שאלה
האם מותר להגיד לגוי בשבת שיסדר בשבת את השעון שבת, שמחובר לפלטה חשמלית כשהפלטה כבויה, כל שיהי אפשרות להקדים את הדלקת הפלטה, ואז יהיה קל יותר לחמם את האוכל?
תשובה
אין להקדים את זמן הדלקת הפלטה על ידי שעון שבת אפי' ע"י גוי, ובפרט כשיהודי מניח את המאכלים לפני.
מקורות
הנה הגמרא (ביצה ל"ד ע"א) אומרת: "תניא אחד מביא את האור, ואחד מביא את העצים, ואחד שופת את הקדרה, ואחד מביא את המים, ואחד נותן בתוכו תבלין, ואחד מגיס – כולן חייבין. והתניא: אחרון – חייב, וכולן – פטורין! לא קשיא – הא דאייתי אור מעיקרא, הא דאייתי אור לבסוף".
ופסק הרמב"ם (הלכות שבת פ"ט הלכה ד'): "אחד נתן את האור, ואחד נתן את העצים, ואחד נתן את הקדרה, ואחד נתן את המים, ואחד נתן את הבשר, ואחד נתן את התבלין, ובא אחר והגיס – כולם חייבים משום מבשל, שכל העושה דבר מצרכי הבישול הרי זה מבשל. אבל אם שפת אחד את הקדרה תחילה, ובא אחר ונתן את המים, ובא אחר ונתן את הבשר, ובא אחר ונתן את התבלין, ובא אחר ונתן את האור, ובא אחר ונתן עצים על האור, ובא אחר והגיס – שנים האחרונים בלבד חייבין משום מבשל" [ועיין ראב"ד שם, ובאורך בכסף משנה משם מהר"י בירב ולחם משנה שם המסבירים את דברי הרמב"ם].
מ"מ מבואר שאמנם האחרונים חייבים, אבל הראשונים דינם: "פטור אבל אסור", כלומר שאסור מדרבנן. א"כ אסור מדרבנן לשים את הסיר על ה"פלטה" למרות שאין בו אש כיון שעתיד לבוא בו אש.
וכתב הב"י (סי' רנ"ג): "וכתב עוד שם (בתרומת הדשן) שאם השפחה מוציאה החמין מן התנור ומושיבתו על גבי התנור שבבית החורף מבפנים ואז מבערת האש תוך התנור כדי לחמם בית החורף ועל ידי כך נרתחים החמין שעל גבי התנור – דשרי אפילו נתקרר לגמרי, מאחר שעיקר כוונת השפחה לדבר היתר לחמם בית החורף דשרו בה רבנן אמירה לגוי, משום דהכל חולים הם אצל הצינה. ונהי שהחמין נרתחים על ידי כך מאליהם ועל דעת כן מושיבתו שם, מכל מקום מאחר שבשעה שהיא מושיבתו על התנור אין שום אש בתנור וההבערה שהיא מבערת אחר כך עיקר כוונתה היא לבית החורף – שרי. ואף על גב דפסיק רישיה הוא לענין החמין, מכל מקום יש חילוק בשבות דרבנן בין מתכוין גמור, ללא מתכוין דפסיק רישיה".
וכן כתב הרמ"א שם (סעי' ה'): "וכל הדברים שאסור לעשות מדברים אלו – אסור לומר לאינו יהודי לעשות. לכן אסור לומר לאינו יהודי להחם הקדירה אם נצטנן; ואם עשה כן – אסור לאכלו אפי' צונן (ב"י והרשב"א בתשובה). אמנם אם לא נצטנן כ"כ שעדיין ראויים לאכול – אם חממו אותו האינם יהודים – מותרין לאכול. לכן נוהגין שהאינם יהודים מוציאין הקדירות מן התנורים שמטמינים בהן ומושיבין אותן אצל תנור בית החורף או עליו ומבערת השפחה אח"כ התנור ההוא וע"י זה הקדירות חוזרים ונרתחים".
