שאלה
האם מותר להוציא שני ספרי תורה. שבאחד יקרא הבעל קורא ובשני יברך העולה בגלל המצב, למנוע הדבקות. או שיש בזה משום בזיון לספר תורה?
תשובה
מותר.
מקורות
כתב השו"ע סי' קל"ט סעי' א' "במקום שנהגו שהעולה עצמו קורא בקול רם, אם לא סידר תחלה הפרשה פעמים שלש בינו לבין עצמו, לא יעלה; ובמקום שהחזן קורא הוא צריך לסדר תחלה (ב"י)".
ובסעי' ב' כתב "מי שאינו יודע לקרות, צריך למחות בידו שלא יעלה לספר תורה; ואם צריכים לזה שאינו יודע לקרות, לפי שהוא כהן או לוי ואין שם אחר זולתו, אם כשיקרא לו ש"צ מלה במלה יודע לאומרה ולקרותה מן הכתב, יכול לעלות; ואם לאו, לא יעלה".
וכתב המשנ"ב ס"ק ד' "צריך למחות וכו' – מתוך דברי המחבר מוכח דאפילו אם יכול לקרות עם הש"ץ מלה במלה מתוך הכתב ג"כ אין לקרותו כיון שיכול לקרוא לאחר אבל מדברי הטור לקמן בסימן קמ"א וכן מתשובת הרא"ש שהובא שם בב"י משמע דיש להקל בזה [פר"ח] ובפרט לפי מה שכתב בס"ג בשם מהרי"ל בודאי אין להחמיר בזה", כלומר כמו שכתב הרמ"א שסומא יכול לעלות וא"כ כ"ש הכא.
וכתב הכה"ח בס"ק ה' "מתוך דברי המחבר ז"ל מוכח בהדיא דאף על פי דכשמקרין אותו מלה במלה יודע לקרותה מוחין בידו שלא יעלה לספר תורה, ויש להקל בזה וכן נראה מדברי הטור ותשובת הרא"ש שהביא הבית יוסף סימן תרי"א. פרי חדש אות ב', משנה ברורה אות ד'. וכבר כתבנו על זה לעיל סימן קל"ה אות ט"ז קחנו משם".
וכתב הכה"ח סי' קל"ה ס"ק ט"ז "ומי שאינו יודע לקרות כלל גם לא להכיר את האותיות אינו מן המנין העולים. רא"ם בתשובה חלק ב' סימן י"ג, כנסת הגדולה בהגהות הטור, עולת תמיד אות ב'. וכן כתב מרן ז"ל בבית יוסף בסימן קל"ט בשם ה"ר דוד אבודרהם אלא שבשם רבינו סעדיה כתב שאם הם צריכים לזה האיש שאינו יודע לקרות שיעלה לפי שהוא כהן או לוי ואין שם אחר זולתו יראה ש"ץ אם כשיקרא לו מלה במלה יודע לאומרה יכול לקרות ואם לאו לא יעלה עכ"ל, וכן כתב בסימן קמ"א, ופסקו בשלחן ערוך סימן קל"ט סעיף ב', אמת ליעקב שם אות ט', לדוד אמת שם אות ט'. וכתב שם האמת ליעקב בשם ספר שלחן מלכים בדין עם הארץ דאם אפילו צורת האותיות אינו יודע ולא נודע עד אחר שעלה למנין ז' צריך להעלות אחר תחתיו עכ"ד, והביאו לדוד אמת שם. מיהו בעל פנים חדשות כתב בשם משאת בנימין דקורא ומברך, והביאו כנסת הגדולה בסימן קמ"א בהגהות הטור יעו"ש, מגן אברהם סימן קל"ט ס"ק א', וכן כתב במהרי"ל, אלא שהדרכי משה בזה הסימן אות ד' כתב על דברי מהרי"ל הנז' דלא נראין דבריו, והביאו מגן אברהם בזה הסימן ס"ק ה'. וכתב שם המגן אברהם דעכשיו לא נהגו לדקדק אחריו עכ"ל, והאליה רבה אות ג' כתב דאולי דמשום זה נוהגין להוסיף על ז' כי עכשיו לא נהגו לדקדק אחריו כלל עכ"ד. ולקמן יתבאר כי לפי דברי האר"י ז"ל שנותן טעם בסוד למנין העולים אין מקום להוסיף אפילו במנין הז' כיעו"ש. ועל כן הנראה לענין דינא