שאלה:
כתב הרב הגאון ניסים כדורי זצ"ל שהאוכל עוגה עם תה – יש להקדים ברכת 'שהכל' לברכת 'מזונות'. האם דבר זה אמור רק לגבי תה או גם לגבי שאר המשקים?
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
הסיבה שמקדימים "שהכל" ל"מזונות", מפני שיש חשש שכשמברך מזונות, נפטר גם התה או המשקה דהוי טפל למזונות, ולכן אין הבדל בין תה לשאר משקין. אמנם אם העיקר הוא המאכל והשתיה באה כדי להעביר את המאכל – מברך מזונות ופוטר את המשקה[1].
מקורות:
[1] כתב השו"ע (סי' רי"ב סעי' א'): "כל שהוא עיקר ועמו טפילה (פי' דבר בלתי נחשב) – מברך על העיקר ופוטר את הטפילה, בין מברכה שלפניה בין מברכה שלאחריה; לא מיבעיא אם העיקר מעורב עם הטפל, אלא אפי' כל אחד לבדו; ואפילו פת שהוא חשוב מכל, אם הוא טפל כגון שאוכל דג מליח ואוכל פת עמו כדי שלא יזיקנו בגרונו – מברך על הדג ופוטר הפת, כיון שהוא טפל".
כתב הקיצור שו"ע(סי' נ"ד סעי' ד'): "אם כוונתו לשניהם, כגון שהוא שותה יין שרף ואוכל גם מיני כיסנין ודובשנין "עוגת דבש" או מרקחת וכדומה – צריך לברך על שניהם, ויברך תחלה על הכיסנין או על המרקחת שהם חשובים, ואחר כך מברך על היין שרף. ומכלשכן אם אוכל פת כיסנין ושותה גם כן קפה, שצריך לברך על שניהם, דהיינו תחלה על הפת כיסנין ואחר כך על הקפה שהרי כוונתו לשניהם". וכן כתב המשנ"ב שם (ס"ק ה').
וכתב המג"א (סי' קס"ח ס"ק ל'): "כתב רבינו שלמה ז"ל שהפת פוטרת ולעולם אינו חייב לברך בפה"ג או שהכל עד ששת' המשקה דרך שתיה וכ"מ בשלטי גיבורים דף כ"ט, וכ"כ התניא בשמו ומסיים: לפיכך טוב לברך תחלה על המשקה ואח"כ ישרה בו פתו, וכן נמי כשנותנין היין בקערה עם המלח (שיצ"א בלע"ז) כדי לטבל בו הבשר – א"צ לברך, דה"ל בשר עיקר והבשר כבר נפטר בברכת המוציא, עכ"ל. ולשיטתיה אזל דס"ל דמשקין צריכין ברכה בתוך הסעודה, ונ"מ לדידן אם אין בו תואר לחם ומברך במ"מ, וא"כ לא פטר פת להמשקה, ולכן צריך שיברך על המשקה, וכן יש לנהוג. אח"כ מצאתי בתוספ' פ"ד: אורז ויין – מברך על האורז ופוטר את היין, דה"ל אורז עיקר, מיהו אם עיקר כוונתו על הזופ"א, ה"ל יין עיקר, ואם כוונתו על שניהם – יברך על שניהם עמ"ש סי' קע"ז".
וכתב האליה רבה שם (ס"ק כ"ד): "מיהו לדינא מצאתי בשבלי לקט דף י"ח [סימן קמג] וכלבו [סימן כד] וספר תניא דף ל"ד [סימן כד] דכיון דשורה בהן פתו, הוי ליה פת עיקר ומשקה טפל, וכן הדין בשורה בשר במשקה, וסיים: ולעולם אינו חייב לברך בורא פרי הגפן או שהכל עד שישתה המשקה דרך שתייה, לפיכך נראה שטוב לברך תחלה על המשקה ואחר כך ישרה בו פת, ע"כ. ונ"ל שזה קאי כששורה גם הסיק ששרוי בו, מיהו אם עיקר כוונתו על המשקה ששרוי בו – פוטר את הפת, ואם כוונתו על שניהם – יברך על שניהם". וכ"כ כף החיים פלאגי (סימן כ"ב סעי' כ"ב): "ושלחן הטהור, ושם הביא משם הרב פרי האדמה, דגם לאוכל פת הבא בכסנין – צריך שיברך מקודם שהכל, יעויין שם".
כתב במעט מים (עטייה) (סי' כ"ב): "והמאמר מרדכי בסי' קס"ח כתב דיברך תחילה על בורא מיני מזונות על הפת הבא בכיסנין ואח"כ יאכל מעט סוכר ויברך עליו שהכל לפטור את הקפה, דאל"כ הו"ל טפל לגבי פת או יקדים לברך על הקפה תחילה, וכתב דתקון ראשון טור יותר יע"ש, ואנו נוהגים לברך תחילה על הקפה ותה כנזכר בתיקון ב' וכו' וכ"כ הרב זכור לאברהם דף י"ח ע"א אות ע', וז"ל: ולמנהג הנהוג לשרות בסקוויט בחלב, אם יש לברך על החלב, עי' שיירי כנה"ג סי' קס"ח ס"ק כ"ד ובסי' רי"ב ס"ק ה' ובכתונות יוסף סי' י"ד והיוצא מן הכלל דהטוב והישר הוא שיברך תחילה על החלב קודם שישרה הבסקוויט ושוב יברך על הבסקוויט, וכל זה הוא בחלב ושאר משקים וכו' הרי לפניך פרשה פתוחה ולא סתומה דמנהגינו מיוסד ע"פ רבנים גאונים עמודי עולם אשר בית ישראל נשען עליהם".
ולכן כאשר רוצה את שניהם – יברך על התה או שאר משקין כדי שלא יראה שמשקה טפל לעוגה.