שאלה
מה המקור למנהג שנהגו שלא לאכול דג עם גבינה?
תשובה
לאשכנזים מותר דגים בחלב.
הספרדים נהגו לאסור וכן כתב מרן הרב אמנם המרוקאים נהגו לאכול דגים עם חלב ראה שו"ת שמש ומגן ח"ד סי' י"ב.
מקורות
כתב הב"י יו"ד סי' פ"ז "דגים וחגבים מותר לאכלן בחלב. ריש פרק כל הבשר (קג:) [כל הבשר] אסור לבשל בחלב חוץ מבשר דגים וחגבים וכתב הר"ן (לז ריש ע"א) דכיון דלבשלן שרי משמע דלאכלן בחלב נמי שרי דאיסור בשר בחלב בלשון בישול אפקיה רחמנא וכן כתבו הרמב"ם (שם ה"ה) והרשב"א (תוה"א ב"ג ש"ד פה:) דלאכלן בחלב נמי שרי ומכל מקום אין לאכול דגים בחלב מפני הסכנה כמו שנתבאר בספר אורח חיים סימן קע"ג".
וכתב הדרכי משה ס"ק ד' "ולא ראיתי מימי נזהרין בזה וגם באורח חיים סימן קע"ג (עמ' תלג) אינו אלא שלא לאכלו בבשר משום סכנה אבל בחלב שרי ועיין לקמן סימן קט"ז (ד"מ אות ג) ולכן נראה שנתערב להרב בית יוסף בשר בחלב".
וכתב השו"ע שם סעי' א' "כתוב בתורה: לא תבשל גדי בחלב אמו (שמות כג, יט; לד, כו; דברים יד, כא) ג' פעמים; אחד לאיסור בישול, ואחד לאיסור אכילה, ואחד לאיסור הנאה. והוציא אכילה בלשון בישול, לומר שאינו אסור מן התורה אלא דרך בישול, אבל מדרבנן אסור בכל ענין", ובסעי' ג' כתב "אבל דגים וחגבים, אין בהם איסור, אפילו מדרבנן".
וכתב הט"ז בס"ק ג' "אבל דגים כו'. בב"י כתוב ומ"מ אין לאכול דגים בחלב מפני הסכנה והוא ט"ס וצ"ל עם בשר כמוזכר בא"ח סי' קע"ג וכ"כ בד"מ שנתערב להב"י כאן בשר בחלב ובלבוש העתיק כמו שהוא בב"י ואינו נכון".
וכתב המחזיק ברכה ס"ק ד' "מרן בב"י כתב שאין לאכול דגים בחלב מפני הסכנה והאחרונים כתבו שהוא ט"ס דדוקא בבשר הוא סכנה והרב כנה"ג והרב בית לחם יהודה העידו דהרופאים אומרים דיש סכנה גם בדגים וגבינה וכתב הרב מר וקציעה בא"ח סי' קע"ג דכן כתב רבינו בחיי וכצ"ל בבית לחם יהודה ע"ש והרב כנה"ג כתב שרבו מהרימ"ט וכן איזה רבנים היו נוטלים ידיהם בין דגים לגבינה ע"ש בא"ח סימן קע"ג וכתב הרב מטה יוסף ח"ב י"ד סי' ז' דחומרא בעלמא או משום מנקיותא עבוד ומסיק בספר בית לחם יהודה לפי מה ששמע מרופאים מומחים דדגים בחלב ממש הוא סכנה אבל בחמאה ושומן שעולה על חלב כבוש אין בהם סכנה וא"ש מה שנהגו העולם לבשל בחמאה או בשומן שצף ע"ג חלב כבוש אבל לא ראה שמבשלים ע"ש בדבריו.
והרב אליה רבה בא"ח סימן קע"ג כתב וז"ל כתב הלבוש י"ד סי' פ"ז אין לאכול דגים בחלב מפני הסכנה וכתב ד"מ וט"ז דט"ס הוא וצ"ל דגים בבשר ובשיירי כנה"ג השיג עליו וכתב דגם בדגים בחלב אמרו הרופאים דאיכא סכנתא ויש נוהגין אפי' ליטול ידיו בין גבינה לדגים והרב מגן אברהם לא ראה (כצ"ל) שכ"ג ומ"מ לא ראיתי מקפידין בזה עכ"ל וכו' ולי ההדיוט כל זה איננו שוה לי בכל עת אשר אני רואה דמרן סתם דבריו בתכלית וכל כי הא צריך לאודועי ואם אמרו שהפוסקים איבעיא להו לפרש דבריהם עאכ"ו מי שדרכו לפר"ש והוא אחרון מרן ז"ל ומדוע לא כתבו על השלחן הטהור וכמו שכתבנו לעיל".
