שאלה:
כמה כאב אנו כואבים על אשר אין לנו כאן בעירנו רב שיפסוק לנו לפי פסקיו של רבנו ועטרת ראשנו המאור הגדול, רבנו יוסף חיים זצוק"ל. לכן אני פונה אל הרב כדי לשאול אחת מני אלף, ויורנו מדרכיו וה' יתברך ישלם משכורתו מן השמים:
הגישו לפני מאכל ובו אורז עם בשר ועוד קטניות, האם היה עלי לברך על כל מאכל בפני עצמו, או שמא אין לברך על הבשר והקטניות אלא רק ברכת מזונות על האורז?
תשובה: (מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
כאשר יש בפני אדם אורז ושאר ירקות – מברך על האורז "מזונות" שהוא העיקר, ופוטר בזה את הקטניות או הירקות שהן בגדר טפל לו[1].
אורז המעורב בבשר – עיין בשו"ת רב פעלים (ח"ב סי' ל"ג)[2] שכתב, שהאורז פוטר את הבשר וכן את הירקות שעמו. אך יש מהאחרונים הסבורים, שאורז פוטר קטניות אך לא את הבשר, אם הוא בעין, וספק ברכות להקל.
מקורות:
[1] כתב השו"ע (או"ח סי' ר"ד סעי' י"ב), וז"ל: "כל שהוא עיקר ועמו טפילה – מברך על העיקר ופוטר את הטפילה; וכל דבר שמערבין אותו לדבק, או כדי ליתן ריח, או כדי לצבוע התבשיל – הרי זה טפילה, אבל אם עירב כדי ליתן טעם בתערובות – הרי הוא עיקר; לפיכך מיני דבש שמבשלים אותם ונותנים בהם חלב חטה כדי לדבק ועושים מהם מיני מתיקה – אינו מברך בורא מיני מזונות, מפני שהדבש הוא העיקר". וע"ע שם (סי' רי"ב סעי' א'), וז"ל: "כל שהוא עיקר ועמו טפילה (פי' דבר בלתי נחשב) – מברך על העיקר ופוטר את הטפילה, בין מברכה שלפניה בין מברכה שלאחריה; לא מיבעיא אם העיקר מעורב עם הטפל, אלא אפי' כל אחד לבדו; ואפילו פת שהוא חשוב מכל, אם הוא טפל כגון שאוכל דג מליח ואוכל פת עמו כדי שלא יזיקנו בגרונו – מברך על הדג ופוטר הפת, כיון שהוא טפל".
[2] וז"ל: "יברך על האורז ויפטור הכל מתרי טעמי, חדא מפני שהאורז הוא נחשב עיקר והשאר טפל לו, ופסק מרן ז"ל בסי' רי"ב: מברך על העיקר ופוטר את הטפלה, לא מבעיא אם העיקר מעורב עם הטפל, אלא אפילו כל אחד לבדו ע"ש, וכן פסק ג"כ בסי' ר"ד סעיף י"ב, כל שהוא עיקר ועמו טפלה – מברך על העיקר ופוטר הטפלה ע"ש. ועוד טעם שני הוא מפני כי האורז הוא הרוב, והבשר או פרי האדמה המעורבים בו הם מיעוט, לכן צריך לברך על הרוב ברכתו ופוטר השאר, וכן פסק מרן ז"ל בסי' ר"ח סעיף ז' הכוסס את האורז – מברך עליו בפה"א. ואם בשלו וכו' – מברך עליו בורא מיני מזונות ואחריו בורא נפשות רבות, והוא שלא יהיה מעורב עם דבר אחר אלא אורז לבדו, ואם ערב ממנו בתבשיל אחר והתבשיל האחר הוא הרוב – מברך עליו ברכת אותו תבשיל ע"ש, משמע דאם האורז רוב – מברך על האורז דוקא, וכן מפורש בדברי הגאון הלבוש ז"ל ע"ש, ועיין להט"ז ז"ל מה שהקשה, אך הגאון מג"א הסכים לדברי מרן ז"ל, וכן הוא בשיירי כנה"ג, וכתב באליה רבא ז"ל דגם במחצה ומחצה נמי מברך ברכת האורז שהוא במ"מ ע"ש, ועיין עוד להמג"א ז"ל בסי' ר"ד סע"ק כ"ה, שכתב דבשאר המינים חוץ מחמשת מיני דגן, אפילו באו ליתן טעם – הולכין אחר הרוב, וכמ"ש בש"ע סי' ר"ח ס"ז גבי אורז, והכי מסתבר דאטו מי שיתן בצלים או חומץ בתוך התבשיל יברך על הבצלים, עכ"ד, ע"ש".