שאלה:
בנסיעה במשאית העבירו קרטון עם גויָבוֹת בין החברים. אדם לקח בירך ואכל. לאחר מספר דקות, התברר שמתחת לגויבות היו תפוחי עץ. כאשר בירך לא ידע שיש עוד סוג פרי בקרטון. האם צריך לחזור לברך "פרי העץ"? אם ידע שיש עוד סוג פרי ונמלך אח"כ לאכול ממנו, האם צריך לברך שנית?
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
עיין שו"ע (סי' ר"ו סעי' ה')[1] וכה"ח שם (ס"ק ל"ז)[2] ומשנ"ב שם (ס"ק כ'[3]-כ"ב). סיכומה של ההלכה בנידון דידן שהביאו לכם קרטון ובו פרי מסוים, וברכתם על אותו פרי ואכלתם ממנו, ואח"כ התברר לכם שיש פרי מסוג אחר שלא ידעתם מראש עליו. למעשה, אם לא סיימתם לאכול את הפרי הראשון, היינו שיש לכם עוד מהפרי הראשון שברכתם עליו – אפשר לאכול מהפרי מהסוג השני אם הברכות שוות. אך אם סיימתם לאכול את הפרי הראשון – רצוי לברך עליו ברכה אחרונה, ואח"כ לברך ברכה ראשונה על הפרי מהסוג השני, ואין בזה דין ברכה שאינה צריכה. לכן אם בעת שבירכתם על הפרי הראשון לא היה בדעתכם לאכול מהפרי השני – מברכים עליו. ועיין בא"ח (בלק סעי' ז')[4]. ואם אכלתם מהפרי הראשון פחות מהשיעור, כך שאין לברך עליו ברכה אחרונה, ואין בפניכם עוד מהפרי הראשון – רצוי להימלך, היינו לחשוב שאין רוצים להמשיך ולאכול ממנו, ואח"כ לברך על הפרי השני.
מקורות:
[1] וז"ל: "אין מברכין לא על אוכל ולא על משקה, עד שיביאוהו לפניו, ברך ואחר כך הביאוהו לפניו – צריך לברך פעם אחרת. אבל מי שברך על פירות שלפניו ואחר כך הביאו לו יותר מאותו המין, או ממין אחר שברכתו כברכת הראשון – אינו צריך לברך".
[2] וז"ל: "ועל כן נראה לענין דינא כיון דאיכא פלוגתא בזה וקיימא לן ספק ברכות להקל, לכתחילה יש לכוין בברכתו לפטור כל מין פרי שיבא לפניו אשר ברכתו כברכת אותו המין אשר בירך עליו עד שיברך ברכה אחרונה, ואז יוכל לאכול כל מה שיביאו לפניו עד שיברך ברכה אחרונה, ואפילו אם לא נשאר לפניו ממין שבירך עליו. ובדיעבד אם בירך סתמא ולא כיון, ואחר כך הביאו לו פרי אשר ברכתו כברכת הראשון, בין ממין זה בין ממין אחר – אין צריך לברך כל זמן שיש לפניו מאותו פרי הראשון שבירך עליו או שהיה בדעתו לאכול עוד מקודם שעדיין לא נגמר הפרי הראשון מלפניו, אבל אם לא נשאר עוד מפרי הראשון לפניו וגם לא נתן דעתו לאכול עוד משהיה הפרי הראשון לפניו, ואחר כך הביאו לו עוד, בין מאותו המין בין ממין אחר – צריך לחזור ולברך, אף על פי שעדיין לא בירך ברכה אחרונה, משום דהוה ליה נמלך".
[3] וז"ל: "היינו אפילו אחר שכבר אכל הראשונים. והנה מדברי הרמ"א דבסמוך משמע דהמחבר מיירי אפילו בשלא היה דעתו בהדיא על כל מה שיביאו, רק שבירך על פירות אלו שהיו לפניו בסתמא, ואמרינן דזה הוי כאלו אתני בפירוש שאם יביאו לו עוד שיאכל גם מהן, משום שכן דרך האדם לכנוס מאכילה קטנה לגדולה, אא"כ היה דעתו בהדיא שלא לאכול רק אלו הפירות שהם לפניו או שבעת שגמר אכילתו הוסכם בדעתו שלא לאכול עוד ואח"כ נמלך לאכול, דבזה לכו"ע צריך לחזור ולברך".
[4] וז"ל: "היה אוכל פירות דרך עראי והביאו לו עוד, אם היה דעתו מתחלה על מה שיביאו לו – אינו חוזר ומברך על מה שהביאו לו אף על פי שכבר אכל כל מה שהיה לפניו, ואם לא היה דעתו מתחלה אלא רק לאכול את אלו הפירות שלפניו דוקא ונמלך לאכול עוד ואמר שיביאו לו – צריך לברך על מה שיביאו לו, אפילו יש עדיין לפניו מן הפרי. ואם הוא בסתם, הנה כל זמן שמונח לפניו מן הפרי שכבר בירך עליו, יש פלוגתא בדבר זה, די"א צריך לברך וי"א אין צריך לברך, ומאחר דקי"ל סב"ל לא יברך. ומיהו אף על גב דכתבו הפוסקים דאמרינן סב"ל אפילו בקום אכול ועיין חס"ל סי' ר"ו במחודש אות ד' יע"ש, מ"מ בקום אכול כל היכא דאפשר לנו לתקן מתקנינן, והוא שיברך על מעט סוכ"ר שהכל ויפטור גם אותו הפרי או יבא אדם אחר ויברך ויאכל ויכוין עליו. ואם א"א בכל אופנים אלו – יברך בלי שם ומלכות, ורק יהרהר שם ומלכות בלבו. וכל זה אם הוא בסתם ויש עדיין לפניו מאותו הפרי שבירך עליו כבר, דבהאי גוונא הוא דאיכא פלוגתא הנז"ל, אבל אם הוא בסתם ואכל כל מה שהיה לפניו ואח"כ הביאו לו –הרי זה מברך לכ"ע על מה שהביאו לו מפני שהוא היה אוכל בדרך עראי, ואין חילוק בין אם הביאו לו ממין הראשון או ממין אחר שברכתו שוה עם הראשון. ואם קבע עצמו על השלחן לאכילת פירות, אז אפילו אם אכל כל מה שהיה לפניו ואח"כ הביאו לו עוד – אין צריך לברך, דכל שקבע עצמו לאכילת פירות אינו מסיח דעתו כל זמן שמסב על השלחן, וגם בזה אין חילוק בין הביאו לו ממין הראשון או ממין אחר שברכתו שוה".