שאלה:
מה יש לברך על: מצה (בשאר ימות השנה), פיצה, שלוה, ביסלי, במבה, פשטידה שהכינו אותה כדי לשבוע, בורקס ממולאים בתפוחי-אדמה ובשר?
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
ברכה על מצה – שלושים יום לאחר הפסח או מצת חמץ כל השנה, ברכתה "מזונות"[1].
בצק שיש בו שמן ומורגש טעמו ועליו מפוזרים פתיתי גבינה או בשר (עיין בס' יעלה הדס) – ברכתו "מזונות"[2], אך אם הבצק הוא מקמח ומים בלבד – ברכתו "המוציא".
שלווה (חיטה תפוחה) – אם אוכלה בפני עצמה – ברכתה "בורא פרי האדמה", אך אם מפוררה או מכניסה למשקה – ברכתה "מזונות"[3].
ביסלי, במבה וכו' – תלוי ממה הם מיוצרים. אם מקמח[4] – ברכתם "מזונות", אם מקמח תפוח אדמה או תירס – ברכתם "שהכל"[5].
פשטידא העשויה לשביעה – אם היא עשויה מ-5 מיני דגן – ברכתה "מזונות" ו"על המחיה", אפילו אם קבע עליה סעודה[6].
בורקס עם תפוח אדמה או בשר – אם קבע עליהם סעודה[7] – מברך "המוציא"[8].
מקורות:
[1] וע"ע כה"ח (סי' קנ"ח ס"ק מ"ג), וראה לעיל שאלה ט'-י' בהרחבה.
[2] שו"ע (סי' קס"ח סעי' ז'), וראה לעיל שאלה י"ג-י"ד.
[3] שו"ע (סי' ר"ח סעי' ב'), וז"ל: "חמשת מיני דגן ששלקן או כתשן ועשה מהם תבשיל, כגון מעשה קדירה הריפות וגרש כרמל ודייסא, אפילו עירב עמהם דבש הרבה יותר מהם או מינים אחרים הרבה יותר מהם – מברך עליו בורא מיני מזונות ולבסוף על המחיה, אבל אם לא נתן הדגן בתבשיל אלא לדבקו ולהקפותו – בטל בתבשיל". וע"ע שם (סעי' ד'), וז"ל: "אכל דגן חי או עשוי קליות או שלוק והגרעינין שלמים – אינו מברך אלא בורא פרי האדמה ולאחריו בורא נפשות. הגה: והא דמברך לפניו בפרה"א היינו באוכל חטין וכיוצא בהן, דראויין לאכול כך, אבל האוכל שעורים שלמים אפילו קלוין באש, אינן ראוין לאכול רק ע"י הדחק ואין מברך לפניהם רק שהכל, והתוספות נסתפקו אם יברך לאחריו ברכה מעין שלש, ולכך כתבו שנכון שלא לאכלו אלא בתוך הסעודה ויפטרנו ברכת המזון".
[4] של חמשת מיני דגן, וכנ"ל.
[5] בא"ח (פרשת פנחס ש"ר סעי' י"א), וז"ל: "אפונים שקורין בערבי חמ"ץ כשהם קלויים – מברך עליהם בפה"א ולאחריהם בנ"ר, ואם כתשם עד שנעשו כמו קמח – מברך שהכל, וכ"ש אם עירב עמהם סוכ"ר דמברך שהכל". ועוד שם (סעי' י"ב), וז"ל: "פה עירנו עושין מין מתיקה שקורין סמסמי"י דמערבין שומשמין עם סוכ"ר או עם דבש – צריך לברך בפה"א, כי שומשמין עיקר, וכן שומשמין שמערבין אותם בדבר חמוץ שקורין לזה סמא"ק וזעת"ר – יברך בפה"א דשומשמין עיקר, ועל פסולת שומשמין שקורין בערבי כסב"א – מברך שהכל מפני שנשתנית צורת השומשמין, ועיין חסד לאברהם ר"ג מחודש ג', וכן על שומשמין טחונים שקורין בערבי גאש"י מברך שהכל. גם פה עירנו דרכן לרסק תמרים עם שומשמין וקורין אותה בערבי מדגוג"א, דשורת הדין אם נתרסקו לגמרי שאין ניכר צורת התמרים – יברך שהכל, ואם עדיין נשאר חתיכות מן התמרים שניכר שהם תמרים – יברך בפה"ע ויפטור השאר". וע"ע כה"ח (סי' ר"ב ס"ק נ"ז).
[6] ראה בהרחבה בכה"ח (סי' קס"ח ס"ק מ"ט), והיינו, שאם המזונות אפויים וקבע עליהם סעודה – מברך ברכת המזון, אך במזונות מבושלים בכל אופן – אינו מברך אלא על המחיה, וכוונת מרן הרב לפשטידא מבושלת שאז אינו מברך אלא על המחיה, וע"ע בחוברת הלכות ברכות הנהנין [למרן הרב זצ"ל] (עמ' 43-44): "האוכל מזונות מבושלים כגון אטריות, מקרונים וכיו"ב, או מזונות מטוגנים בשמן עמוק כגון סופגניות, סמבוסק וכיו"ב, אפילו אם אוכל מעל 230 גרם – מברך מזונות ועל המחיה".
[8] שנחשב כ"פת הבאה בכיסנין", כדעת הט"ז מובא בכה"ח שם (ס"ק קל"ז), ולא כדעת המג"א ומשנ"ב (שם ס"ק צ"ד).