטמנה – שמטמין מים במים", כלומר שלדעת רש"י אם מערב בין מאכלים שאחד חם ואחד צונן יש בזה משום הטמנה.
אמנם דעת התוספות ד"ה מעשה, שאין בזה משום הטמנה וז"ל "לר"י נראה דמה שהיו מתערבין צונן בחמין לא הוה דמי להטמנה וליכא למילף מינה דאיכא למימר דאסרי להו מפני שמבשל המים צוננין ונראה לו דסילון לא היה מתערב בחמין כי היה מוקף מחיצות מכל צד והיו מתחממין המים צוננים שבסילון מחמת חמי טבריא ולא היו רוחצות בחמי טבריא עצמן לפי שריחן רע והשתא דמיא להטמנה שמים צוננין היו נטמנין בתוך החמין להתחמם", כלומר שלדעת התוס' היינו דווקא כאשר מטמין את הצינור בתוך המים אז הוי בזה הטמנה.
והנה הב"י בסי' רנ"ג הביא מחלוקת זו וכתב "והר"ן בפרק כירה (יח. ד"ה גרסי') גבי מעשה שעשו אנשי טבריה כתב דלפי דברי רש"י מה שאנו נוהגין ליתן בשבת מים מבושלים לתוך החמין נראה לי דאסור דכהאי גוונא הטמנה קרי לה בשמעתין אבל בתוספות (לט. סוד"ה מעשה) אמרו [דב]דבר המעורב לא שייכא הטמנה", ועיי"ש שהביא עוד כמה סיבות למה אסור לערב קומקום של מים חמים בתוך תבשיל שנגמר בו המים וחושש שישרף והעלה "ונכון למחות ביד הנוהגים היתר בדבר כיון דאיכא כמה רבוותא דאסרי". כלומר שבצירוף כל הטעמים לאסור חשש לדעת רש"י כן ביאר מרן הרב בדעת הב"י, אמנם עיין למג"א ס"ק ל"ב שכתב שלא חוששים לדעת רש"י וזה לא כב"י כמבואר.
אמנם במקום שיש רק את דעת רש"י לא פסקו הב"י כמבואר בסי' שכ"ו וז"ל הב"י "ורבינו (הטור) תופס פירוש התוספות עיקר ומפני כך כתב שאסור להמשיך לתוכה סילון של צונן ואפילו מערב שבת דמאחר דדמי להטמנה הרי אסרו להטמין בדבר המוסיף הבל ואפילו מבעוד יום דאילו לפירש רש"י מותר להמשיכו מערב שבת וגם מפני כך כתב (הטור) שאסורין אפילו המים שנכנסו לה מערב שבת דאסור להטמין בדבר המוסיף הבל ואפילו מבעוד יום אם עבר והטמין דין הוא שיהא אסור וכדאמר רב חסדא (לט:)". כלומר שיוצא עוד חילוק בין דעת רש"י לתוס' שהנה לרש"י אין הטמנה של כלי בתוך מים רק כאשר מתערבים יחד בעוד שלתוס' יש הטמנה של צינור או סיר בתוך המים.
ופסק השו"ע בסעי' ג' "אמת המים שהיא חמה, אסור להמשיך לתוכה אפילו מערב שבת סילון (פירוש צינור מרזב וסילון דבר אחד הם) של צונן ופי הסילון יוצא חוץ לאמה ומימיו נשפכים לעוקא (פירוש גומא) שבקרקע; ואם המשיכו, אסורים", כלומר שפסק כדעת התוס'.
וכן כתב המשנ"ב בס"ק י"ג "יוצא וכו' – היינו שממשיך את הצונן דרך סילון המוקף מכל צד ואין מתערב מימיו עם החמין אבל אם פי הסילון נכנס לתוך האמה ומתערב הצונן עם החמין יחד שרי אף ברחיצה אם המשיכו מע"ש". וכתב בשער הציון ס"ק ו' "מגן אברהם, ועיין שם שכתב דלרש"י גם זה אסור, אך מהשולחן ערוך מוכח דסבירא לה כתוספות והר"ן, וכן כתב המגן אברהם לעיל ברנ"ג סעיף קטן ל"ב דלא קיימא לן כרש"י. ועיין בבית מאיר שכתב דאף רש"י מודה דזה לא הוי הטמנה, ומכמה ראשונים לא משמע הכי לדעת רש"י". וכדברי המשנ"ב כתב הכה"ח בס"ק ט"ז.
