שאלה:
הנני לשאול בזאת את מעכ"ר הרה"ג שליט"א שאלה בעניין סדר הדלקת נרות שבת:
האם צריך קודם להדליק את הנרות ורק אח"כ לברך, או שעדיף לברך לפני ההדלקה?
הנה יש מי שכתב, שהספרדים צריכים לברך קודם ההדלקה, וכך היה המנהג מדורי דורות ורק בזמן האחרון מאז שנפוץ הקיצור שולחן ערוך נשתנה המנהג, לכן יש להחזיר עטרה ליושנה. אך לענ"ד נראה שלא כך, אלא רוב הספרדים נהגו להדליק לפני הברכה, וכן מוכח להדיא מפוסקים ספרדים, כגון: מרן החיד"א במחזיק ברכה (סי' רס"ג ס"ק ד'), הבן איש חי (שנה שנייה פרשת נח סעי' ח'), הרב כף החיים (סי' רס"ג סעי' ל"ד), והגאון בעל ברית כהונה (אות ש' סי' ב'). וכן כתב בשו"ת שואל ונשאל (ח"ב סי' נ"ח) שכך דעת מרן המחבר. וכן כתבו הקצשו"ע של הרה"ג ברוך טולדאנו זצ"ל (סי' קל"ה סעי' כ"ז), והרב גאגין בכתר שם טוב (ח"א דף קע"ה ע"ב), ועוד. כל אלו פוסקים ספרדיים שכתבו בפשיטות דיש להדליק תחילה ורק אח"כ לברך.
וזאת מלבד פוסקים בני אשכנז שכתבו כן, כגון: הבאר היטב (סי' רס"ג ס"ק י'), המג"א שם (ס"ק י"ב), ערוך השולחן שם (סעי' י"ג), שו"ע הרב להגאון הרש"ז שם (סעי' ח'), החיי אדם (הלכות שבת כלל ה' סעי' י"א), ועוד פוסקים.
אי לכך אני פונה למעלת כבוד תורתו שליט"א שיחווה את דעתו בעניין זה.
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
מנהגנו מדורי דורות שהנשים מברכות אחר ההדלקה בערב שבת ולפני שנהנים מן הנר. ועיין בבן איש חי (ש"ש פרשת נח אות ח') שיש טעם לעצימת העין על פי הסוד.
הספרים האחרים המוזכרים במכתבך בחלקם יסודם ע"פ הבן איש חי הנזכר, וחלקם פוסקים כדעת הרמ"א[1]. בכל אופן "אל תטוש תורת אמך"[2] – כלל גדול בהלכה הוא[3]. ועוד עיין במג"א (סי' ס"ח בהקדמה) שהביא מהירושלמי עירובין סוף פ"ג: "אל תשנו ממנהג אבותיכם"[4]. ועיין בהגהות מיימוניות (סדר תפילה אות ה')[5]. ומאחר ונהגו הנשים כן, יש להן על מה לסמוך ואין לשנות[6].
מקורות:
[1] שו"ע (או"ח סי' רס"ג סעי' ה').
[2] משלי (א', ח').
[3] כתוב בגמ' ברכות (מ"ה ע"א): "אמר ליה רבא בר רב חנן לאביי, ואמרי לה לרב יוסף: הלכתא מאי? – אמר ליה: פוק חזי מאי עמא דבר". ופרש"י: "מאי עמא דבר – היאך נוהגים, וכבר נהגו לברך בתחלה שהכל ולבסוף בורא נפשות רבות וחסרונן על כל מה שברא".
ובגמ' יבמות (ק"ב ע"א) כתוב: "אמר רבה אמר רב כהנא אמר רב: אם יבא אליהו ויאמר: חולצין במנעל – שומעין לו, אין חולצין בסנדל – אין שומעין לו, שכבר נהגו העם בסנדל; ורב יוסף אמר רב כהנא אמר רב: אם יבא אליהו ויאמר: אין חולצין במנעל – שומעין לו, אין חולצין בסנדל – אין שומעין לו, שכבר נהגו העם בסנדל".
[4] כתב המגן אברהם שם: "האר"י ז"ל לא היה אומר פיוטים ופזמונים אלא מה שסדרו הראשונים כגון הקלירי שנתקנו ע"ד האמת, אמנם המנהגים שנהגו בשרשי התפלה אין לשנות ממנהג מקומו כי י"ב שערים בשמים נגד י"ב שבטים וכל שבט יש לו שער ומנהג, לבד מה שנזכר בגמרא שוה לכל (הכוונות), וז"ל הגמרא ירושלמי: אף על פי ששלחנו לכם סדר התפלות אל תשנו ממנהג אבותיכם, עכ"ל. וכ"כ בספר חסידים סי' רנ"ו, וכתב שגם הפסוקים שאומרים על הפיוטים צריך לנגן כמו שמנגנים הקרוב"ץ. ובש"ל האריך בשם גאונים שמצוה לומר פיוטים וכשפייט ר"א וחיות אשר הנה וכו' ליהטה אש סביבותיו, עכ"ל".
