שאלה:
פלורוסנט לפני שהוא נשרף, הוא מהבהב במשך כמה ימים או שבועות, ולפעמים ניתן להטיב את אורו על ידי שמסובבים אותו מצד לצד. שאלתי היא – האם מותר להשאיר פלורוסנט במצב הנ"ל דולק במשך השבת, או שיש חשש שינסו לסובב אותו כדי שידלק יפה?
הנה, הגמרא במסכת שבת (כ"א ע"א) אומרת: "פתילות שאמרו חכמים אין מדליקים בהן בשבת, מפני שהאור מסכסכת בהן, שמנים שאמרו חכמים אין מדליקים בהן, מפני שאין נמשכין אחר הפתילה", ומפרש רש"י: "ואתי להטות". אם כן, כל דבר שאינו דולק כראוי, אסרו חכמים להדליק אותו מערב שבת שמא יטה אותו בשבת.
אמנם, מבואר בגמרא שם: "תנו רבנן: כל אלו שאמרו אין מדליקין בהן בשבת, אבל עושין מהן מדורה בין להתחמם כנגדה בין להשתמש לאורה, בין על גבי קרקע בין על גבי כירה, ולא אסרו אלא לעשות מהן פתילה לנר בלבד". אם כן, ניתן לדמות את הפלורוסנט למדורה, ומותר.
אך לפי המבואר בברייתא שם (כ' ע"א): "כדי שתהא שלהבת עולה מאליה ולא תהא שלהבת עולה על ידי דבר אחר", נראה שאין לדמות פלורוסנט מהבהב למדורה, וכפי שנראה בביאור ברמב"ם (הלכות שבת פ"ג, הי"ט): "עושה אדם מדורה מכל דבר שירצה, בין על גבי קרקע בין על גבי מנורה, ומדליקה מבעוד יום, ומשתמש לאורה או מתחמם כנגדה בשבת. וצריך שידליק רוב המדורה קודם חשיכה, עד שתהא שלהבת עולה מאליה קודם השבת; ואם לא הדליק רובה – אסור ליהנות בה בשבת גזירה שמא יחתה בה ויניד העצים כדי שתעלה השלהבת. ואם הדליק עץ יחידי – צריך להדליק רוב עוביו ורוב היקפו מבעוד יום." וכן הביא להלכה בשו"ע (או"ח סי' רנ"ה סע' ב'). יוצא מהנ"ל, שיש לאסור פלורוסנט מהבהב מחשש שמא יסובב אותו כדי להיטיב את אורו.
ועוד נראה, שאפילו במקום שאין לחשוש שינסה לתקן את המנורה, יש לחשוש שיבוא לכבות את המנורה על ידי לחיצה על מתג התאורה.
מכיון שמקרים מעין אלו קורים תדיר, אודה לכבוד הרב אם יורני בכל הנ"ל – האם אסור או מותר להדליק מנורה כזו מערב שבת ולהשאירה דולקת לצורך השבת?
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
מלבד מה שכתבת בבחינת "תן לחכם ויחכם עוד"[1], עיין בגמ' שבת כ"ה ע"ב לגבי דבר שריחו רע, אין להדליק בו כיון שחיישינן שמא יניחנו ויצא, כאן בפלורוסנט מלבד איסור זה, חישינן גם שמא מתוך חוסר תשומת לב יבוא לכבות את המנורה.
אך לחשוש שמא יעלה על סולם או כסא ויחליף את המנורה, כולי האי לא חיישינן, כמש"כ האחרונים[2] בדין איסור לקרוא לאור הנר יחידי, אם שייך גם בחשמל, כיון ששמא יטה בנר זו מלאכה קלה, לא חיישינן במלאכה קשה כמו בחשמל, אעפ"י שבגמ' (שבת דף י"ב ע"ב) שם וכן בשו"ע (סי' רע"ה סעי' א') נפסקה ההלכה, שאפי' גבוה 10 קומות לא יקרא, היינו מדין לא פלוג[3].
ועיין בט"ז (סי' רע"ה ס"ק א')[4], שלא בכל דבר אומרים לא גוזרים. אלא דבר הנדמה לו – חוששין וגוזרין, או שהוא בכלל הגזירה הראשונה. לפיכך, נראה לאסור להשתמש בפלורוסנט כזה, שמא יכבה או יצא וכו'.
ובזכות שמירת שבת כהלכתה נזכה לגאולה שלימה, בב"א.
מקורות:
[1] משלי ט', ט'.
[2] ראה שו"ת ישכיל עבדי (ח"ב סי' ט'), שו"ת אגרות משה (ח"א או"ח סי' צ"ג) (ובשו"ת פקודת אלעזר סי' כ"ב). ולמעשה יש להקל בתאורת חשמל שמופעלת ע"י מתג כיבוי והדלקה כאשר אין אפשרות להחליש או להגביר את עוצמת האור. וראה במאמר מרדכי שבת (ח"ג פרק נ"ד סעי' י').
[3] שכתב השו"ע (סי' ער"ה סעי' א'): "אין פולין (פי' לבער את הכנים מהבגדים, תרגום בערתי הקדש (דברים כ"ו, י"ג): פליתי), ואין קורין בספר לאור הנר ואפילו אינו מוציא בפיו, שמא יטה. ואפי' הוא גבוה עשר קומות שאינו יכול ליגע אליו, שלא חלקו חכמים בדבר. ומטעם זה יש לאסור אפי' הוא בעששית או קבוע בחור שבכותל, וכן בנר של שעוה".
[4] שכתב: "אף על גב דאח"כ מצינו שחילקו, כגון בין א' לשנים ועוד הרבה כמ"ש אח"כ, היינו שיש חילוק מצד האדם שלזה מותר ולזה אסור ולא גזרינן אדם זה בשביל אחר, אבל בחילוק שמצד הנר לא חילקו, כיון שיש בו איסור כשהוא למטה לא נפקע האיסור אם מגביהו או מסגירו בעששית, דכיון שנאסר נאסר והוא האיסור עצמו, משא"כ בחילוק של האדם אמרינן שלזה לא נאסר מעולם, כנלע"ד נכון".