שאלה
אם קטן הניח קדרה על האש ובא נכרי וגמר הבישול, האם דינו כגדול ומותר? או אין מעשה הקטן מתירים את התבשיל?
תשובה
כיון שגם בלי הגוי היה מתבשל ולכן אין בזה משום בישולי גויים, וממילא מה לי קטן או גדול שאין הדבר תלוי בכוונה ולכן אין בזה משום בישולי גויים.
מקורות
איתא בגמ' ע"ז דף ל"ח ע"א "אמר רב יהודה אמר שמואל הניח ישראל בשר על גבי גחלים ובא גוי והפך בו מותר היכי דמי אילימא דאי לא היפך ביה הוה בשיל פשיטא אלא לאו דאי לא היפך ביה לא הוה בשיל אמאי מותר בישולי גוים נינהו לא צריכא דאי לא הפך הוה בשיל בתרתי שעי והשתא קא בשיל בחדא שעתא מהו דתימא קרובי בישולא מילתא היא קמ"ל והא"ר אסי א"ר יוחנן כל שהוא כמאכל בן דרוסאי אין בו משום בישולי גוים הא אינו כמאכל בן דרוסאי יש בו משום בישולי גוים כלומר ואף על גב דהתם מיבשיל ממילא אלא שהגוי קירב בבישול התם כגון דאותביה בסילתא ושקליה גוי ואותביה בתנור" כלומר שכיון שישראל בישל אין זה בכלל גזירת חכמים של בישולי עכו"ם. ולהלן יבואר שאם זה לא יכל להתבשל בלי סיוע הגוי יש ו משום בישולי גויים.
ב
כתב הטור ביו"ד סי' קי"ג "ולא אסרו אלא כשכל הבישול ע"י עו"ג אבל היה תחלתו או סופו על ידי ישראל מותר כיצד הניח עו"ג התבשיל על הגחלים ובא ישראל וחתה בגחלים מותר אף על פי שהיה מתבשל בלא חתוי וכן אם הניח ישראל ובא עו"ג וחתה מותר".
ומקור הדברים מביא הב"י יו"ד סי' קי"ג את דברי הגמ' ע"ז דף ל"ח ע"א "איבעיא להו הניח גוי והפך ישראל מהו ואסיקנא בין שהניח גוי והפך ישראל בין שהניח ישראל והיפך גוי מותר ואינו אסור עד שתהא תחלתו וגמרו ביד גוי ומשמע דהיפך דקאמר אבשר קאי דומיא דמגיס את הקדרה דתני לה בהדה בברייתא בגמרא מניח ישראל בשר על גבי גחלים ובא גוי ומהפך בו עד שיבא ישראל מבית המרחץ שופתת אשה קדרה על גבי כירה ובאה גויה ומגיסה עד שתבא מבית המרחץ או מבית הכנסת ואינה חוששת וכ"כ הרמב"ם (פי"ז מהמ"א הט"ז) הניח הגוי בשר או קדרה על גבי האש והפך ישראל בבשר והגיס בקדרה או שהניח ישראל וגמר הגוי מותר. ונראה לי דהאי היפוך בבשר לא להפכו מצד שהוא מונח על גבי גחלים ולהניחו מצד אחר קאמר דהיינו מסלקו ממש וכל שסילקו הגוי קודם שיתבשל כמאכל בן דרוסאי והחזירו לאור אסור אלא כשהיה מנענעו והוא מונע האש קא מיירי וע"י כך הובערו הגחלים ונתקרב בישולו אבל רבינו נראה שמפרש דהיפך דאמרינן אגחלים קאי ולפיכך כתב וחתה בגחלים במקום והיפך:
ומכל מקום יש לתמוה על הרמב"ם ורבינו שלא כתבו דהא דשרי בהניח ישראל והפך גוי דוקא בדלא עביד גוי אלא קירוב בישול כדאמרינן בגמרא אבל היכא דאי לא היפך ביה גוי לא הוה בשיל אסור וי"ל שרבינו סמך על מה שכתב אח"כ גבי הניח ישראל ע"ג גחלים עוממות והרמב"ם אפשר שנראה לו שהוא דבר פשוט ולכן לא הוצרך לכתבו: ונראה דבשר שצולין בשפוד אף על פי שהניח ישראל השפוד עם הבשר תחוב בו סמוך לאש במקום צלייתו אסור ליתנו לגוי להפכו כדי שיצלה אא"כ נצלה ביד ישראל כמאכל בן דרוסאי שהרי אם לא היה הופכו הגוי לא היה נצלה מהצד האחר כלל ועוד דאיכא למיחש ביה שמא יסלקנו הגוי ויחזור ויניחנו ולאו אדעתא דישראל ולא דמי לקדרה שמניח ישראל ומגיס גוי ולא חיישינן שמא סילקה כדבסמוך דשאני הכא שראש השפוד עשוי להשמט ממקום שהוא מונח בו וכשהוא נשמט וחזר הגוי והניחו נאסר".
וכתב הדרכ"מ ס"ק ה' "ומאוד החמיר בדבר זה לחוש לספיקא דרבנן וגם לעיל (אות א) נתבאר מדברי מהרא"י דאין לחוש אף בצלי וגם רבינו כתב סתם להתיר בסמוך ולא חילק בין צלי לבישול".
וכתב השו"ע ביו"ד סי' קי"ג סעי' ו' "כל שבישלו ישראל מעט בישולו, בין בתחלה בין בסוף, מותר. לפיכך אם הניח עובד כוכבים בשר או קדרה על גבי האש, והפך ישראל בבשר והגיס בקדרה, או שהגיס ישראל וגמר העובד כוכבים, הרי זה מותר. (ואפילו לא היה מתבשל בלא סיוע העובד כוכבים".
