שאלה
סיר של מרק חלבי שהתבשל עם מכסה בשרי, מה דין הסיר, המכסה, והמאכל?
תשובה
הסיר והמאכל – מותרים.
המכסה – צריך הכשרה היות והיה חם יד סולדת בו וכן הזיעה הייתה בחום שיד סולדת בו.
מקורות
כתב השו"ע סי' צ"ב סעי' ח' "מחבת של חלב שנתנו בכירה תחת קדירה של בשר, הזיעה עולה ונבלע בקדירה, ואוסרתה. הגה: אם היה חלב במחבת, בעינן ס' בתבשיל שבקדירה נגד החלב שבמחבת. וכל זה מיירי שהמחבת מגולה והזיעה עולה מן המאכל עצמו לקדירה שעליה (ארוך), וגם מיירי שהוא בקרוב כל כך שהיד סולדת בזיעה במקום שנוגע בקדירה. אבל אם אין היד סולדת בזיעה, הכל שרי. ולכן תולין בשר לייבש על קדירות של חלב, ולא חיישינן לזיעה שעולה (פסקי מהרא"י סימן ק"ג)".
וכתב בביאור הגר"א לבאר בס"ק ט"ו על פי מה שכתב השו"ע בסעי' ב' "נפל חלב לתוך קדירה של בשר, טועמין החתיכה שנפל עליה החלב, אם אין בה טעם חלב, הכל מותר. ואם יש בחתיכה מטעימת חלב, נאסרה אותה חתיכה. ומשערין בכולה, אם היה בכל מה שיש בקדירה מהחתיכות והירק והמרק והתבלין כדי שתהא חתיכה זו אחד מששים מהכל, החתיכה אסורה והשאר מותר. במה דברים אמורים, בשלא ניער הקדירה בתחלה כשנפל החלב, אלא לבסוף, ולא כיסה. אבל אם ניער מתחלה ועד סוף, או שכיסה משעת נפילה ועד סוף, הכל מצטרף לבטל טעם החלב", כלומר שאם כיסה דנים כאלו כל המכסה בלע ולא רק היכא שנגע ההבל דמתפשט על פני כולה.
וכתב הפת"ש בס"ק ו' "הזיעה עולה ונבלע. עיין בפמ"ג א"ח בהנהגת הוראות או"ה סדר שני אות ל"ז שכתב דברמב"ם פ"ז מטומאת אוכלין דין ד' מבואר דדוקא זיעת משקין כמוהו אבל אוכלין כמו חלב המהותך אין זיעתו כמוהו א"כ יש לדון טובא אם היה מחבת מחלב למטה חם ולמעלה סמוך דבר כשר והזיעה עולה אפי' יד סולדת בזיעה אפשר יש להתיר ע"ש ועיין בתשובת ב"ח החדשות סי' כ"ד".
ב
כתב השו"ע סי' צ"ג סעי' א' "קדירה שבשל בה בשר, לא יבשל בה חלב. ואם בישל בה בתוך מעת לעת, אסור בנותן טעם. (וצריך לשער נגד כל הקדירה). אבל אם שהה מעת לעת קודם שבישל בה, הוה ליה נותן טעם לפגם, ומותר התבשיל אבל הקדירה אסור לבשל בה לא בשר ולא חלב. הגה: אבל שאר דברים, מותר. (ריב"ש סימן קכ"ו בשם סמ"ק ובהגמי"י פ"ו).
