שאלה:
יש הנוהגים להדליק את החשמל בחדר קודם הדלקת נרות שבת, ולכן יש בקהילות ספרד שנהגו להקל שמספר נשים מדליקות על שולחן אחד, האם ניתן לנהוג כך?
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
מנהג זה שכת"ר הזכיר, להדליק את המאור בחדר קודם הדלקת הנרות ושהקילו מחמת כן בקהילות ספרד להדליק כמה נרות על שולחן אחד, אינו ידוע לנו ואין נוהגים כך. אלא המנהג הוא, שאם יש אור חשמל בחדר מדליקים נרות שבת שם, כיון שהזרם חשמל מתחדש בכל רגע והמערכת חשמל אינה בידינו כך שהינה יכולה להיכבות בכל רגע[1].
אולם, אם יש בחדר אור נרות – אין מדליקים נרות שבת בחדר זה [אם הוא קטן][2].
מקורות:
[1]הנה יש לדמות זה למנהג שהיה בעבר שהיו רגילים לאכול על גגות הבתים ואור הירח האיר עליהם, ולמרות כן פסק הבא"ח (ש"ש פרשת נח סעי' ד'), (כה"ח סי' רס"ג ס"ק ט"ז) להדליק נרות שבת בברכה, וראה בגמ' ברכות (כ"ז ע"ב) שאומרת: רב התפלל ערבית של שבת בערב שבת, וביאר הרא"ש (שם פ"ד סי' ו') שרב התפלל ערבית של שבת מוקדם, הדליק נרות לפני שהתפלל וקיבל עליו שבת מבעוד יום. נמצא שכאשר רב הדליק נרות היה אור השמש ואעפ"כ הוא הדליק נרות בברכה, כל שכן כשיש אור חשמל שאפשר להדליק נר בברכה. וראה עוד בעניין זה בשו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' י"ג). והנה פשוט שלדעת הרמ"א (סי רס"ג סעי' ח') שפסק כמהרי"ל, ששני בעלי בתים שאוכלים במקום אחד כל אחד ידליק נרות שבת בברכה – אינם צריכים לזה, שהרי כל מה שמוסיף אור זו תוספת עונג וכבוד שבת, ועל כן מותר להדליק נר כשהחשמל כבר מאיר, אך גם לפי דעת השו"ע הפוסק שאין מברכים על תוספת אורה, אין בכך חשש. כתב הבא"ח (ש"ש פרשת נח סעי' ד'): "אע"פ שאוכל ומקדש על הגג שאור הלבנה זורח על שולחנו מבערב, עכ"ז מדליקין נר שבת בברכה, יען דנר שבת מלבד טעם הפשטי של שלום הבית, יש בו חיוב ע"פ הסוד, כן העליתי בספרי הק' מקבציאל". עיין שו"ת משפטי עוזיאל (ח"א או"ח סי' ז'), וז"ל: "ואפשר לומר עוד דאפילו להרמב"ם ומרן – אין יוצאים ידי חובת הדלקת נר שבת בנר החשמל, הואיל ועלול הוא להפסק באמצע הסעודה על ידי הפסקת הזרם ממקורו ומתבטל עונג שבת, והרי זה דומה לעטרן שאמר רבי ישמעאל אין מדליקין מפני כבוד השבת, מאי טעמא? אמר רבא: מתוך שריחו רע גזרה שמא יניחנה ויצא. אמ"ל אביי: ויצא! אמ"ל: שאני אומר הדלקת נר בשבת חובה, פירוש במקום סעודה דחובה היא שיסעוד במקום הנר (שבת כ"ה ע"ב ותוד"ה "הדלקת"). והוא הדין בנר החשמל שהוא עלול להפסק הזרם ממקורו ולכבות הנר באמצע הסעודה, אין מדליקין בו", וע"כ כתבנו במאמר מרדכי (שבת ח"א פי"ב סעי' ד'): "מדליקים נרות שבת בברכה גם כאשר יש במקום אור ממקור אחר, אפילו שאין צורך באור הנר לתאורה [כגון: כשיש במקום תאורת חשמל או כשמאיר אור הירח], וכמה סיבות לדבר:
1 – ע"פ הקבלה יש להדליק נרות דווקא ולא להסתפק במקור אור אחר.
2 – יש חיוב על האדם לעשות פעולת הדלקה גם אם יש כבר אור.
3 – כיון שבנר יש כמות המספיקה לזמן מסוים, משא"כ בחשמל הזרם מתחדש כל הזמן, ומערכת החשמל אינה בידינו ואור החשמל עלול לכבות מסיבות שאין לנו שליטה עליהן, משא"כ נרות שאם נזהר בהם לא יכבו".
