שאלה
מי שנמצא בשטיבלך ושומע קדיש וקדושה שמתפללים אחרי זמן תפילה האם עונה עמהם?
תשובה
כיון שבדיעבד עד חצות יענה להם, לאחר מכן לא יענה כיון שאין לזה דין חזרה.
מקורות
כתב השו"ע סי' פ"ט סעי' א' "זמן תפלת השחר, מצוותה שיתחיל עם הנץ החמה, וכו' ונמשך זמנה עד סוף ד' שעות שהוא שליש היום. ואם טעה, או עבר, והתפלל אחר ד' שעות עד חצות, אף על פי שאין לו שכר כתפלה בזמנה, שכר תפלה מיהא איכא. הגה: ואחר חצות אסור להתפלל תפלת שחרית".
כתב המשנ"ב ס"ק ה' "וצריך לגמור התפלת י"ח בתוך השליש היום". וכן כתב הכה"ח בס"ק ט' "עד סוף ארבע שעות וכו'. וצריך לגמור התפלה קודם שליש היום. מגן אברהם שם, סולת בלולה שם, רבינו זלמן שם. וכן קריאת שמע צריך לגומרה כולה בזמנה. פרי מגדים אשל אברהם אות ד'. ומכל מקום אפילו מי שלא השיג להתפלל או לקרות קריאת שמע בזמן המצוה משום הכי לא יאמר הואיל ונתעכב ולא קרא והתפלל בזמן מצוה מן המובחר ויש עוד פנאי יתעכב עוד אלא כל הזריז ומקדים לעבוד את בוראו הרי זה משובח ובפרט אם לא ימצא אחר כך תפלה עם הצבור".
אמנם הקצוה"ש סי' כ' סק"ד כתב שהעיקר להתחיל עד ד' שעות.
ב
כתב הכה"ח בס"ק י"א "עד חצות. ודוקא עד חצות אבל מחצות ולמעלה עד זמן המנחה כיון דלאו זמן תפלה הוא כלל אינו מתפלל בשום ענין ואם התפלל אפשר דברכה לבטלה הוי. בית יוסף. מיהו הב"ח כתב דעד זמן תפלת מנחה גדולה שהוא עד שש שעות וחצי יכול להתפלל תפלת שחרית יעו"ש, וכן כתבו הפרישה והט"ז ס"ק א', ואליה רבה אות ג' לחלק יצא דאם טעה בשוגג עד מנחה גדולה ואם עבר במזיד עד חצות יעו"ש, אמנם דעת הלבוש ז"ל כדברי מרן ז"ל דמחצות ואילך אסור להתפלל שחרית והוו ברכותיו לבטלה משום דכבר עבר זמן הבוקר ומתחיל להקרות ערב שהחמה מתחלת לנטות למערב ואינו בוקר ועבר זמנו ובטל קרבנו דמועדו כתיב גבי קרבן תמיד ותפילות כנגד תמידין תקנום עכ"ד, וכן דעת המגן אברהם ס"ק ה', סולת בלולה במקור חכמה אות א', וכן הסכים המאמר מרדכי אות ב' ועיין שם במה שהשיג על דברי הפרישה והב"ח והט"ז והפרי חדש יעוש"ב, וכן פסק נוה שלום אות א' יעוש"ב, וכן הנהר שלום אות ב' השיג על דברי הט"ז יעו"ש, וכן פסק רבינו זלמן אות ב', חיי אדם כלל כ"ז אות ב', קיצור שלחן ערוך שם, וכן עיקר. רק אם היה שוגג או אנוס יתפלל מנחה שתים כמ"ש בסימן ק"ח יעו"ש".
כתב המשנ"ב ס"ק ז' "ואחר חצות – משמע מלשון הר"ב דאפילו תיכף אחר חצות אסור להתפלל שחרית ואדלעיל קאי בין עבר במזיד או טעה בשוגג ויש מקילין בהחצי שעה שאחר חצות ולדינא משמע מפמ"ג ודה"ח שאין לזוז מפסק הר"ב וכן משמע מביאור הגר"א דבאמת כבר הגיע זמן מנחה שמתחלת מתחילת שבע אלא מטעם שאין אנו בקיאים ושמא יבוא לטעות וע"כ אסרו חז"ל ע"כ כששגג או נאנס ולא התפלל קודם חצות ימתין אחר חצות חצי שעה (דהיינו כדי שיגיע זמן תפלת מנחה) ויתפלל מנחה ואח"כ שחרית בתורת השלמה ולא להיפך וגם דוקא בשגג או נאנס אבל במזיד אין לו תקנה כמו שיתבאר כ"ז בסימן ק"ח. אמנם בדיעבד אם התפלל שחרית בחצי שעה זו שאחר חצות יצא וא"צ להתפלל שנית [דה"ח עי"ש עוד] ועיין בחידושי רע"א מה שכתב בשם הצל"ח בענין זה".