כי מסתמא אין צריך לדקדק והכל מצטרפין למנין כהוראת מגן אברהם והאליה רבה, ואם אנו יודעין בו שהוא עם הארץ אם יודע לקרות כשמקרא לו החזן והעם צריכין לו עולה ומצטרף למנין כהוראת מרן ז"ל, אבל אם הוא עם הארץ גמור שאינו יודע אפילו צורת האותיות אינו עולה ואינו מצטרף, רק אם הוא חתן או בעל ברית ויש לו בושה מזה אם לא יעלה נראה דיש לסמוך על המקילין לענין דעולה ומברך אבל לא מצטרף למנין ז', ואם אפשר לעשות דהחזן יברך במקומו ורק הוא כעץ בעלמא לעיני הרואים שיראו אותו שעלה זה הדרך יותר נכון כדי שלא יכנס בספק ברכות והחזן יהיה מן האחד העולים. וזהו הנראה לענין דינא. מיהו הלדוד אמת שם כתב דפשט המנהג בכמה מקומות להעלות האנוסים שאינם מכירים כלל צורת האותיות ומתפללין בלעז רק למדו ברכות ספר תורה וכך נהגו גם בארץ ישראל עכ"ל, והביאו בית מנוחה אות ח', ואם כן במקום שנהגו יחזיקו במנהגם".
ב
השו"ע (סי' קל"ט סעי' ג') כתב, וז"ל: "סומא – אינו קורא, לפי שאסור לקרות אפי' אות אחת שלא מן הכתב (ומהרי"ל כתב דעכשיו קורא סומא, כמו שאנו מקרין בתורה לע"ה)", עכ"ל (ע"פ מה שכתב השו"ע בסעי' ב'). וראה בארץ חיים (סי' קל"ט סעי' ג'), ובספר החיים (סי' י"א סעי' ה'). וכתב כה"ח (שם ס"ק ט"ו) אחרי שהביא המחלוקת בין פוסקים, וז"ל: "ובתשובות חקרי לב מהדו"ב חו"מ סימן ד' דף ק"פ ע"ב וע"ד הובאו דברי הרב מהר"מ סוזין ז"ל שנהגו בכל ארץ ישראל להעלות סומא לספר תורה, ודלא כפסק מרן ז"ל, יעו"ש. וכ"כ הרב מהר"י עטייה בספרו רוב דגן בקונטריס אות לטובה סימן ל"א דכן הוא מנהג כל ארץ ישראל להתיר עליית סומא לספר תורה, יעו"ש. וכ"כ בספר התקנות של ירושלים בדיני קריאת ס"ת אות כ"א שנוהגים בירושלים ת"ו דהסומא עולה לספר תורה, ומיהו עי"ש בהשמטות דיני גיטין אות ג' שמדברי הרב זרע אברהם אבן העזר סימן י"ג דף מ"ד ע"ב מוכח להדיא שבזמנו ז"ל היו נוהגים בירושלים לאסור עליית סומא לספר תורה, יעו"ש. והביא דבריהם ידידינו הרב ארץ חיים נר"ו על זה הסימן, וכתב דעיר הקודש צפת ת"ו נוהגין האידנא שאין סומא עולה לספר תורה וכמו שכתב ויקרא אברהם בתשובה אורח חיים סימן ד', יעו"ש. וכ"כ הכנסת הגדולה סימן קמ"א בהגהות בית יוסף דמנהגם כמו שכתב המחבר, יעו"ש. וכ"כ מטה יהודה אות א', וכ"כ הפרי חדש אות ג' וכו' והעלה ואם כן כיון שיש מנהגי מקומות חלוקים בזה, וקיימא לן דבמקום מנהג – לא אמרינן ספק ברכות להקל, כמו שכתבנו לעיל סימן טו"ב אות ב', הנוהגים לקרוא סומא לספר תורה – יכולין להחזיק במנהגם אבל במקום שאין מנהג – יש להחמיר, כדעת מרן ז"ל שקבלנו הוראותיו וגם משום ספק ברכות להקל, ואפילו במקום שנוהגים להקל נ"ל דאם יש כהן אחר – לא יעלו סומא כיון דיכולין לצאת אליבא דכולי עלמא, רק אם הוא חתן או אבי הבן יש להקל אפילו בדאיכא אחר למקום שנוהגים להעלות סומא לספר תורה", עכ"ל.
