שאלה:
האם מותר לזרוק עיתונים הכתובים בעברית לפח האשפה או להכניסם לשירותים? מצד אחד, אין בהם דברי תורה, ומצוי בהם דווקא להיפך, אבל מצד שני, אותיותיהם הם אותיות קדושות, והלשון (לרוב) הוא לשון הקודש.
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
עדיף שלא להכניס עיתונים לשירותים אפי' שאין בהם דברי תורה, ויזהר שלא לזורקם בביזיון לאשפה. לכן, יעטפם בכיסוי אחד, או שיזרקם בפח לאיסוף נייר. ועיי' תשובות הרמב"ם (החדשות (בלאו) סי' רס"ח[1]).
מקורות:
[1] וז"ל הרמב"ם (סימן רס"ח) בתשובה (לגבי כתיבת פסוק על הטלית): "נוסף להיותו ג"כ חידוש וסטיה, שלא היה כמותו בישראל לפי ידיעתנו, וממה שחייבים אתם לדעתו, שזה הכתב ר"ל כתב אשורי, הואיל ובו ניתנה תורה כמו שנתברר, ובו נכתבו לוחות הברית, מגונה להשתמש בו חוץ מאשר בכתבי הקודש. ולא פסקו ישראל מלהשמר בזה, והיו אגרותיהם וחיבורי חכמותיהם וכתבי חול שלהם בכתב עברי לבד, ולכן תמצא חרות תמיד על שקלי הקודש דברים של חול בכתב עברי, ולא תמצא כלל אות אחת מזה (בכתב) אשורי בדבר משאריות ישראל, לא בחריתת מטבע ולא בחריתת אבן, אלא כל זה בכתב עברי. ובגלל זה העניין שינו הספרדיים כתבם ונתנו לאותיות צורות אחרות, עד שנעשה כאלו כתב אחר, כדי שיהיה מותר להשתמש בו בדברי חול. וגנה רבי' יוסף הלוי ז"ל לכתוב הגט בכתבנו זה (שאותיותיו) מחוברות מאוד. ואמר: יבוא ממנו משמע תרי לשאני בגיטא וזה (מפסידו). וכתבו הסופרים אותו, ר"ל הגט, בכתב, שאותיותיו מופרדות, ר"ל בכתב אשורי כספר תורה. וגנה זאת גם כן ואמר: כיצד נשתמש במכתב אלהים זה ויבוא לידי זלזול, אלא יכתוב בזה האופן של הכתב, הנקרא אלמד'בד"ב. (וכל) מה שעושים מאלה הדברים, הרי הוא בכלל כבוד תורה, ומי שעושה זאת עליו לירוא מאלהים. וכמו שלו שכר על כוונתו להתנאות במצוות, כך יהיה לו השכר היותר גדול, אם יכבד דברי אלהים ויחתוך אלו הרקמות, אשר בהן דברי אלהים חיים, ויגנזן, וזאת חייבים לעשות".
וכתב בשו"ת רב פעלים (יו"ד ח"ד סי' ל"ב): (לגבי לשלוח הזמנה לחתונה בכתב אשורי) (הביא תשובת הרמב"ם) וכתב: "והגאון הרדב"ז ז"ל בישנות סי' מ"ד רמז על תשובת הרמב"ם ז"ל הנז' וכתב, וז"ל: ומה שנראה לי מדבריו ז"ל דאפילו דברים של חול – אסור לרקום אותם בכתב אשורי, שהרי הכתב בעצמו יש בו קדושה רבה ותלויין בו ובצורת האותיות כמה סודות עמוקים ואסור להשתמש בו בדברים של חול, כל שכן הכא שאם בלה הטלית מתיך את הזהב ונמצא מאבד את הכתב בידים, עכ"ל ע"ש. והרב הפרד"ס ז"ל בספרו אות היא לעולם דף ק"ן ע"ד הביא דברי הרדב"ז ז"ל הנז' וכתב כמה הפליגו חכמי הזוהר לספר בגדולת ומעלת האותיות אשר תבאנה בכתבי הקודש אשר מזה כמה רע ומר למה שראיתי דהן בעון כותבים על אר"ש רעה שירי עגבים רח"ל בכתיבת אשורית עליהם בשביל ע"ה דלא ידעי כתיבה אחרת ה' הטוב יכפר בעדם וכו' ע"ש.
והרב הגדול הרח"ף ז"ל ברוח חיים יו"ד סי' רע"ו הביא דברי הרמב"ם ז"ל וכתב: הרי מבואר מדברי הרמב"ם ז"ל שם בתשובה כי כל הקפדתו אינו בעבור שמות הקודש לבד אלא משום הכתיבה שכ"כ ומן הראוי לך וכו' וכיון שעיקר הקפדתו הוא בעבור עיקר הכתיבה שהיא בכתב אשורית ויש בה קדושה וראוי ליגנז, אין חילוק בין שמות הקדושים לשאר אותיות מפסוקים שאין בהם שמות הקודש, כיון שעיקר ההקפדה היא בעבור כתב אשורית שיש בו קדושה, ואין לזלזל בכתיבה הקדושה והוא ברור, עכ"ל ע"ש. ובסי' רפ"ד ס"ק א' כתב הרב הנז': מי שרוצה לכתוב סוד לחבירו דלא יודע לאיש זר וחבירו אינו מבין שום כתב כי אם כתב של ס"ת, הרי זה נקרא בשעת הדחק פעם ביובל ובהכרח, ועכ"פ יזהיר אותו שיגנוז הכתב במקום מוצנע דרך כבוד, עכ"ל.
והנה נודע כי תשובת הרמב"ם ז"ל הנז' הביאה רבינו ירוחם גם מרן ז"ל בב"י סי' רפ"ג הזכיר זה ומור"ם ז"ל בהגה"ה סי' רפ"ד הביא זה וכתב: וי"א דאין לכתוב דברים של חול בכתב אשורית שכותבין בו התורה ע"ש. ועיין להרב מזבח אדמה ז"ל דף ט"ז והביא דברי הרדב"ז ז"ל הנז"ל גם הביא דברי הרב גו"ר ז"ל מ"ש בזה והעלה דכל מורה צדק יש לו להורות כן כמ"ש הרמב"ם ז"ל ומרן ז"ל, מ"מ למה שכבר נעשה אין צריך גניזה רק לשמור שלא יבואו לידי זלזול יע"ש. הנה כי כן לענין השאלה דנ"ד לכתוב ניירות הקרואים בכתיבה אשורית, זה ודאי אסור, וצריך לגעור ביד העושים כן כי זה גריעי טפי מן אגרות שלומים וכיוצא, דהתם הם נשמרים ולא נזרקין לאשפה, אבל ניירות אלו אין דרך לשומרם אלא משליכין אותם תכף ומיד והילדים מקרעין אותם ונזרקין לאשפה עם זבל החצר, ובודאי שדבר זה וכן כל כיוצא בו אסור ואין צורך להאריך בזה". וראה מש"כ במאמר מרדכי, (לימות החול, פ"ג סעי' ל"א): "לא יכנס לבית הכסא עם נייר או ספר הכתוב בכתב אשורית, ואם הוא שעת הדחק ואינו יכול להניחו בחוץ – יכסה אותו בשני כיסויים שונים ויכנס. ויקפיד שאחד מהכסויים יהיה אטום ולא שקוף. וכיס הבגד או המכנס נחשב ככיסוי אחד".