וכתב הבה"ל ד"ה "ואחר חצות וכו' – ועיין במ"ב לענין החצי שעה שאחר חצות. ואחר חצי שעה זו לכ"ע שוב לא יתפלל תפלת שחרית אפילו אם מה שלא התפלל עד עתה היה באונס וכ"ש במזיד והמתפלל ברכותיו לבטלה לכמה פוסקים אלא יתפלל מתחלה מנחה ואח"כ י"ח בשביל שחרית להשלמה והוא שביטול התפלה היה מתחלה באונס ולא במזיד וכדלקמן בסימן ק"ח. וקצת תקנה עיין לזה שם בס"ז". וכתב בתשובות והנהגות כרך ד סימן קנא "מיהו למעשה כיון שנהגו להקל ובבאה"ל ספוקי מספקא ליה לא נוכל למחות למיקל בש"ץ שגומר אחרי ד' שעות".
וכתב באשל אברהם (בוטשאטש) "הגם שלכתחלה זמן תפילת שחרית רק עד שליש היום, מכל מקום פשוט לכולי עלמא שאומרים גם החזרה אחר שליש עד חצות, וכן הוא תמיד בכל מדינות אלו בכל הדורות בימים נוראים, כי החזרה היא ממש כמו גוף התפילה, שעל כל פנים שכר תפילה שלא בזמנה יש בה עד חצות, וגם שכנראה שמי שלא התפלל שחרית והוא מתפלל מנחה שתים, אין לו לומר החזרה, וגם אם יש עשרה שנאנסו ולא התפללו שחרית ולא שמעו קדושה, מכל מקום אין להם לומר הקדושה והחזרה של שחרית במנחה, כיון שלא מצינו להדיא תשלומין בחזרה, מכל מקום י"ל ששכר תפילה שעד חצות הוא יותר משל תשלומין, ומנהג עם בני ישראל מכריע בזה היטב".
ב
כתב השו"ע סי' קכ"ד סעי' ב' "ש"צ שנכנס לבהכ"נ ומצא צבור שהתפללו בלחש, והוא צריך לעמוד לפני התיבה לאלתר, יורד לפני התיבה ומתפלל בקול רם לצבור, וא"צ לחזור ולהתפלל בלחש. הגה: וכן אם הוא שעת הדחק, כגון שירא שיעבור זמן התפלה, יוכל להתפלל מיד בקול רם, והצבור מתפללין עמו מלה במלה בלחש עד לאחר האל הקדוש, וטוב שיהיה אחד לכל הפחות שיענה אמן אחר ברכת הש"צ".
כתב המשנ"ב ס"ק ז' "שיעבור – פי' שלא יוכל לגמור הש"ץ כל י"ח ברכות תוך זמן התפילה בין בשחרית שיכלה הזמן דד' שעות דשוב אין לו שכר תפלה בזמנה וכנ"ל בסימן פ"ט ובין במנחה דיעבור זמנה לגמרי כן משמע מפמ"ג ועיין בבה"ל".
וכתב הבה"ל ד"ה "שיעבור זמן התפלה – עיין במ"ב בשם הפמ"ג ולענ"ד יש לעיין בזה דבשלמא במנחה שיעבור הזמן לגמרי מוטב לדלג חזרת הש"ץ ולהוציא את הצבור רק בקדושה אבל בשחרית אפילו אם יעבור זמן דד' שעות אפשר שלא עקרו חז"ל תקנתם כדי להוציא את מי שאינו בקי בעצם חיוב התפלה שהוא עד חצות". כלומר שמעיקר הדין היה להם להתפלל שחרית מוקצרת כדי שיאמרו בזמנה.
העולה
כיון שבדיעבד עד חצות יענה להם לאחר מכן לא יענה כיון שאין לזה דין חזרה.