וכתב מרן הרב פרק לב סעי' י"ז "לדעת מרן בעל השולחן ערוך – סומא אינו עולה לתורה, ולדעת הרמ"א – סומא עולה לתורה. ומכל מקום, מנהג ארץ ישראל להעלות סומא לתורה בכל השנה כולה, למעט לקריאת פרשת זכור". וא"כ למעשה אף שאינו רואה את התיבות יוצא וכ"ש הכא שקורא רק מספר אחר שיוצא ידי חובה.
ג
וכתב השו"ע סי' קמ"ד סעי' ד' "אין קורין לאדם אחד בשני ספרי תורה, משום פגמו (פירוש שנראה כפוגם ומטיל דופי בראשון) של ראשון".
וכתב המשנ"ב ס"ק י"ז "בשני ס"ת – בין בענין אחד ובין בשני ענינים כגון בשבת ר"ח או ביום טוב דדינא הוא שקורין למפטיר בספר אחר הנגלל מכבר ומוכן לאותו מקום כדי שלא יצטרכו לגלול בצבור את הספר ראשון וכנ"ל בס"ג. אין לקרות למי שעלה באחרונה שיעלה הוא ג"כ למפטיר בספר השני אפילו אין שם אחר שיודע להפטיר דנראה כמטיל דופי בס"ת ראשונה מפני שהיא חסרה או שאר פסול אלא יגללו הס"ת ראשונה עד שיגיעו לשם".
וא"כ כיון שהוא קורא בספר זה והוא קורא בספר אחר אין פגם שהרי שניהם קוראים ומסתכלים במקביל.
ג
כתב השו"ע סי' קמ"ג סעי' ה' "בית הכנסת שאין בהם מי שיודע לקרות אלא אחד, יברך ויקרא קצת פסוקים ויברך לאחריהם, וחוזר לברך תחילה וקורא קצת פסוקים ומברך לאחריהם, וכן יעשה כמה פעמים, כמספר העולים של אותו היום".
כתב המשנה ברורה סימן קמג ס"ק לג "שאין בהם וכו' – ר"ל שאינם יודעים לקרות אחרי הש"ץ מלה במלה מתוך הכתב והמחבר אזיל לטעמיה בסימן קל"ט ס"ב דכתב שם דבאופן זה לא יעלה אכן לפי מה שכתב הרמ"א שם בסעיף ה' דאנו קוראים אפילו לע"ה ואפילו אינו יכול לקרות אחרי המקרא וכמו שכתבנו שם במ"ב וא"כ ישתנה האי דינא דלדידן לעולם צריך לקרות שבעה קרואים ויברכו והש"ץ יוציאם בקריאתו וכן משמע בביאור הגר"א שם בס"ד ד"ה ומהרי"ל כדברינו".
וכתב הכה"ח בס"ק מ"ו כדברי המשנ"ב והוסיף "ומכל מקום נראה לי דאם אירע כזה בק"ק שנוהגים לקרות העולים בעצמם ואין שם בעת ההיא כי אם אחד שיודע לקרות, יותר טוב שיהיה הוא החזן ולעלות שבעה עולין כהלכתן, וכן אם אירע כזה בק"ק שאין יודעים לקרות אחרי הש"ץ מלה במלה מתוך הכתב יהיה הוא החזן ויעלו שבעה עולין כיון שבזמן הזה מקילין בזה כמו שכתבנו לעיל סימן קל"ט אות ה' וסימן קל"ה אות ט"ז יעו"ש".
העולה
מותר.