והוסיף הרמ"א " ודין כיסוי קדירה, כדין קדירה עצמה (ד"ע ואו"ה). ויש מחמירים בכיסוי, לומר דאעפ"י שאינו בן יומו דינו כאלו היה בן יומו, (בהגהות ש"ד בשם קובץ) וכן נוהגין בקצת מקומות. וכן אני נוהג מפני המנהג, והוא חומרא בלא טעם. (ד"ע). ומכל מקום במקום שיש שום צד להתיר בלאו הכי, או שהוא לצורך שבת או הפסד, יש להתיר אם אין הכיסוי בן יומו, כמו בקדירה עצמה. ואם לקחו כיסוי רותח מקדירה של בשר ונתנו אותו על קדירה של חלב, אם שניהם חמים, שניהם אסורים אם יש מאכל בקדירה של בשר וחלב. ואם הכיסוי צונן והקדירה חמה, נמי שניהם אסורים אם התחיל להזיע תחת הכיסוי, דתתאה גבר (או"ה). ואם הכיסוי חם, והקדירה צוננת, הכל שרי (שם), רק המאכל צריך קליפה, (לדעת הגהות ש"ד ולא כאו"ה שם), אם אפשר לקלפו, ואם לאו, הכל שרי. ואם לא היה מאכל בקדירה, הכל שרי, דהוי כשתי קדרות שנגעו זו בזו. (הכל ד"ע לסברת הארוך)".
וכתב הש"ך בס"ק ד' "והוא חומרא בלא טעם. מיהו בת"ח כלל פ"ה דין ד' כתב קצת טעם לדעת המחמירין משום דס"ל דחמיר איסור זיעה וריחא מהאיסור שהוא על ידי טעם עצמו ומהרש"ל באו"ש סי' ל"ה דחה טעם כיוצא בזה ומתוך דחייתו נדחה גם טעם זה ע"ש וכתב הוא דדוקא באותן כיסויים שהם קצרים מלמעלה ויש בהן כעין חלל כמו שיש בהרבה כיסויים ואז א"א לקנחם יפה שיהא נקי מן הזיעה והרתיחה שעלה שם אבל באותן שהם רחבים למעלה ויכולה היד לשלוט בהן לקנחם יפה אין לומ' שהוא איסור בעין ומותר עכ"ל וצ"ל לדבריו דאף שאותו שהוא במקום הקצר הוא דבר מועט מ"מ הזיעה של בשר עולה למעלה עד ס' כנגדו עד שנעשה מה שבעין נבילה ואח"כ הכסוי נעשה נבילה כדלקמן סי' צ"ח ס"ה דשמא אין בה ס' פעמים ס"א פחות מעט כנגד מה שבעין ודמי לדלעיל סי' צ"ב ס"ה ע"ש ומ"מ ודאי דאין להחמיר כ"כ בכיסוי וכמ"ש הרב וכ"פ בספר אפי רברבי דף ס"א ע"א דבשעת הדחק או שיש עוד שום צד להתיר או בכסוי רחב או נקוב למעל' נראה להקל ע"כ וגם הד"מ צווח ככרוכיא על המנהג הזה וסיום דבריו ואי איישר חילי אבטל המנהג כי הוא מנהג טעות ואין לו טעם לסמוך עליו עד כאן, וגם העט"ז קרא תגר על חומרא זו".
אמנם דעת הט"ז סק"ב "והוא חומרא בלא טעם. רש"ל פרק כל הבשר סי' מ"ז כ' שעיקר החומרא דוקא באותן כיסויים שהן קצרים למעלה ויש בהם חלל וא"א לקנחם יפה מן הרתיחה שעולה לשם דכל שיש איסור בעין לא אמרינן ביה נותן טעם לפגם אבל בכסוי רחב שיכולה היד לשלוט שם לקנח יפה מותר כל שהוא אינו בן יומו ע"כ. ונלע"ד לנהוג בזה שיש לשער אם יש בתבשיל ס' נגד מקום הקצר שבכיסוי אז אין שם חשש איסור בכסוי טפי מקדירה גם רמ"י בלבוש כתב שאין לחומרא של כיסוי מקום".
וכתב בחוות דעת חידושים ס"ק ד' "בכיסוי. הטעם, שהכסוי הוא קצר למעלה, ואי אפשר לקנח אותו מן הרתיחה שעלה לשם. ואם יש ששים נגד כל מקום הקצר מותר, ט"ז [ס"ק ב]. והש"ך [ס"ק ד] החמיר. וכיון שהוא רק מנהג, יש להקל כהט"ז. וכתב עוד הט"ז [שם] בשם הרשב"א [תורת הבית הקצר בית ד שער ד לז, ב], דאם בישלו בשר בכלי מתכות ואחר כך בישלו בו מים והיה ששים במים, ואחר כך בישלו בה חלב, דמותר, דנקלש בלע הבשר מכח בישול המים שהיה בהן ששים. והט"ז כתב בשם הרש"ל [ים של שלמה חולין פ"ח סימן מו בדין הב'] דלא קיימא לן כוותיה. והש"ך בנקודות הכסף [ס"ק ב] מסכים עם הרשב"א, וכן עיקר. ועיין ביאורים ס"ק ב' דאפילו אם בישל בו חלב והיה בחלב ששים, דגם כן נקלש טעם הבשר".
