שאלה
האם ניתן להשתמש בספוג זה בשבת?
תשובה
אסור להשתמש בזה בשבת, אע"פ שהוא ניילון כיון שזה לא יותר טוב, משיער שאסור מדרבנן משום סחיטה.
מקורות
איתא במשנה שבת (קמ"ג ע"א): " – מקנחין בו, ואם לא – אין מקנחין בו".
והנה הגמ' (שם) אומרת שאיסור הקינוח בספוג אם סוחט הוא לכו"ע, ואפילו לר' שמעון משום שדבר זה הוא פסיק רישיה, ומודה ר"ש בפסיק רישיה שאסור. וא"כ משמע שהגמרא מבינה שהוי איסור דאוריתא, וכך משמע מלשון הרמב"ם (שבת פכ"ב הט"ו), ז"ל: "המכבס חייב משום מלבן והסוחט כסות חייב מפני שהוא מכבס, לפיכך אסור לדחוק מטלית או מוך וכיוצא בהן בפי האשישה וכיוצא בה כדי לסתמה שמא יבא לידי סחיטה. ואין מקנחין בספוג אא"כ יש לו בית אחיזה שלא יסחוט".
ובביאור ההיתר אם יש לספוג בית אחיזה נחלקו הראשונים שדעת הרמב"ם (הלכות שבת פכ"ב הל' ט"ו) וז"ל: "…ואין מקנחין בספוג אא"כ יש לו בית אחיזה שלא יסחוט". כלומר כיון שלא ודאי יסחוט, אבל הראב"ד כתב "ואין מקנחין בספוג אלא אם כן יש לו בית אחיזה שלא יסחוט. א"א הצרפתים (עי' רש"י שבת קמג ד"ה אין מקנחים) מפרשים כן וקשיא לי כי יש לו בית אחיזה מאי הוי, אי אפשר לקנוח בלא סחיטה, ואני אומר כיון שיש לו בית אחיזה הוה ליה כצלוחית מלאה מים שמריק ממנה מים אבל כשאין לו בית אחיזה הוה ליה כבגד ואסור לסחטו".
וכתב השו"ע (סימן ש"כ סעי' י"ז) וז"ל: "ספוג, אין מקנחין בו אא"כ יש בו בית אחיזה, גזירה שמא יסחוט". כלומר שפסק כדעת הרמב"ם ודלא כראב"ד.
וכתב המג"א (שם ס"ק י"ט) "צ"ע כיון דספוג עשוי לכך ל"ל למגזר שמא יסחוט כמ"ש סט"ו וסי' ש"א סעי' מ"ו. ועוד תימא דבגמרא פריך אספוג והא קי"ל כר"ש דבר שאין מתכוין מותר ומשני פסיק רישיה הוא, א"כ אין הטעם משום גזירה, וצ"ע. והרמב"ם ורש"י כתבו דכשיש לו בית אחיזה אז אפשר בלא סחיטה, אבל הראב"ד כתב דלעולם א"א לקינוח בלא סחיטה אלא כיון שיש לו בית אחיזה אעפ"י שסוחט ה"ל כמריק מצלוחית מים אבל כשאין לו בית אחיזה אסור לסחטו, עכ"ל. וצ"ע לדידיה כיון דא"א לקינוח בלא סחיטה למה התירו לקנח באלונטית כמ"ש סי' ש"א סמ"ח. וצ"ל דוקא בספוג א"א לקינוח בלא סחיטה עסי' ש"ב סי"ב".
ובאמת בביאור הגר"א (שם אות כ"ז) הגיה וכתב שזה טעות סופר, וצריך לומר: "אין מקנחין בו… משום סחיטה", והביאו במשנ"ב (שם ס"ק מ"ח).
ובכה"ח (שם ס"ק צ"ג) יישב קושיות המג"א וז"ל: "ונראה לפרש כי ידוע שהספוג של קינוח לפעמים יהיה נגוב ואח"כ מתלחלח מן הקינוח ופעמים יהיה מלוחלח בלאו הכי ותיכף הוא נסחט ממילא בין אצבעותיו מחמת הקינוח, וכמ"ש לעיל אות צ"א בשם רש"י. ובזה מתורץ קושיית מג"א, דקושיא א' שהקשה: כיון דעשוי לכך למה לי למגזר שמא יסחוט וכו' י"ל דשם לא גזרו שמא יסחוט היינו משום דכיון שאין מקפיד עליו לא יבוא לסוחטו, אבל הכא לא משום הקפדה יבא לסוחטו אלא ממילא הוא נסחט ע"י הקינוח כנז', ולכך חיישינן. ולקושיא ב' שהקשה: דבגמ' משום פסיק רישיה ולא משום גזרה י"ל דפסיק רישיה היינו כשהוא מלוחלח מקודם דתיכף הוא נסחט ע"י הקינוח, אבל כשהוא נגוב ובא לקנח בו ליכא עתה פסיק רישיה אלא עד שילוחלח מריבוי המים ואח"כ יסחט, ולמה אסרו לסחוט בו – דהמשנה לא חילקה בין נגוב לשאינו נגוב – אלא גזרה שמא יתלחלח הרבה ויסחוט, ולזה כתבו הטור והשו"ע גזרה שמא יסחוט לכלול אפי' נגוב דשמא אח"כ יתמלא מים ויסחוט. ואח"כ ראיתי שכן כתב בא"ר אות י"ט, יעו"ש", עכ"ל.