וכתב הפת"ש ס"ק ט' "איסור. עבה"ט ועיין בתשובת חינוך ב"י סי' ס"א שמקיים דברי הלבוש דאסור לאכול בחלב משום דחקר אצל חכמי הרופאים דדוקא דגים המטוגנים עם חמאה מותר לאכול אבל דגים המבושלים בחלב יש בו סכנת חולי דדגים מקררים מאד וגם החלב רע ומזיק לגוף ע"ש [ועיין (בתשובת ח"ס סימן ק"א) שכתב דזה אינו אמת ונאמן עלינו הרמב"ם גדול הרופאים] וכ"כ הפמ"ג בשם כה"ג דדגים עם חלב יש סכנה ובחמאה ושומן הנקלט מע"ג החלב אין סכנה וע"ש דמשמע דעתו דאף עם חלב דוקא לכתחלה יש ליזהר אבל בדיעבד אין לאסור ועיין בתשובת אדני פז סימן מ"ב שכתב בשם הבחיי פרשת משפטים דיש סכנה גמורה בדג עם גבינה וה"ה עם חלב ולכן פסק דאף בדיעבד אסור אבל בדג עם חמאה כתב דשרי כיון שכל העולם עושים כן ע"ש ונ"ל דהאידנא שכל העולם מבשלים גם עם חלב שרי דכיון דדשו בה רבים כו'".
וכתב הבן איש חי שנה שניה פרשת בהעלותך סעי' ט"ו "דגים בחלב מותר אפילו מדרבנן, מיהו יש בהם סכנת חולי, ולכך אסור לאכלם. וה"ה לאכול דגים עם גבינה יש סכנת חולי, אבל דגים בחמאה יש מן האחרונים שכתבו דאין חשש חולי בזה, ויש שכתבו דאיכא חשש חולי, ושומר נפשו ירחק ויזהר דהא אפילו הרב פחד יצחק שהיה רופא גדול ונראה לו דאין בזה נזק נמנע מלאכול, ופה עירנו בגדאד אין מטגנים דגים בחמאה דחוששין החשש הנז'".
וכתב הכה"ח בס"ק כ"ד "והגם שכתב שם הפתחי תשובה דהאידנא שכל העולם מבשלים גם עם חלב שרי וכו' נראה דאין כל האוויר המקומות שוים וגם לא כל הטבעים של בני אדם שוים וסכנתא חמירא מאיסורא ולכן יש להחמיר ורק בחמאה יש להכשיר".
וכתב בסי' קע"ג ס"ק ג' "ונראה כיון דזה על פי הרפואה ואויר המקומות אינו שוה כידוע אפשר שיש מקום מזיק ויש מקום שאינו מזיק, ועל כן במקום שלא דשו בו רבים לאכול דגים בחלב או בגבינה יש להחמיר משום דחמירא סכנתא מאיסורא. ויש להצריך נטילת ידים גם כן בין זה לזה כמו שכתב הכנסת הגדולה, וכן הדחה וקינוח הפה כמו האוכל בשר אחר חלב הכתוב ביורה דעה סימן פ"ט סעיף ב' יעו"ש".
ובס"ק ד' כתב "וכן יש להצריך הדחה וקינוח הפה כמו שכתבנו באות הקודם לענין בין גבינה לדגים והוא הדין לכאן בין בשר לדגים דחמירא סכנתא מאיסורא, או שיאכל פת שרוי בינתים כמ"ש בשלחן ערוך יורה דעה סימן קט"ז סעיף ג' יעו"ש. וכן מנהגנו להחמיר ודלא כהנוהגים להקל שכתב מור"ם שם. וכתב קיצור של"ה דטוב להפסיק ביניהם במשקה אשר ישתה כי היכי דלא ליגעו יחד באצטומכא שהוא כמבשל עכ"ל, וכתב בספר בתי כנסיות דכן בין גבינה לדגים, והביא דבריהם היפה ללב אות א'".
כתב מרן הרב מאמר מרדכי הלכות חגים פכ"ג ה"לח "דגים וחלב – נוהגים להחמיר לא לאכול דגים עם חלב".
העולה
לאשכנזים מותר דגים בחלב.
הספרדים נהגו לאסור וכן כתב מרן הרב אמנם המרוקאים נהגו לאכול דגים עם חלב ראה שו"ת שמש ומגן ח"ד סי' י"ב.