שאלה
שלום הרבנים. מישהו כאן רוצה לשלם לי על עבודה בתפילין אני נותן לו מחיר בדולרים. הוא רוצה לשלם בפסו (מטבע כאן בארגנטינה) ורוצה לעגל למעלה , כאילו הוא רוצה לשלם יותר. האם יש בעיה?
תשובה
מותר.
מקורות
איתא במשנה בבא מציעא דף סה עמוד א "מרבין על השכר ואין מרבין על המכר. כיצד? השכיר לו את חצרו, ואמר לו: אם מעכשיו אתה נותן לי – הרי הוא לך בעשר סלעים לשנה, ואם של חודש בחודש – סלע לחודש, מותר. מכר לו את שדהו, ואמר לו: אם מעכשיו אתה נותן לי – הרי היא שלך באלף זוז, אם לגורן בשנים עשר מנה – אסור".
וכתב הב"י "במה דברים אמורים בדבר ששומתו ידוע וכו'. גם זה שם (סה.) אמר רב נחמן טרשא שרי ופירש רש"י טרשא למכור סחורה ביותר מדמיה ובלבד שלא יפרש אם מעכשיו הרי הוא לך בפחות אלא ימכור סתם בכך וכך ליום פלוני. והתוספות בעלה ס"ג (ע"ב ד"ה ואמר) הכריעו מכח מימרא אחרת דרב נחמן דעד כאן לא שרי רב נחמן טרשא אלא בדבר שאין שומתו ידועה כגון פרה וטלית אבל פירות אם יצא השער אסור כלומר דפירות כל שלא יצא השער אין שומתן ידועה. וכדברי התוספות כתב הרא"ש (עלה קמ"ב ד"ב וג') (סי' כב) ואף על פי שכתב כגון פרה וטלית שאין להם שער ולא הזכיר שאין שומתו ידועה ממילא משמע דכל ששומתו ידועה כיצא השער דמי. ורבינו זו ואין צריך לומר זו קתני דאם בשביל ששומתו ידועה אף על פי שאין לו שער אסור כל שכן בדבר שיש לו שער ויצא כבר דמחזי טפי כרבית".
כתב השו"ע ביו"ד סי' קע"ג סעי' א' "מכר לחבירו דבר ששוה עשרה זהובים בי"ב, בשביל שממתין לו, אסור. אפילו אם המוכר עשיר ואינו צריך למעות ולא היתה הסחורה נפסדת אצלו. במה דברים אמורים, בדבר שיש לו שער ידוע או דבר ששומתו ידוע, כמו פלפל או שעוה, אבל טלית וכיוצא בו שאין לו שער ידוע ואין שומתו ידוע, מותר למכרו ביוקר לפרוע לזמן פלוני, ובלבד שלא יאמר לו בפירוש: אם תתן לי מיד הרי הוא לך בעשרה זהובים, ואם לזמן פלוני בי"ב. ויש מי שאומר שאפילו אינו מפרש בהדיא אין היתר אלא במעלהו מעט, אבל אם מעלהו הרבה עד שניכר לכל שבשביל המתנת המעות הוא מעלהו, הוה ליה כמפרש ואסור. הגה: דבר הנמכר בעשרה ולפעמים כשבאים שרים לעיר נמכר בי"ב, אם רגילות ברוב פעמים שבאין השרים לעיר, מותר למכרו בי"ב".
וכתב הש"ך בס"ק ב' "שאין לו שער ידוע כו'. וכתב ה"ה ובעל התרומות דבקרקע כיון דאין אונאה לקרקעות (וכמ"ש בח"מ סימן רכ"ז) וגם אין כיוצא בו נמכר בשוק כל שהוא דרך מקח וממכר שאינו נראה כרבית מותר אא"כ פירש בפירוש אם מעכשיו בכך וכך אם לזמן פלוני בכך וכך שאז אסור אפילו לא החזיק הלוקח עדיין בקרקע וכן לכל דבר שאין לו קצבה ואונאה ומביאם ב"י וד"מ"..
וכתב הפת"ש בס"ק ג' "ביוקר עבה"ט ועיין בתשובת בית אפרים חי"ד סי' מ"א אם מותר לתת לשולחני מטבע שאינה של אותה מדינה והשולחני יתן א"ן ווייזונ"ג ללייפסיק לשלם שם ביריד הסמוך במטבע שנותנים עליהם עודף מה וכתב דבכה"ג אף אם היה השולחני מתחייב לשלם לו באותו מקום שרי דהני מטבעות של מדינה אחרת אין דינם כמטבע היוצא ואין בהם דין אונאה ודמי לקרקע ועוד דאין שומתן ידוע וא"כ מותר לתת לאחד מטבע קאראנט ע"מ שיתן לו לאחר זמן באותו מקום מטבע נקרא (פערציגער) אף על גב דהני חשיבי טפי ובפרט אם מתחייב לשלם ביריד אשר במקום אחר דבכה"ג אף בדבר ששומתו ידוע כמו פלפל ושעוה שרי שאין הרבית ניכר כלל דהא י"ל דאוסופי קא מוסיף ליה בהאי הנאה שזה מקבל עליו לקבל מעותיו חוץ למקומו שהיה צריך זה להביאו לביתו ויש בזה טורח והוצאה ואחריות הדרך וכ"כ בתשובת מים רבים חי"ד סי' ל"ח". ולפ"ז בתפילין וכדו' שאין להם שער קבוע ובפרט שהלקוח הוא שמציע יותר בתשלום כך שודאי אין בזה אונאה ועושה כדרך מקח וממכר ואין כאן המתנת מעות מותר
ב
וכתב בהשער דעה (בסוף שער משפט) סימן קעג ס"ק ד "ויש מי שאומר דאפי' אינו מפרש בהדיא אין היתר אלא במעלהו מעט וכו'. עיין בתשו' מוהרלב"ח סי' ע' שכתב בשם הסמ"ג דזהו כשיוסיף בכל ה' דינרין דינר אחד שמוכר שוה ה' בו' אז מותר אבל כשמוסיף יותר הוי ליה כמעלהו הרבה ואסור ע"ש. ועי' בתשו' לחם רב סי' י"ד. וכן כתב הפת"ש בס"ק ד' "במעלהו מעט עיין בתשובת בית אפרים שם שכתב בשם כנה"ג דעד שוה ה' מקרי מעלהו מעט ע"ש".
ג
ובסעי' ב' כתב "היו לו פירות שאם ירצה למכרם בשוק וליקח דמיהם מיד מוכרם בי', ואם תבע אותם הלוקח לקנותם ויתן המעות מיד, יקנה אותם בי"ב, הרי זה מותר". וכתב הש"ך בס"ק ו' "הרי זה מותר. למכרם לו לזמן בי"ב מאחר שהם שוים עכשיו י"ב שכן יקנם כל הבא לקנותם אלא שהמוכר בשוק בפחות אוזלי הוא דקא מוזיל מפני שצריך למעות, ב"י".
וא"כ אע"פ שראינו שגם במכר יש משום רבית, כאן בנידון דידן אין לחוש משום רבית א. כי זה לא שכר על המתנת מעות, אלא מחמת טוב לב הלקוח שהרי משלם עתה ובפרט שזה דבר שאין שומתו ידועה, וב. אין לחוש כאן אונאה א. כיון שאין לו שער קבוע וב. הרי את המחיר אמרת לו והוא מרצונו רוצה לשלם יותר.
העולה
מותר.