ובערוך השולחן סעי' ט"ז, וז"ל "כתב רבינו הרמ"א ודין כיסוי קדירה כדין קדירה עצמה ויש מחמירים בכיסוי לומר דאע"פ שאינו בן יומו דינו כאלו היה בן יומו וכן נוהגין בקצת מקומות וכן אני נוהג מפני המנהג והיא חומרא בלי טעם ומ"מ במקום שיש שום צד להתיר בלאו הכי או שהוא לצורך שבת או הפסד יש להתיר אם אין הכיסוי בן יומו כמו בקדירה עצמה עכ"ל ויש שנתנו טעם על הכיסוים מפני שהם קצרים הרבה מלמעלה ושם המקום צר וא"א לקנחם ולעולם נשאר שם הזיעה והתבשיל בעין ואינו לפגם אבל הכיסוים שלנו שהם רחבים אין שום מקום לחומרא זו וכן יש להורות [עי' ש"ך סק"ד וט"ז סק"ב] ואפילו בכיסוי צר אם יש ס' נגד המקום הצר כשר [ט"ז]".
וכתב הכה"ח בס"ק י"ט "ומשמע דכל זה הוא לדעת המחמירים אבל לפום דינא כיון דהכיסוי אינו בן יומו ונותן טעם לפגם אפי' באותם כיסוים שהם קצרם מלמעלה וכו' אין צריך שישים אלא כנגד אותו ליכלוך והלחלוחית שבעין אבל מה שבלוע בתוך דופני הכלי כבר נפגם". ובס"ק כ"א כתב דהיינו היכא שהם נקיים, וכתב בס"ק כ' שהספרדים לא נהגו בחומרא זו.
וכתב בפת"ש ס"ק ד' "בלא טעם. עבה"ט סק"ג וכתב בספר בני חייא דאף לדברי המחמירים דוקא כיסוי מיוחד לכך אבל אם נתן קערה של חלב על קדרה של בשר מותר לדברי הכל כשאינו בן יומו ופשוט הוא", והביאו הכה"ח בס"ק כ"ב.
כתב הפר"ח בס"ק ו' "אם שניהם חמים. פירוש שהיד סולדת בהם שניהם אסורים הכסוי והקדרה משום שסתם כסוי רותח יש בו לחלוחית ונבלע בקדרה ואוסרתה, והכסוי נאסר ג"כ משום דמסתמא כיון ששניהם חמים ויש מאכל בקדרה עולה הבל מן המאכל לכסוי ואוסרו, והיינו שהצריך להיות מאכל בשתי הקדרות", ובס"ק ז' "ואם הכיסוי צונן. אפילו תימא דמיירי ביש בו לחלוחית מצריך התחיל להזיע מפני איסור הכסוי ואף בכסוי יבש שאין בו לחלוחית שניהם אסורים".
וכתב עוד בס"ק י' "המאכל צריך קליפה כו'. אבל בדין שניהם חמים וכן כשהכיסוי צונן והקדירה חמה אף המאכל אסור אם אין ששים נגד הכיסוי".
כתב הש"ך בס"ק ה' "אם התחיל להזיע. ונראה שצריך שתהא היד סולדת בזיע' וכדלעיל סי' צ"ב ס"ח בהג"ה", וכתב הכה"ח בס"ק כ"ח "והיינו אם הכיסוי צונן אבל אם הכיסוי רותח אפי' אין היד סולדת בזיעה אסור".
העולה
הסיר והמאכל מותרים.
והמכסה צריך הכשרה היות והיה חם יד סולדת בו וכן הזיעה הייתה בחום שיד סולדת בו.
