שאלה:
בזמן לימוד "שניים מקרא ואחד תרגום" נתעוררה לי שאלה:
האם אפשר לחלק את הלימוד לפי ימים, כלומר: לקרוא בכל יום חלק מן הפרשה (ביום א' את "ראשון", ביום ב' את "שני", וכן על זה הדרך), מפני שקשה עלי הריכוז בקריאת כל הפרשה ביום שישי? בטוחני שאם אקרא את הפרשה בצורה מחולקת, אבין אותה לעומקה. או שמא עלי לקרוא "שניים מקרא ואחד תרגום" רק ביום שישי?
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
לפי הפשט חייב אדם לקרוא "שניים מקרא ואחד תרגום" או ע"י קריאה עם תרגום או עם פירוש רש"י, וכתב מר"ן שירא שמים יקרא גם תרגום וגם פירוש רש"י, עיין בשו"ע (סי' רפ"ה סעי' ב').
וכן יכול הוא לקרוא "שניים מקרא ואחד תרגום" בכל יום קטע מסויים עם פירושים, ויצא בזה ידי חובה. אמנם, לפי הקבלה צריך אדם לקרוא שמו"ת ביום ששי או שבת את כל הפרשה בלא הפסק, עיין בכה"ח שם (ס"ק ט"ו)[1].
כפי שעולה ממכתבך, שאינך יכול להתרכז ולהבין היטב את הפרשה, והנך ירא שמים כמובא לעיל בשו"ע, יש באפשרותך לקרוא כל יום קטע מהפרשה עם רש"י, וביום ששי או בשבת הנך יכול לקרוא את כל הפרשה שנים מקרא עם התרגום בלבד ללא הפסקה[2].
מקורות:
[1] כתוב בגמ' ברכות (ח' ע"ב): "רב ביבי בר אביי סבר לאשלומינהו לפרשייתא דכולא שתא במעלי יומא דכפורי [=רצה להשלים כל מה שלא הספיק שמו"ת במהלך השנה בערב כיפור]. תנא ליה חייא בר רב מדפתי: כתיב: 'ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחדש בערב', וכי בתשעה מתענין? והלא בעשרה מתענין! – אלא לומר לך: כל האוכל והשותה בתשיעי – מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי [כלומר, א"ל: הרי בערב כיפור צריך לאכול ולא לעסוק בהשלמות]. סבר לאקדומינהו [=חשב להקדים את השלמת הפרשיות לפני יום כיפור, אך בכל אופן נמצא שדילג על הרבה פרשיות, ועל כך] אמר ליה ההוא סבא: תנינא: ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר, כדאמר להו רבי יהושע בן לוי לבניה: אשלימו פרשיותייכו עם הצבור שניים מקרא ואחד תרגום" וכו'. נמצינו למדים שאין לאחר ולדחות את קריאת הפרשיות, אלא להקפיד ולקבוע זמן לקרוא את הפרשה של כל שבוע "שניים מקרא ואחד תרגום", ועל ידי זה יזכה לכל הברכות.
כתבו התוספות (ברכות ח' ע"ב ד"ה "ישלים"): "נראה דכל השבוע, מכיון דמתחילין לקרות הפרשה דהיינו ממנחת שבת ואילך עד שבת הבאה נקראת עם הצבור" וכו'. יש אומרים שיכול לקרוא שמו"ת מתפילת מנחה של השבת כשכבר התחילו לקרוא בביה"כ את הפרשה, וכו' וכך לשון מרן (סי' רפ"ה סעי' ג'): "מיום ראשון ואילך חשוב עם הציבור". וכתב המשנ"ב (שם ס"ק ז') דלאו דוקא מיום ראשון אלא יכול לקרוא לאחר מנחה בשבת. ובספר "מעשה רב" מובא שהגאון מווילנא היה נוהג לקרוא את הסדרה שמו"ת מיום ראשון ואילך ומסיים בערב שבת (ראה משנ"ב שם ס"ק ב' שם). ובשער הכוונות (דרושי סדר שבת דרוש א') וז"ל: "תיכף בסיימו תפלת שחרית דיום ו' היה הולך לבה"כ או לבית מדרשו, אם היה שם ס"ת כשר היה מוציאו וקורא בו הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום, והוא היה קורא המקרא מתוך הס"ת. והיה לו תלמיד א' שהיה קורא לו התרגום מתוך ספר התרגום והוא אומר אחריו. וכן היה עושה בכל פסוק ופסוק עד שמשלים הפרשה". וכתב כה"ח שם (ס"ק כ"ד): "ומנהג החסידים ואנשי מעשה לקרות אותה בבוקר אחר סיום תפלת שחרית בעודנו מעוטף בציצית ותפילין".
[2] כיון שיש לקרוא שמו"ת ללא הפסקה, כמו שכתב כה"ח (סי' רפ"ה ס"ק ט"ו): "וכתבו חכמי המקובלים שלא להפסיק בקריאת שנים מקרא ואחד תרגום בשום דבר רק יקרא הכל בפעם אחת במעמד אחד, ויש טעם נכון וכמוס בדבר זה. עולת שבת אות ב', אליה רבה אות ב'. מיהו אם הוא צמא למים הרבה – מותר להפסיק בתוך הפרשה לשתות ולברך תחלה וסוף. לב חיים חלק ג' סימן כ"ג". וראה במאמר מרדכי שבת ח"א (פרק ב' סעי' י"ד והלאה).