[2] עיין בשו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' י"ג), וז"ל: "מרן הבית יוסף (סי' רס"ג) כתב: 'מצאתי בתשובה אשכנזית (שו"ת מהרי"ל סימן נ"ג): שנים או שלושה בעלי בתים אוכלים במקום אחד – כל אחד מברך על מנורה שלו, אף על פי שכבר יש אורה מרובה. אף על גב, דאור זרוע (דרשות מהר"ח אור זרוע עמ' ע"א) נסתפק בזה, מכל מקום יש נוהגים כך'. והוסיף המהרי"ל: 'ובעניותי נראה לי ליישב דכל מה דמתוסף אורה אית ביה שלום בית טפי ושמחה יתירה להנאת אורה בכל זויות'.
מדברים אלו יוצא שיש מחלוקת בין האור זרוע למהרי"ל: מה לעשות כאשר יש כמה נשים הצריכות להדליק נרות, האם כולן יכולות לברך על הנרות שלהן? לפי המהרי"ל – כל אחת מהנשים יכולה להדליק נר בברכה באותו המקום, ואין בזה ברכה לבטלה כי תוספת אורה היא מצווה. לפי האור זרוע – לאחר שבעלת הבית ברכה והדליקה – אין האחרות יכולות להדליק בברכה.
במחלוקת זו עצמה נחלקו השו"ע והרמ"א. השו"ע (סי' רס"ג סעי' ח') כתב: 'שנים או שלשה בעלי בתים אוכלים במקום אחד – יש אומרים שכל אחד מברך על מנורה שלו, ויש מגמגם בדבר. ונכון ליזהר בספק ברכות, ולא יברך אלא אחד'. היינו שפסק כדעת האור זרוע (בשו"ע הרב שם סעיף י"ד-ט"ו ועיין בקונטרס אחרון סי' רס"ג, ה' משמע גם כן שזה חיוב על האדם עי"ש. אך יש לדייק שם לדעתו שדווקא אם כל אשה אוכלת מהאוכל שלה – יכולות לברך כל אחת לעצמה על נרות שבת, אבל כשהן סמוכות על שולחן בעל הבית – רק אחת מברכת).
הרמ"א הוסיף: 'אבל אנו אין נוהגין כן', כלומר יכולות כמה נשים להדליק נרות שבת בברכה במקום אחד. וכך עד היום הנשים הנוהגות כמו הרמ"א מברכות כמה נשים בבית אחד במקום אחד (ועיין לפרישה שם אות ה' שנדחק לפרשו, ועיין לברכי יוסף, שיורי ברכה אות ד' בנושא). ומ"מ תדליק כל אחת בפמוטים משלה אך לא במנורה אחת (כ"כ המג"א (שם ס"ק ט"ו והביאו המשנ"ב (שם ס"ק ל"ז) בשם השל"ה הקדוש (שבת פ' נר מצוה ד"ה "הב"י"), שגם הנוהגות כמהרי"ל וכרמ"א שכמה נשים מדליקות ומברכות בבית אחד דווקא כל אחת במנורה שלה, אבל אם יש מנורה שיש בה כמה קנים – תדליק אחת ותברך, ואחר כך השנייה תדליק באותה מנורה בלי ברכה. אמנם כתב הפמ"ג שאם היא עניה – יכולה לסמוך בשעת הדחק על סברת האליה רבה (שם ס"ק י"ח) שתברך).
כתב היפה ללב (שם אות י') שנהגו הספרדים בענין זה כמו האשכנזים. אך הבא"ח (פרשת נח ש"ש סעי' י"א) לא פסק כן אלא כדעת מרן, שאי אפשר לכמה נשים להדליק במקום אחד עם ברכה אלא בחדרים נפרדים או שהמארחת תברך בלבד בנוכחות האורחות מטעם סב"ל.
המגן אברהם (שם ס"ק ט"ו) פסק גם כן כמהרי"ל, וכתב שהטעם שמדליקים כל שלושה בעלי בתים הוא: 'דכל מה דמתווסף אורה יש בה שלום בית ושמחה להנאת אורה בכל זוית וזוית'. ומובא במשנ"ב (שם ס"ק ל"ה) וכה"ח (שם ס"ק נ"ב).
והגאון מוילנא (שם ס"ק י"ז) כתב חידוש נפלא בשלוש מילים! על ההלכה: 'שנים או שלשה' 'שכל אחד מצווה', כלומר ההדלקה היא חובת גברא, ולכן כמה אנשים יכולים להדליק בבית אחד. חידוש זה של הגר"א אינו כתוב בב"י, ברמ"א ובשאר הפוסקים.
בשו"ע הרב (סי' רס"ג סעי' י"ד-ט"ו, ועיין בקונטרס אחרון שם אות ה') משמע גם כן שזה חיוב על האדם, עיי"ש. אך משמע מדבריו שדווקא אם כל אשה אוכלת מהאוכל שלה – יכולות לברך כל אחת לעצמה על נרות שבת, אבל כשהן סמוכות על שולחן בעל הבית – רק אחת מברכת. ולא נהגו כן, ולכן הפוסקות כרמ"א – כולן מברכות בכל אופן".