א"כ יוצא שלדעת מרן השו"ע אסור להטמין צינור או סיר בתוך דברי מאכל ולדעת רש"י מותר.
וע"כ כתב המשנ"ב בסי' רנ"ח ס"ק ב' "כתבו האחרונים שאסור ליקח כלי ובתוכו משקה צונן ולתחוב אותו בשבת לכלי מלא מים חמין שיתחמם בתוכו אפילו לא יוכל לבוא לידי יד סולדת בו שזהו דרך הטמנה ממש כיון שכולו טמון בתוכו".
וכתב בשער הציון ס"ק ו' "אף דלפי מה שחידש הט"ז דלזמן מועט דלא מצוי שיתקרר המים חמין מקרי זה דבר המוסיף הבל, ואם כן אסור אפילו בערב שבת, וכנ"ל, בסימן רנ"ז סעיף ו דאפילו מבעוד יום אסור במוסיף הבל, וכן כתב במאמר מרדכי לדעת הט"ז, והט"ז שצייר בשבת דבר שרגילים אנשים לעשות נקט, מכל מקום לא רציתי להעתיק זה, משום דהאליה רבה וכן בספר שולחן עצי שטים כתבו דאין חילוק בין זמן מועט לזמן מרובה [אך דהוא סותר לכאורה את עצמו עיין שם], וכן בספר תוספות שבת כתב דאין דברי הט"ז מוכרחין בזה. ומכל מקום אם נותן בשבת ורוצה שיתחמם, אסור מטעם שכתבתי לעיל בשם הגר"א דלא שרי בצונן כי אם להפיג צינתו". וכתב בשער הציון בס"ק ז' " אבל אם כוונתו להפיג צינתו לבד, ובמקום שלא יוכל לבא לידי יד סולדת בו, אפשר דיש לסמוך במקום הצורך על המקילין הנ"ל דסבירא להו דלא מקרי זה דבר המוסיף הבל, וממילא מותר להטמין הצונן בו, וכנ"ל ברנ"ז סעיף ו". וראה בחזו"א סי' ל"ז ס"ק ל"ב שדעתו שדווקא בחמי טבריה אסור משום הטמנה כיון שהוא בקרקע משא"כ בכלי כה"ג אין בו משום הטמנה והוכיח כן מזה שמותר להניח ע"ג מיחם אע"ג ששוקע בתוכו שלדעתו זה אסור משום הטמנה אף שאינו מכוסה מלעמלה ולמה התירו כאן אלא ע"כ שאין הטמנה בכלים.
וכתב מרן הרב במאמר מרדכי פ"נ הערה כ' "ראה בשו"ע (סי' רנ"ד סעי' ב') שהתיר להניח בשר (שמבושל כמאכל בן דרוסאי) על גבי גחלים ממש, אע"פ שלדעת מרן הטמנה מצד אחד – אסור, הטעם הוא כיוון שאין דרך הטמנה באוכלים עצמם, וכן הוא בא"א (שם י"ב)". וא"כ זה גם לדעת המשנ"ב שהוא דיבר היכא שמונח בתוך כלי אבל היכא שהטמנה נוגעת באוכל עצמו מותר, ה"ה לטרמוס, אמנם אם מניחו על האש ומעלה הבל אפשר שיהיה אסור אמנם מהא דסיים "אמנם, בדין דידן, אף על פי שאינו מתערב זה בזה, כיון שדרך הבישול גם ביום חול היא כך, דהיינו שהכל מונח בסיר אחד יחד – אין זה בגדר הטמנה", וא"כ זה לא שייכא הכא ויהיה אסור, וכן מוכח מהא דאסר מרן הרב להניח בנייר כסף מאכל היכא שדעתו להטמין בו, וז"ל שם סעי' כ"ה " נייר כסף לעיתים נחשב ככלי, ומותר לעטוף בו אוכל ולהניחו על גבי המיחם וכדו', ולעיתים אינו נחשב ככלי, ואסור לעטוף בו אוכל ולהניחו על גבי המיחם וכדו', כיון שהוא כמטמין בדבר המוסיף הבל (כדין הטמנה בבגד), ותלוי בכוונתו, אם מתכוון להוסיף חום או להשתמש בו ככלי הנחה בלבד".
