שאלה:
קיימנו בבית הכנסת שלנו "סדר ט"ו-בשבט" לכל הקהילה. מיד בתחילת "הסדר" התחיל וויכוח בין החברים – האם אחד מהציבור צריך לברך על הפרי, וכולם יענו אמן, ובכך הם יצאו ידי חובה, או שכל אחד צריך לברך לעצמו? כל אחד אמר שצריך לעשות משהו אחר.
תשובה: (מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
כל השאלות ששאלת בקשר לט"ו-בשבט ניתן למצוא בספר "פרי עץ הדר" בעריכת בני הרה"ג ר' שמואל בן אליהו רבה הראשי של צפת[1].
מקורות:
[1] המנהג הטוב ביותר הוא, שאחד מברך על פרי בקול רם, השומעים יענו אמן, ולא יכוונו לצאת יד"ח בברכתו, ואז כשהם לוקחים פרי אפילו מאותו סוג – יברכו עליו. כיום אין לנו דין של קביעות על פירות, ע"כ כל אחד מברך לעצמו ולא יוצאים יד"ח, לא בברכה ראשונה ולא בברכה אחרונה, אלא אם השומעים לא יודעים לברך ברכה אחרונה בע"פ.