שאלה:
האם ספרדי המתפלל בבית כנסת אשכנזי יכול לומר בקול את ההוספות בתפילה כפי נוסח עדות המזרח?
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
אם הנך מתפלל כאחד מהציבור, עליך לומר בלחש את כל ההוספות כנוסח הספרדי.
אם הנך שליח ציבור והמנהג הוא שכל ש"ץ מתפלל כמנהגו – אין בזה טרחא דציבורא אם תתפלל כנוסח שלך. אם המנהג הוא שהש"ץ מתפלל כנוסח של רוב הציבור – גם עליך להתפלל כך[1].
מקורות:
[1] כתוב בירושלמי (עירובין פרק ג' ה"ט): "ר' יוסי מישלח כתיב להון: אף על פי שכתבו לכם סדרי מועדות אל תשנו מנהג אבותיכם נוחי נפש", וראה בגמ' פסחים (נ' ע"ב).
כתב בשו"ת התשב"ץ (ח"ב סי' ר"ה): "עוד שאלת כמה פעמים מנענעין בלולב. תשובה בברכת נטילה קודם קריאת ההלל פעם אחת. ובהודו א' פעם אחרת ובאנא ה' הושיעה נא ב' פעמים ובזה הוא הסכמת האחרונים ז"ל בלא שינוי מנהג. ובהודו האחרון הוא שנשתנה המנהג שיש כופלין אותו לעולם. ויש מקומות שאין כופלים אותו לעולם. ולפי זה במקומות שכופלין אותו מנענעין בו שתי פעמים ובמקומות שאין כופלים אותו מנענעין בו פעם אחת לפי שחיוב הנענוע הוא תלוי בקריאתו וכו' ואנו נהגו לכפול. ואתה אל תשנה מנהג המקום. ואם תרצה לכפלו בלחש בשעה שהצבור קוראין אותו ולנענע עמהם הרשות בידך".
וכתב המשנ"ב (סי' ס"ח ס"ק ד'): "ומהרח"ו כתב בשם האר"י שלא היה אומר פיוטים ופזמונים אלא מה שסדרו הראשונים כגון הקלירי שנתקנו ע"ד האמת, וכן לא היה אומר יגדל. ומ"מ העיד בנו של מהרח"ו על אביו שכשהיה ש"ץ בקהל בימים נוראים היה אומר כל הווידוים וכל הפיוטים, וישמע חכם וממנו יקח חכמה ומוסר השכל שלא לשנות המנהגים".
וכתב בשו"ת שיבת ציון (סימן ה'): "אעפ"כ נלע"ד שרשאים לשנות מנהגם כיון שיש בו צורך להם להשיג מנין עשרה להתפלל בבה"כ של ספרדים, וגם הוא צורך להנערים אשר לא הורגלו כעת בשפת הספרדים וצריכים לש"צ אשכנזי, בצורך גדול כזה ההכרח לא יגונה לבטל להם מנהג ספרדים למנהג אשכנזים דלא עדיף ממצות עשה דאורייתא. ואיתא במסכת ברכות דף מ"ז ע"ב דר"א שחרר עבדו כדי להשלים לו למנין עשרה בבית הכנסת להתפלל, ואף שהמשחרר עבדו עובר בעשה דלעולם בהם תעבודו, אפ"ה מסיק שם הש"ס כיון דמצוה להתפלל בעשרה הוי מצוה דרבים ודוחה העשה דלעולם בהם תעבודו וע"ש בתוס' ד"ה מצוה דרבים ועיין במג"א סימן צ' ס"ק למ"ד ע"ש. הרי מבואר דבשביל צורך להתפלל במנין עשרה דוחין למצות עשה דאורייתא, מכ"ש שיש לדחות מנהג בשביל צורך להשיג מנין עשרה להתפלל. ואף שיש להספרדים לחוש שלא יאמרו הפיוטים הנהוגים אצלנו משום הפסק ברכות, עיין במג"א סימן ס"ח, מ"מ עדיף להם לשנות מנהגם גם בזה כדי שיהיה סיפוק בידם להתפלל במנין עשרה אשר בלתי זאת לא ישיגו למנין להתפלל בציבור בבית הכנסת שלהם. לכן אין בזה שום מיחוש להתפלל בבית הכנסת ספרדים כמנהג אשכנזים כדי שימצאו להם אשכנזים להתפלל בציבור וכו'וכל זה במנהגי בית הכנסת ונוסחי התפלות בציבור בחזרת הש"צ ובפיוטים וכדומה בזה ינהגו כמנהג אשכנזים, אבל בתפלה בלחש כל יחיד ויחיד צריך להתפלל כפי מנהגו שנהג עד עתה, כי בזה אין בו צורך לשנות המנהג אשר נהג והורגל בו".
וכן כתב בשו"ת משיב דבר (ח"א סי' י"ז): "ולהך דינא שנשאלנו הדין כך הוא לפענ"ד, דבתפלה בלחש אסור לשנות מהנוסח שנהגו מכבר, ולכו"ע לית כאן משום לא תעשה להרמב"ם, משום שאין כאן מחלוקת, ולהרא"ש משום דאינו אלא מנהג, וכולי עלמא ס"ל שיוצאים בשני הנוסחאות, ולא כמש"כ בספר פאת השלחן (סי' ג) דיחידים המתפללים בביהכ"נ של הספרדים מחוייבים לנהוג כמותם משום לא תתגודדו, רק כמ"ש בהגמי"י (הל' תפלה אות ה') בשם הירושלמי והוא בפ"ג דעירובין אף על גב ששלחנו לכם סדרי מעמדות אל תשנו ממנהג אבותיכם ומפרשי דקאי בתפלה של מועדות ע"ש, אבל בקדושות שבקול רם וכדומה ודאי אסור לשנות ממנהג שהוא שם מפני המחלוקת, ולהרמב"ם יש בזה משום לא תעשה". וראה מש"כ במאמר מרדכי (שבת ח"ב פרק ל"ה סעי' ד'): "ספרדי שעלה לתורה בבית כנסת של אשכנזים – ינהג כמנהג האשכנזים, וכן אשכנזי שעלה לתורה בבית כנסת של ספרדים – ינהג כמנהג הספרדים, ועל זה דרשו חז"ל את הפסוק (במדבר ח', ג'): "ויעש כן אהרון", מלמד שלא שינה". וע"ע להלן פרק ל"ז.