ובביאור הגר"א שם כתב לחלוק על היתרו של תרומת הדשן, שכל ההיתר לומר לגוי זה דווקא בפסיק רישיה דלא ניחא ליה שאז איסורו מדרבנן, אבל בפסיק רישיה דניחא ליה שעיקר איסורו מהתורה – אסור לומר לגוי, עיי"ש. וכתב שם, וז"ל: "ונראה שגם רמ"א לא סמך עצמו ע"ז, ואין מתיר רק בכה"ג שלא נצטנן לגמרי וז"ש לכן נוהגין כו' ר"ל בכה"ג".
וכתב כה"ח שם (ס"ק פ"ז): "עיין ט"ז ס"ק ח"י מה שהאריך לחלוק על היתר זה. אבל האליה רבה אות ט"ל כתב דיש לסמוך על רמ"א וראיות הט"ז יש לדחות. וכן התוספת שבת אות נ"ב כתב ליישב קושיית הט"ז יעו"ש".
וכתב המשנ"ב שם (ס"ק צ"ט): "ופירושו דכיון שאסור לומר לאינו יהודי להחם לכך נוהגים שהאינו יהודי נותן התבשיל שנתקרר לגמרי על התנור קודם שהוסק שאז ליכא שום איסור כיון שאין שום אש בתנור. ומה שמסיק אח"כ את התנור עיקר כוונתו אינו אלא לחמם בית החורף דשרי [דהכל חולים הם אצל צינה וכמ"ש בסוף סימן רע"ו] ולא לחמם את התבשיל. ואף דהוי פסיק רישא לגבי התבשיל שנתחמם ממילא, מ"מ באמירה לאינו יהודי דהוי שבות דלית בו מעשה – לא מחמרינן כולי האי ושרי אף בפסיק רישיה". וכן כתב להתיר בפסיק רישיה בגוי בשו"ע (סי' רנ"ט סעי' ז') ובמשנ"ב (ס"ק כ"א).
וכתבו הפוסקים (מג"א שם ס"ק מ"א, משנ"ב שם ס"ק צ"ט) שגם מה שהתיר הרמ"א שהגוי יניח הקדירה על תנור בית החורף והשפחה מבערת התנור זה דוקא אם עיקר כוונתם לחמם את הבית, אבל אם כוונתם לחמם את התבשיל – אסור. ולכך כתב המשנ"ב (שם): "ודע דכ"ז באייבלי"ך (תנור החורף) שבתנור בית החורף שלנו שאין דרך לבשל בחול מלמעלה ע"ג התנור, לכך נוכל לומר דאין עיקר כוונת הא"י בההיסק רק לחמם הבית ולא לבשל הקדרות שעומדות מלמעלה ע"ג התנור, אבל התנורים שקורין ענגליש"ע קיכי"ן (תנור חימום אנגלי) שדרך הכל לבשל בחול על גביהן מלמעלה – איסור גמור יש בזה להעמיד המאכל לחמם ע"י הא"י אפילו קודם הסקה, דודאי כונת הא"י בההיסק אח"כ גם בשביל בשול הקדרות [ספר טוב טעם ודעת מהגאון מהרש"ק סימן קע"ה, וכ"כ בשו"ת בית שלמה ח"א סימן נ"ה וכ"כ בשו"ת שואל ומשיב מהדר"ג ח"ג סימן ג' שחלילה לעשות כן, ועיין בה"ל"], עכ"ל [עיין בט"ז (שם ס"ק י"ח) שחולק על היתרו של הרמ"א, ועיין לגר"א (שם) שמחמיר].
וכתב מרן הרב במאמר מרדכי פנ"א הערה ל"א "וע"כ ישנם פוסקים שלמדו מדברי המגן אברהם, שלפי זה אם יהודי ישים את הסיר על הפלטה והשעון יפעיל את הפלטה – יהיה פטור אבל אסור. אמנם י"א שדוקא בגוי אסור משום שנחשב כאילו אמר לגוי להדליק, אבל בהנחה על פלטה שנדלקת ע"י שעון שבת – אין לאסור.