ב
כתב הרמב"ם (הל' שבת פ"ט הי"א), ז"ל: "ואין סחיטה בשער וה"ה לעור שאין חייבין על סחיטתו". וכתב הב"י (סי' ש"ל) לגבי יולדת, וז"ל: "גם זה שם בברייתא: אם היתה צריכה לשמן – חבירתה מביאה לה את השמן ביד, ואם אין סיפוק ביד – מביאה בשערה, ואם אין סיפוק בשערה – מביאה לה בכלי. ובגמרא: מביאה בשערה, ותיפוק ליה משום סחיטה! רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: אין סחיטה בשער. רב אשי אמר: אפילו תימא יש סחיטה בשער, מביאה לה בכלי דרך שערה כמה דאפשר לשנויי משנינן. ופירש רש"י: דרך שערה – כורכת הכלי בראשה בשערה. ופסק הרמב"ם בפרק ט' (הי"א) דאין סחיטה בשער. ונראה שהוא ז"ל סובר דרב אשי לאו לאיפלוגי ארבה ורב יוסף בסחיטת שער אתא, אלא לומר דאפילו אי הוה סחיטה בשער שפיר תני מביאה בשערה. ובפרק ב' (הי"א) כתב: מביאה לה כלי תלוי בשערה. וטעמו משום דאף על גב דאין סחיטה בשער, איסורא מיהא איכא. וכמו שכתב הרב המגיד בפרק ט'. ואם כן מוטב לעשות הוצאה על ידי שינוי מבלי איסור אחר מלהוסיף עליו איסור סחיטה". ובשו"ע (סי' ש"ל סעי' א') כתב, וז"ל: "כגון אם צריכים להביא לה כלי מביאה לה חברתה תלוי בשערה, וכן כל כיוצא בזה".
וביאר המשנ"ב שם (ס"ק ז') כתב, וז"ל: "שלא כדרך המוציאין דאינו כ"א שבות בעלמא, וזה עדיף מאם תסוך השמן בשערה ותביא אצלה ותסחוט את השער, דהתם איכא עוד איסורא דסחיטה, דאע"פ דאין סחיטה בשער לחיוב, מ"מ בודאי אסור משום שבות. ומיהו אם מספקת לה ממה שתביא השמן בידה – זה יותר עדיף מכל הני דלעיל". וראה בבא"ח (ש"ש פרשת פקודי סעי' ח') וע"ע במשנ"ב (סי' שכ"ו ס"ק כ"א ובכה"ח (סי' ש"כ ס"ק ק"י, קי"א).
וע"כ כתב מרן הרב במאמר מרדכי ח"ג פס"ג סעי' ד' " אסור לשטוף כלים או לעשות כל שימוש אחר בשבת, בספוג רגיל העשוי מגומי וכיו"ב, וכן בכל סוגי הסקוצ'ים והליפות שמתמלאים מים ונסחטים".
ג
וראה עוד בשו"ע (סי' ש"כ ס"ק י"ח), וז"ל: "חבית שפקקו בפקק של פשתן לסתום נקב שבדפנה שמוציאין בו היין – יש מי שמתיר, אע"פ שא"א שלא יסחוט, והוא שלא יהא תחתיו כלי דכיון שאינו נהנה בסחיטה זו, הוי פסיק רישא (פי' איסור נמשך בהכרח מדבר מה כמו המות הנמשך בהכרח מהתזת הראש) דלא ניחא ליה, ומותר. וחלקו עליו, ואמרו דאע"ג דלא ניחא ליה, כיון דפסיק רישא הוא – אסור". וראה במשנ"ב בס"ק נ"ה ובשו"ע סעי' ח'. וכתב מרן הרב לגבי מגבונים בשו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' נ'), וז"ל: "ואע"פ שלאחר השימוש זורקים לאשפה, מ"מ אין זה מועיל לשימוש בהם, כיון דניחא ליה במים היוצאים מהם". וא"כ אן הוא רוצה במים האלו כיון שכך זה יתנקה כמו שצריך הוי איסור דרבנן של סוחט תולדה דדש. ולר"ת (ראה שו"ע סעי' ז') הוי איסור תורה.
וא"כ כיון שע"י לחיצתו נסחט וניחיה ליה בכך אסור מהתורה, ואם אין ודאות שייסחט לדעת הכה"ח בדעת השו"ע יהיה אסור שמא יסחט ולדעת המשנ"ב לכאורה יהיה מותר מכל מקום נראה שאם יסחוט יעבור איסור כיון שניחיה ליה בסחיטתו.
העולה
אסור להשתמש בזה בשבת, אע"פ שהוא ניילון דזה לא יותר טוב משיער שאסור מדרבנן עכ"פ.