והקש"ה הש"ך ס"ק ח' "ואפילו לא היה כו'. לכאורה קשה דהוא נגד הש"ס דעבודת כוכבים (דף ל"ח ע"א) ומביאה ב"י דאמרינן אי דלא הפך בה עובד כוכבים לא הוי בשיל בשולי עבודת כוכבים הוא ואסור וכן הוא בפוסקים וב"י וגם באו"ה כלל מ"ג דין ט' דאם הניח הישראל בשר על גבי גחלים שלא היה ראוי להתבשל ולצלות ובא עובד כוכבים והפך בהן ונתבשל מותר עכ"ל וצ"ע ונראה דס"ל להאו"ה והרב דנהי דמדינא דש"ס אסור בכה"ג מ"מ הא גם חיתוי וקיסם אסור מדינא דש"ס דהא לא היה מתבשל בלא סיוע העובד כוכבים ואפ"ה אנו מתירין אלא היינו מטעמא דקי"ל דכי היכי דמהני קיסם לעיל סימן קי"ב ס"י ה"ה בבשולי עובד כוכבים וכמ"ש הר"ף בסמ"ק ואו"ה כלל מ"ג וא"כ כי היכי דקיסם בפת לא שרי מדינא דש"ס כמ"ש הפוסקים בסי' קי"ב אלא דסמכינן אמ"ש בחילופי מנהגים דבין בני א"י ובין בני בבל דמהני והנח להם לישראל שיהו שוגגין כו' וכמ"ש הרא"ש והטור בסי' קי"ב א"כ ה"ה בבשולי עובד כוכבים וכן הרמב"ן שהביא הר"ן פא"מ דחה הך דקיסם מש"ס דלעיל ע"ש ולפ"ז הא דלא הגיה הרב בסעיף י' מידי אדברי המחבר היינו משום שסמך עצמו אמ"ש קודם לכן ואפשר לומר דכאן מיירי שהניח הישראל הגחלים הלכך אף על פי שלא היה מתבשל בלא סיוע העובד כוכבים שרי דהוי כהדלקת האש בהג"ה ס"ז דשרי וטעמא כיון דהישראל עשה השלהבת שרי ולקמן סעיף י' מיירי שהניח העובד כוכבים הגחלים והלכך אף על פי שהניח הישראל הבשר ע"ג גחלים כיון דלא היה מתבשל בלא סיועת העובד כוכבים אסור אבל באו"ה ובת"ח שם משמע דבכל גווני שרי ע"ש וגם כאן משמע דלא מיתכשר אלא משום שהניח הישראל הבשר ע"ג גחלים ודוק ומ"מ לענין דינא צ"ע כיון דבש"ס איתא בהדיא דהיכא דהניח ישראל בשר ע"ג גחלים ובא עובד כוכבים והפך בו אסור אם לא היה מתבשל בלא סיועת העובד כוכבים וכ"כ הפוסקים אלא דהאו"ה והרב מקילין בזה ומטעמא דמדמי להו לקיסם וחיתוי וי"ל דל"ד לקיסם וחיתוי כמו שמחלק הר"ן פא"מ להדיא ע"ש:
ובט"ז ס"ק ו' תי' "וצ"ל דה"ק דלא היה מתבשל כראוי בלא סיוע עובד כוכבים אבל כמאכל בן דרוסאי הוי בשיל אבל באמת בלאו הכי קי"ל כיש חולקין שהביא רמ"א בסמוך דהדלקת אש או חיתוי מהני והא בכזה ודאי לא היה בשיל אם לא היה מעשה עובד כוכבים וכיוצא בזה הקשה הר"ן על אותן המתירין שיביא הישראל גחלים ומשים בתנור להדליק אח"כ האש. ונראה לע"ד דהם סבירא להו דכשאומר אח"כ בגמרא דאין אסור עד שיהא תחילתו וגמרו ביד עובד כוכבים הדר ביה מסברא זו ואף על פי דבלא עובד כוכבים לא היה מתבשל מ"מ כיון שהישראל סייע בהתחלה או בסוף מותר ונראה לע"ד לענין הלכה דדוקא בבית ישראל יש לסמוך אקולא זו דיש חולקין של רמ"א בסמוך כיון דיש דעה בהתחלת סימן זה בטור בשם ה"ר אברהם דבבית ישראל אין איסור שלקות אף על גב דר"ת פליג עליה מ"מ בכה"ג הוה מותר אבל בבית עובד כוכבים אין להקל רק שהישראל יניח הקדירה למקום הראוי להתבשל".
וכתב בשיורי ברכה ס"ק י"א "ואפילו לא היה מתבשל בלא סיוע הגוי וכו'. הרב שפתי כהן (ס"ק ח) והרב פרי חדש (ס"ק יג) חלקו על זה. וכן העלה לאסור הרב מהר"ר ישועה זיין בתשובה כ"י, בספר שערי ישועה י"ד שער א' סימן ט'. ויש למחות בנוהגים ליתן הבשר על גבי הגחלים והגוי עומד על ימינו להפך הבשר עד שנצלה. ואם יודע שאין שומעין לו מוטב שיהיו שוגגים וכו'".
העולה
כיון גם בלי הגוי היה מתבשל ולכן אין בזה משום בישולי גויים, וממילא מה לי קטן או גדול שאין הדבר תלוי בכוונה ולכן אין בזה משום בישולי גויים.