ועיין למשפטי עוזיאל (ח"א בהשמטות סימן א') שגם דעתו לאסור (וז"ל: "ולפי זה בנדון דידן שהגעת זרם החשמל בתנור מבעיר את התנור ואינו מתכבה, הרי זה כאלו נותן האור על העצים ומתחייב בהבערתו משום מבשל, כדין נותן האור על העצים בתנור הקדרה שפותה עליו ובנותן האור לא שנא אם נתנו בידים, או שע"י גרמא דידיה שמע"ש, שהרי כתבנו שאשו משום חציו וגם בגרמא דידיה מחייב, וכן לא שנא אם היא גחלת של מתכת לענין אסור בשול מה שבקדרה וחמום הברזל, ועדיפא מינה כתב הטו"ז דאנו שיש לנו תנור מיוחד להטמנת חמין ובשבת לוקחת (הלא יהודית) מאותו תנור ומעמידתו על התנור שבבית החורף, הכל רואין שהיא עושה בשביל החמום, ומה לי שהחמום קודם לו או מאוחר (או"ח סוף סי' רנ"ג). הא למדת שכל שניכר הדבר שעושה בשביל חמום, אע"פ שהאור בא אחרי שפיתת הקדרה – אסור משום מבשל, דלא שנא אם קדם החום לשפיתת הקדרה או אחריו הואיל וידוע ונכר לכל שהיא שופתת הקדרה עם התבשילין שבה לשם כך. והוא הדין בנדון דידן יש לאסור מטעם זה גם שפיתת הקדרה וגם הבאת החשמל שבאה אחריה, אע"פ שהיא על ידי גרמא, הואיל והיא גרמא ודאית ומכוונת לשם הבערה וחמום, והואיל ונתינת הקדרה לשם חמום התבשיל נעשית בשבת. ומכאן אתה למד שדבר זה אסור לעשותו אפילו על ידי גוי, וכמ"ש הטו"ז (שם). ועוד טעמא רבה לאסורא, משום דאי שרית לתת הקדרה קודם שיתחמם התנור, אתי לשרוי לתת הקדרה גם אחרי שהוסק התנור או בשעה שהוא מתחמם, וזה דומה ממש לדין נותן מים בכלי שתחת הנר מערב שבת דאסור לדעת התוס' מגזירה שמא יתן המים בשעה שהנצוצות נופלים או שיגביה הכלי נגדם, ובזה לא יועיל שום סימן, דלאו כו"ע דינא גמירי לחלק בין נתינת הקדרה קודם ההסקה או לאחריה, ולאו כולם יהיו זהירים בכך לתת הקדרה אחרי החמום, ובלי משים יכשלו באסור מבשל, שגם כשהתבשיל נתבשל כל צרכו – אסור לכל הדעות כשמניחו אצל האש ממש. עיין טור וב"י או"ח (סי' שי"ח סעיף ד') וטו"ז (שם ס"ק ג'). נוסף לזה יש גם גזרה דשמא ירתיח, היינו שמא תרתיח הקדרה בשבת ויצטרך לגלותה עד שתנוח הרתיחה ויחזור ויכסה בשבת, ונמצא טומן בדבר המוסיף הבל בשבת שהוא אסור, וכמ"ש הרמב"ם והגאונים ז"ל, וגזירה זו היא חמורה מגזירה דאסור נתינת כלי עם מים שבתוכו תחת הנר, הואיל והפעולה זו של גלוי הקדרה וכסויה היא מוכרחת בטבע החמום, באור החשמל שהוא מרתיח מהר מאד. ולא ימלט ממכשול זה.
מכל הני טעמי נלמד שאין להתיר חמום התבשילים בתנור חשמלי שהוסק בשבת על ידי כיוון השעון מע"ש, והנלע"ד כתבתי". עכ"ל).
[ועיין בספר יסודי ישורון מערכת טל מלאכות עמוד 129, ובמקור ח"ג דף מ"ב, ובשו"ע ר"ז סי' רנ"ט ממהדורא בתרא ועיין ציץ אליעזר ח"ב סי' ו' שאסר].
למעשה אדם צריך להזהר בדבר זה. אמנם בבתי חולים התרנו לעשות באופן זה, לפי שטוענים שאם מניחים את המרק כל הלילה על גבי הפלטה – זה מזיק לחולים. אבל באדם בריא בביתו, לא ינהג כמנהג החולים, אלא ידאג להניח את תבשילו כבר מערב שבת, ולא ישתמש בשעון שבת בפלטה כלל".
העולה
אין להקדים את זמן הדלקת הפלטה על ידי שעון שבת אפי' ע"י גוי, ובפרט כשיהודי מניח את המאכלים לפני.