אמנם החזו"א (סימן ל"ז סקל"ב) כתב וז"ל: "ואפשר דכלי מרוצף סביבו בבגד, לא חשיב הטמנה, דלא גזרו אלא להטמין הכלי בבגד, אבל ליתן לתוך כלי אינו בכלל הטמנה, שהרי כל כלי מגין על מה שבתוכו שלא יצטנן במהרה, ולא אסרו ליתן לתוך כלי בשבת".
ג
וכתב האליה רבה בס"ק ג' "עוד כתב הט"ז דלא יפה עושים שבימות החורף לוקחים כלי ובתוכו משקה ותוחבין אותו בשבת לתוך כלי מים חם שיפוג צינתן ואח"כ שותין המשקה, שזו דרך הטמנה ממש כיון שכל הכלי בתוך המים, והטמנה אסורה אפילו לזמן מועט, אלא צריך להיות מגולה למעלה, עד כאן. וכן כתב בסימן שי"ח [ס"ק יט]. ולענ"ד יפה עושים, דהא הם בכלי שני כמ"ש הוא גופיה שם, וא"כ מיקרי אינו מוסיף הבל כדמשמע בסימן רנ"ז סעיף ה', ובסעיף ו' [שם] מבואר דמותר להטמין בשבת בדבר שאינו מוסיף הבל כדי שתפוג צינתו".
וכתב הפמ"ג משב"ז ס"ק א' "והנה הט"ז ז"ל חידש בכאן דין אחד, והוא, דודאי כלי שיש בו מים חמין, אף בכלי שני שיד סולדת בו וכל שכן כירה גרופה וכדומה, אף על גב דאם טומן בהם דבר מה לזמן מרובה לשעה או שתיים לא הוה כמטמין במוסיף הבל, דהא יתקרר מעט מעט, והטמנה בגילוי דעת מהני ורואין שאין כוונתו להוסיף הבל, אז שרי אפילו כולו טמון בה. מה שאין כן כשטומן לזמן מועט ורוצה שיתחמם בה, ודאי מקרי מוסיף הבל אף בכלי שני, דלפי שעה מוסיף הוא ודאי, והחוש מעיד על זה. א"כ לא יפה עושים שמטמינים כלי קר כולו בתוך מים חמין בכלי שני, דהוה הטמנה אף לדידן בכולו טמון בה, ומוסיף הבל מקרי לפי שעה, ואסור אף בכלי שני, כמו שכתב [הט"ז] בסימן שי"ח אות י"ט. ובכלי ראשון בלאו הכי יש בו דין בישול. ולפי זה פירש מה שכתב בטור שאין זה "כטומן" במוסיף הבל, משום דכל שמקצתו מגולה לאו הטמנה הוא לדידן, כבסימן רנ"ג סעיף א' כו' בנוגעים בגחלים, ומשום הכי לא כתב הר"ב כאן כלום. ואף התחתונה על האש נמי עליונה מגולה, לא הוה הטמנה רק שהיה, כמו שכתב המ"א. ועיין אליה רבה כאן [ס"ק ג], ולפי מה שכתבתי אתי שפיר. ואי"ה בסימן רנ"ט יבואר בדיני הטמנה [משבצות זהב אות ג ד"ה הטמנה] מזה, וכאן אין להאריך". וכתב הכה"ח בס"ק ב' על דבריע הפמ"ג "משמע הא אם מניחו בכלי שני שאין היד סולדת בו שרי להניח אפילו לזמן מועט משום דלא הוי הטמנה בדבר המוסיף הבל. וכן כתב הפתח הדביר אות ג', וכתב דבזה מתורץ קושיית האליה רבה על הט"ז יעו"ש".
כתב מרן הרב במאמר רמדכי פ"נ סעי' ל' "מותר להניח בקבוק ובו חלב קר בתוך כלי שני עם מים חמים שהיד סולדת בהם, כדי שיתחמם בשבת. אמנם, כל זה, הוא בתנאי שהמים החמים אינם מכסים את כל הבקבוק, כיוון שאם המים מכסים את הבקבוק נחשב כהטמנה".
העולה
מותר לשפוך מים חמים מכלי ראשון לתוך טרמוס ואין בזה משום הטמנה.
אך אסור להניח את הטרמוס על האש כדי לחממו אע"פ שלא נצטנן לגמרי לדעת הרמ"א או שלא ירד מיד סולדת בו לדעת השו"ע, משום הטמנה כיון שזה לא דרך בישול בכך, אמנם סיר שיש לו דפנות כפולות כדו' מותר כיון שדרך בישול בכך, ולחזו"א בכל אופן מותר.