שאלה
האם מותר לתת מתנה לחתונה של קרוב משפחה שהוא יתום מכספי מעשר?
תשובה
את המתנה שהתכונן לתת בין כך, יתננה שלא מכספי מעשר. ומעל לסכום זה מה שמוסיף מצווה שיוסיף מכספי מעשר וזה הצדקה הטובה ביותר.
מקורות
כתב השו"ע סי' רמ"ט סעי' ו' "שמונה מעלות יש בצדקה, זו למעלה מזו: מעלה הגדולה שאין למעלה ממנה, המחזיק ביד ישראל המך ונותן לו מתנה, או הלואה, או עושה שותפות, או ממציא לו מלאכה כדי לחזק ידו שלא יצטרך לבריות ולא ישאל, ועל זה נאמר: והחזקת בו (במדבר כה, לה)".
וביאר הטעם בב"י בשם הסמ"ג (עשין קסב רז ע"א) "והטעם הוא מפני שאין העני מתבייש כלל שהרי אינו נוטל ממון משום אדם אלא דרך הלואה או שותפות או מלאכה ואפילו נותן לו מתנה נמי כיון שעדיין לא העני לגמרי אינו מתבייש שכן דרך האוהבים לתת מתנות זה לזה".
ב
כתב השו"ע ביו"ד סי' רמ"ט סעי' א' "שיעור נתינתה, אם ידו משגת יתן כפי צורך העניים. ואם אין ידו משגת כל כך, יתן עד חומש נכסיו, מצוה מן המובחר; ואחד מעשרה, מדה בינונית; פחות מכאן, עין רעה. וחומש זה שאמרו, שנה ראשונה מהקרן, מכאן ואילך חומש שהרויח בכל שנה". וכתב הרמ"א "ואין לעשות ממעשר שלו דבר מצוה, כגון נרות לבית הכנסת או שאר דבר מצוה, רק יתננו לעניים".
וכתב הט"ז בס"ק א' " ולענין לקנות מצות בבית הכנסת במעות מעשר נ"ל דאם בשעת קניית המצות היה דעתו על זה שרי דהא המעות לצדקה אזיל ואף שהוא נהנה במה שמכבד לקרות אחרים לס"ת אין זה איסור שהרי בכל מעשר יש טובת הנאה לבעלים מה שאין כן אם בשעת קניית המצות לא נתכוין ליתן ממעשר ואח"כ רוצה לפרוע ממעשר ה"ל כפורע חובו ממעשר כנ"ל בזה. וכתב בדרישה בשם תשו' מהר"ר מנחם שמותר ליתן מן המעשר להיות בעל ברית או להכניס חתן לחופה או לקנות ספרים ללמוד בהם ולהשאילן לאחרים ללמוד בהם אם לא היה יכולת בידו ולא היה עושה המצוה עכ"ל ונראה לי דכשקונה בעדו ספר צריך לכתוב עליו שזהו מן המעשר למען ידעו בניו דבר זה ולא יחזיקוהו להם".וכתב הש"ך בס"ק ג' "מהרש"ל והדרישה כתבו בשם תשובת מהר"מ דכל מצוה שתבא לידו כגון להיות בעל ברית או להכניס חתן וכלה לחופה וכה"ג וכן לקנות ספרים ללמוד בהם ולהשאילן לאחרים ללמוד בהם אם לא היה יכולת בידו ולא היה עושה אותה מצוה יכול לקנות מן המעשר ע"כ". וכתב ברעק"א "היה דעתו ע"ז שרי. ובשל"ה (דרס"ב) כתב דמ"מ אם הוא מוסיף ליתן יותר מחבירו א"י ליתן ממעשר שלו רק כשיעור מה שהוסיף אבל לא כפי מה שרצה גם חבירו ליתן דהא בזה לא הועיל לקופה של צדקה כלום", ובבאר הגולה. וראה עוד בבית דינו של שלמה יו"ד סי' א'.
וכתב באהבת חסד חלק ב פרק יט אות ב' "ודע דכתבו האחרונים דיכול להכניס חתן וכלה לחופה ממעות מעשר אם לא היה יכולת בידו לעשות המצוה בלתי זה וכן כה"ג לענין להיות בעל ברית ממעות מעשר או לכתוב בהן ספרים ולהשאילם לאחרים ומותר ללמוד בהן ג"כ בעצמו רק שיזהר לכתוב עליהן שהם ממעות מעשר כדי שלא יחזיקו בהן בניו אחר פטירתו בשלהן ויש שמפקפקין בכל זה עיין בפתחי תשובה [בשם החתם סופר בסימן רמ"ט] שכתב דלהמהרי"ל והרמ"א המעשר הוא רק לעניים לבד ולא שאר דבר מצוה כלל ונראה דאם ע"י שהוא בעל ברית יש טובה לאבי הבן שמטה ידו ואין לאל ידו להוציא הוצאות וכן להכנסת חתן וכלה לחופה אם מטה ידם וכה"ג לענין לקנות ספרים להשאילם לאחרים שאין ביכולתם לקנות לעצמם אין להחמיר בזה כלל דזה גופא הוא כמו צדקה".
וכן כתב מרן הרב במאמר מרדכי שבת פכ"ח סעי' כ"ה "הכלל הוא: כל דבר שאדם חייב לעשותו – אינו יכול לשלם אותו ממעשר כספים, ולכן אם נוהג לקנות "מפטיר" כל שנה – אינו יכול לשלם לבית הכנסת ממעשר כספים, אבל אם רוצה להוסיף על הסכום מעבר למה שרגיל לתת כדי לזכות במצוה – יכול לתת את התוספת כנדבה ממעשר כספים".
העולה
את המתנה שהתכונן לתת בין כך, יתננה שלא מכספי מעשר. ומעל לסכום זה מה שמוסיף מצווה שיוסיף מכספי מעשר וזה הצדקה הטובה ביותר.