שאלה:
לאחרונה קרה לנו מקרה מצער מאוד.
ערכנו בבית הכנסת שלנו שיפוצים נרחבים. כדי לא להפריע לבעלי המלאכה רכזנו את כל ספרי הקודש, הסידורים והחומשים למקום אחד בחדר צדדי מחוץ לבית הכנסת. בהזדמנות זו מיינו אותם, אלו שבלו נארזו בארגזים כדי לגונזם בקברים שבעיר. ואכן הדבר התבצע.
לאחר זמן, כאשר החזרנו את הספרים למקומם, התגלתה הטעות המצערת. יחד עם הספרים הראויים לגניזה, נגנזו גם ספרי קודש יקרים. הספרים נראו לעוסקים במלאכה מבחוץ כישנים וראויים לגניזה. ספרים אלו יקרים לנו עד מאוד.
באתי בזאת לשאול את כבודו:
האם מותר לנו לפתוח את הקבר בו טמנו את הספרים, ולהוציא משם את הספרים שעדיין ראויים לשימוש?
תשובה: (מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
הבעיה היא קשה, מכאן נובע העיכוב בתשובה עד היום.
א. מאחר וגניזת ספרים הוא דבר שבקדושה וחיוב בהלכה, כנזכר בשו"ע (ס' קנ"ד סעי' ה') אופן וסדרי הקבורה שהיא למעשה הגניזה. ויש דברים שבקדושה הצריכים גניזה בכלי חרס או כלי הדומה לכך, עיין שם בכה"ח (ס"ק ל"ז).
ב. מאחר והם נקברו כדין לצד קברות שקבורים בהם יהודים, צריכים לנהוג בהם ככל קבר שאסור לפותחו, וכבר ידוע חומר ואיסור חילול קברים המשפיע על כלל ישראל. ועל כן, על כל דבר כזה מזדעזעים בני ישראל שבכל העולם, עיין בדין חטוטי שכבי במסכת יבמות (דף ס"ג ע"ב)[1].
ג. אולם, אם יש איזה סברא לחשוב שיש חלק מהספרים הגנוזים שלא היו צריכים להקבר שם, ויש בהם צורך ושימוש, הוי כאילו נקברו בטעות[2]. וזאת צריכים לקבוע רק רבנים הבקיאים בדיני קבורה, והיודעים כיצד לנהוג בספרים האחרים שהוצאו ושיש להחזירם לקבורה כדין. וכן, יש צורך בתפילות מיוחדות לפני שפותחים מקום כזה, ובקשת מחילה וסליחה מהנפטרים וכו'[3].
ד. לפיכך אין להוציא שום ספר או חפץ שנגנז כדין, אלא אם יש סיבה סבירה כאמור. וע"כ צריך לשלוח אליכם שלשה רבנים המבינים בנושא, שהם יבדקו את השטח ויפסקו היכן מותר לחפור, ימיינו מה מותר להוציא מהספרים הגנוזים, וכיצד יש להחזיר את מה שהוציאו, לגונזם ולקוברם בחזרה.
מקורות:
[1] כתוב בירושלמי (מו"ק פ"ב ה"ד): "אין מפנין את המת ואת העצמות מקבר מכובד למכובד ולא מבזוי לבזוי ולא מבזוי למכובד, אין צורך לומר מן המכובד לבזוי". ופסקו השו"ע (סי' שס"ג סעי' א'). ובגמ' בבא בתרא (קנ"ד ע"א) כתוב שהטעם משום ניוול המת, וכתב השו"ע שם (סעי' ז'): "אסור לפתוח הקבר אחר שנסתם הגולל, אפילו אם עוררים היורשים לפתחו כדי לבדוק אם הביא שתי שערות". וכתב החכם צבי (סי' נ') טעם נוסף משום חרדת הדין. וכתב הגשר החיים (ח"א פכ"ו הערה ט'): "איסור פינוי מת הוא מטעמים הללו – משום ניול שנראה המת בניוולו, ומשום חרדת דין כשמרגיזין אותו ממנחתו ובכלל הוא חפץ במנוחה ואין לבלבל מנוחתו", ועיי"ש בהרחבה.
[2] ראה שדי חמד (מערכת אבילות אות קל"ז), גשר החיים (ח"א פכ"ו סימן ג' אות ד').
[3] ראה גשר החיים (שם אות ו' בשם עיקרי הד"ט).