שאלה:
האם חלות מתוקות דינן כ"פת הבאה בכיסנין" או כפת גמורה?
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
לדעת השו"ע כל בצק או לחם שהוא מתוק, אע"פ שמתיקותו אינה חזקה, וטעם הדבש או הסוכר מורגש בלחם – ברכתו "מזונות", עיין בשו"ע (או"ח סי' קס"ח סעי' ז')[1]. ולדעת הרמ"א (שם) מברך "מזונות" רק אם יש בבצק הרבה דבש או סוכר. ועיי"ש בכה"ח (ס"ק ח"ן, ס'[2]).
מקורות:
[1] וז"ל שם: "פת הבאה בכיסנין, יש מפרשים: פת שעשוי כמין כיסים שממלאים אותם דבש או סוקר ואגוזים ושקדים ותבלין, והם הנקראים רישקולא"ש ריאלחש"ו; וי"א שהיא עיסה שעירב בה דבש או שמן או חלב או מיני תבלין ואפאה, והוא שיהיה טעם תערובת המי פירות או התבלין ניכר בעיסה(וי"א שזה נקרא פת גמור, אלא אם כן יש בהם הרבה תבלין או דבש כמיני מתיקה שקורין לעקי"ך שכמעט הדבש והתבלין הם עיקר, וכן נוהגים); ויש מפרשים שהוא פת, בין מתובלת בין שאינה מתובלת, שעושים אותם כעבים יבשים וכוססין אותם, והם הנקראים בישקוני"ש. והלכה כדברי כולם, שלכל אלו הדברים נותנים להם דינים שאמרנו בפת הבאה בכסנין", וראה בהרחבה במאמר מרדכי (שבת חלק א' פרק כ': "הלכות לחם משנה ובציעת הפת" סעי' י"ט-כ"ו).
[2] האוכל לחמניה מתוקה – אם יש בה שיעור של ארבע ביצים, דהיינו: 230 גר' עליו ליטול ידים, ולברך "המוציא" וברכת המזון. וראה שו"ת מאמר מרדכי (ח"א סי' ה').