שאלה:
א. המגן אברהם[1] פוסק, כי שיעור קביעת סעודה כאשר אוכל "פת הבאה בכיסנין", הוא כשיעור הפת יחד עם המאכלים הנוספים. האם עלי לנהוג כפי שפוסק המגן אברהם?
ב. שיעור קביעת סעודה הוא כשלוש ביצים שהן כשש פרוסות לחם, לכאורה קובעים סעודה גם על כמות פחותה משש פרוסות לחם!
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
א. שיעור "פת הבאה בכיסנין" שקובע עליה סעודה כדי שיברך עליה ברכת המזון, לדידן, הוא ארבע ביצים[2]. שיעור זה הוא של עוגה בלבד, אע"פ שקובע סעודה ושבע גם מהדברים הטפלים לה[3].
ב. מותר לאכול "פת הבאה בכיסנין" עד שיעור של שלוש ביצים, ואז יברך ברכה אחרונה "על המחיה", או יותר מ-ארבע ביצים, ואז יברך ברהמ"ז. בין שלוש-ארבע ביצים – לא יאכל, כיון שזהו ספק, ויש בזה מחלוקת איזו ברכה אחרונה יש לברך[4].
מקורות:
[1] מג"א (סי' קס"ח ס"ק י"ג), וז"ל: "נראה לי דאם הוא קבע סעודתו עליו, אף על פי שאכל עמו בשר ודברים אחרים, ואלו אכלו לבדו לא היה שבע ממנו, אפי' הכי מברך המוציא וג' ברכות, וכן מוכח הלשון בגמ' כל שאחרים קובעין עליו וכן מוכח קצת בתוס' שכתבו גבי לחמניות אם קבע עלייהו כמו בפורים, עכ"ל. ובסמ"ק כתוב בליל פורים ובליל ברית מילה, ומסתמא בפורים אין קובעין לבדם ואם אכלו לבדו בעינן שיאכלו כל כך שאחרים רגילים לשבוע ממנו לבדו דאם נשער שיעור שאוכלים עם דבר אחר נתת דבריך לשיעורין ועיין פ"ח דערובין דאפשר לשער וצ"ע, ואם הוא שבע ממנו וגם אחרים רגילין לשבוע ממנו כשמלפתין עמו דבר אפילו אכלו לבדו – מברך המוציא כיון ששבע ממנו כנ"ל".
[2] וזה כ-230 גר', ראה בא"ח (פרשת פנחס ש"ר סעי' י"ט), הובא בהערה כ"ח. משנ"ב (סי' קס"ח ס"ק כ"ד), וז"ל: "והנה לענין עירובי תחומין, בסימן שס"ח איתא דשיעור סעודה הוא ג' או ד' ביצים, וכתבו כמה אחרונים דה"ה כאן חשיב בזה שיעור קביעת סעודה; אבל כמה אחרונים והגר"א מכללם חולקים וס"ל דאין לברך המוציא ובהמ"ז אלא כשיעור סעודה קבוע, שהוא של ערב ובקר, וכמש"כ בב"י בשם שיבולי לקט, וכן מצאתי באשכול דמוכח שהוא סובר כן, וכן נוטה יותר לשון השו"ע. ומ"מ לכתחלה טוב לחוש לדעת המחמירים שלא לאכול ד' ביצים, וכ"ש אם הוא דבר שיש להסתפק בו מדינא אם הוא פת הבאה בכיסנין, אף דמבואר בס"ז דהולכין בזה להקל, עכ"פ בודאי יש לחוש לדעת המחמירים הנ"ל".
[3] ראה כה"ח (סי' קס"ח ס"ק מ"ז) שהברכי יוסף חולק על המג"א, והעולם אינו נוהג כהמג"א, וז"ל שם: "ואם הוא קבע סעודתו עליו, אף על פי שאכל עמו בשר ודברים אחרים ואילו אכלו לבדו לא היה שבע ממנו, אפילו הכי מברך המוציא ושלש ברכות. מגן אברהם ס"ק י"ג. והביאו הברכי יוסף אות ו' וכתב דהמעיין יראה שאין ראיותיו מכריעות, וגם אני שמעתי שהקשו עליו דקיימא לן פרק קדשי מזבח דשני דברים דלא שוו בשיעוריהן אינם מצטרפין, והוא הדין נימא הכא נמי דבשר וכיוצא אין להם שיעור ולא קבע ואיך כתב הרב מגן אברהם דמצטרפי, אמנם אי מהא לא איריא והחילוק מבואר, אבל למעשה צריך עיון, עכ"ל. ונראה הא שכתב צריך עיון למעשה אף על גב שכתב והחילוק מבואר, משום דכבר כתב דאין ראיות המגן אברהם מכריעות. וגם לשון הטור והשלחן ערוך לא משמע הכי, שכתבו: ואם אכל ממנו שיעור וכו', משמע דדוקא אכילת השיעור תהיה ממנו ולא בהצטרפות דבר אחר עמו. ועוד דהא נתת דבריך לשיעורין כי כל מה שיהיה הבשר או אותו דבר יותר הוא אוכל יותר מעט מפת הבאה בכסנין ונעשה אותו דבר עיקר. ועל כן אף על גב דיש פוסקים שכתבו כדברי המגן אברהם, אין העולם נוהגין כן, אלא כדמשמע מסתמיות הטור והשלחן ערוך דאם לא אכל שיעור ג' ביצים אף על גב דאכל עמו דבר אחר ושבע – אין מברכין אלא מעין שלש. ודלא כהבית מנוחה אות י"ג שהכריע לומר ברכת המזון".
[4] ראה בא"ח שם.