[5] כתב הגהות מיימוניות (סדר תפילות נוסח הברכות האמצעיות אות נ'): "בירושלמי: שלח להו רבי יסא: אף על פי ששלחנו לכם סדר המועדות פירוש בתפלה, אל תשנו מנהג אבותיכם נוחי נפש, ע"כ".
[6]ראה בב"י (סי' רס"ג), וכתב השו"ע (סעי' י'): "לבה"ג, כיון שהדליק נר של שבת חל עליו שבת ונאסר במלאכה. ועל פי זה נוהגות קצת נשים שאחר שברכו והדליקו הנרות משליכות לארץ הפתילה שבידן שהדליקו בה, ואין מכבות אותה. וכו' ויש חולקים על בעל ה"ג ואומרים שאין קבלת שבת תלוי בהדלקת הנר אלא בתפלת ערבית, שכיון שאמר החזן: ברכו, הכל פורשין ממלאכתם. ולדידן, כיון שהתחילו מזמור שיר ליום השבת הוי כברכו לדידהו".
כתב הרמ"א (סימן רס"ג סעי' ה'): "יש מי שאומר שמברכין קודם ההדלקה, ויש מי שאומר שמברך אחר ההדלקה (מרדכי סוף ב"מ), וכדי שיהא עובר לעשייתו לא יהנה ממנה עד לאחר הברכה, ומשימין היד לפני הנר אחר הדלקה ומברכין, ואח"כ מסלקין היד וזה מקרי עובר לעשייה, וכן המנהג (מהרי"ל)".
וראה בב"י(סי' תרע"ט) כתב שיש לחוש לדעת בה"ג. ובשו"ע (סי' תרע"ט סעי' א') כתב: "ערב-שבת מדליקין נר חנוכה תחילה ואח"כ נר שבת", וראה במשנ"ב (שם ס"ק א'), ז"ל: "כדי לצאת דעת הי"א דס"ל דאי ידליק של שבת תחלה קבליה לשבת ואיתסר עליה מלאכה, אבל רוב פוסקים חולקים ע"ז וס"ל דלא תליא קבלת שבת בהדלקת הנר. וע"כ אם הדליק של שבת ולא קיבל שבת במחשבתו – יכול להדליק אח"כ. וכ"ז באיש המדליק, אבל אשה המדלקת, כיון שהמנהג שמסתמא מקבלת שבת בהדלקתה, א"כ לא תדליק שוב של חנוכה אלא תאמר לאחר להדליק והוא יברך אקב"ו להדליק בשבילה, אבל ברכת שעשה נסים וכן שהחיינו ביום א' – יכולה בעצמה לברך". ובכה"ח (שם ס"ק א') כתב משום שחש למ"ד שבהדלקת נר שבת האשה מקבלת עליה שבת, ומשמע שמרן חש לסברה זו.
הבא"ח (ש"ש פרשת נח סעי' ח') פסק: "האשה לא חל עליה קבלת שבת בהדלקת נרות שבת אלא עד שתסיים כל הנרות אשר מדלקת במקום השולחן ששם תהיה הברכה שלה. ואחר שתסיים כל הנרות תכף ומיד תזרוק מידה הפתילה שמדלקת בה את הנרות ותניח ידה על עיניה ותעצום עיניה ותברך תיכף. ויש טעם ע"פ הסוד בעצימת עיניה באותה שעה. ואחר סיום הברכה תפתח עיניה ותראה זריחת אור הנרות והתפשטות אורו במקום ההוא. ואם המקום הוא פרוס בו סדינים על הקרקע ואינה יכולה לזרוק הפתילה בארץ – תעמיד אחד אצלה כדי שתכף ומיד בסיום ההדלקה יקח הפתילה מידה ויכבנה', עכ"ל.הראת לדעת כי לדעת הבא"ח הברכה צריכה שתהיה לאחר הדלקת נרות שבת.
וצריך לדעת שכיון שמרן הבא"ח כתב שיש עניין לעשות כסדר הזה על פי הסוד, על כן אין להרהר ואין לשנות. ואמנם יש שחולקים על כך, וכנראה שאינם יודעים את הטעם ע"פ הסוד – סוד ה' ליראיו.
ועוד, מכיון שאמותינו ואמות אמותינו נהגו כך, לכן אנו ממשיכים במנהגן. וכן ראוי לנהוג ותבוא על הנוהגות כך ברכת טוב. וראה עוד במאמר מרדכי שבת (ח"א פרק י"ג סעי' ז'-ט').