שאלה:
האם רצוי שהבעל ידליק את הפתילות בערב שבת גם בנרות של ימינו?
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
עיין בגמ' שבת דף כ"א ע"א, שצריך להדליק את הנר כך שהפתילה תהיה קרובה לשמן ממש. לכן, כאשר מדליקים בשמן והפתילות ארוכות טוב שהבעל ידליק את הפתילה ויכבנה, כך שיהא קל לאשה להדליקה והפתילה תהיה קרובה לשמן.
אך בנרות שלנו – אם ידליק הבעל ויכבה יש חשש שיקשה לאשה להדליק את הנר, כיון שהפתילה תהיה קרובה לנר. על כן, עדיף שלא ידליק ויכבה אא"כ ידליק ויכבה מיד או יגזור את הפתילה[1].
ובכל אופן על הבעל לערוך את הנרות. עיין בכה"ח (סי' רס"ג ס"ק כ"א) ובא"ח (ש"ש פר' נח אות ו')[2].
מקורות:
[1] כתב השו"ע (סי' רס"ד סעי' ט'): "אין צריך להבהב הפתילה"- כלומר להדליק אותה מוקדם ולכבות כדי שיהא נוח להדליק ע"י האשה. אמנם כתב הרמ"א (שם): "ומכל מקום נהגו להדליק הפתילה ולכבותה כדי שתהא מחורכת ותאחז בה האור יפה". אמנם זה נכון בזמנם שהפתילה היתה עשויה מעץ דק ומסביבה היה עטוף בצמר גפן טבול בשמן, בזה כתב הרמ"א שנהגו, והטעם בכדי שיאחז בה האור יפה. אך היום, כשהפתילה לא טבולה בשמן אלא היא עצמה מפרפין או משעוה שנדלק ונאחז בה האור יפה – אין צורך לנהוג להבהב, אבל מי שעושה כן – תבוא עליו ברכה בכדי להקל על האשה שהנר ידלק מהר. וראה כה"ח (שם ס"ק מ"ה, מ"ז), שאף לחרך את הפתילה – א"צ לדעת השו"ע. וע"ע בשו"ת קול אליהו (שבת ח"א פרק ו' שאלה כ"ח). וראה במאמר מרדכי שבת (ח"א פט"ו סעי' כ"ט).
[2] כתב בשער הכוונות (ס"ד ע"א, דרושי סדר שבת דרוש א'), וז"ל: "גם תזהר בתיקון הנרות של שבת, אמנם הדלקת הנר היא מצוה על האשה בעלת הבית כנודע, וגם זה הוא ענין מעשה". מג"א (סי' רס"ג ס"ק ז') בשם כתבים (להאריז"ל), משנ"ב (שם ס"ק י"ב). בא"ח (ש"ש פרשת נח סעי' ו'), וז"ל: "וכן אנחנו נוהגים בבתינו לערוך ולתקן הנרות שבידינו". כה"ח (סי' רס"ג ס"ק כ"א). ועיין לרבי עקיבא איגר (תוס' רעק"א על פ"ב בשבת אות מ"ב) שדקדק דקדוק נפלא מהמשנה בשבת (ל"א ע"ב): "על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן: על שאינן זהירות בנדה, בחלה ובהדלקת הנר", שאילו היתה מצוותה גם על ההכנה היתה המשנה אומרת: על מצות נרות שבת, שזה כולל הכל, כמו ב"נדה וחלה" אלא המשנה רצתה להדגיש שמצוותה של האשה בהדלקה של הנר דווקא, ומצוותו של הבעל בהכנה של הנרות. ומכיון שהתקנת הנר מוטלת על הבעל, המשנה שינתה, בתחילה הזכירה את הנדה, שכל המצווה כולה מוטלת על האשה, וכן על החלה, שהאשה עושה הכל. אבל בנרות היא רק מדליקה, וכשהאיש מכין את הנרות נחשב לו לזכות כמו הכהן שמיטיב את הנרות בבית המקדש, וראה במאמר מרדכי שבת (ח"א פרק א' הכנות לשבת סעי' ה'; שם פ"י סעי' ט').