שאלה:
הריני פונה אליך, לא בתכונתי כשר לענייני דתות, אלא כיהודי, אשר בעז"ה לא היה יום בחייו שהיה חייב בתפילין ולא הניח.
ביום ג' י"ט באדר תשמ"ה (12.3.85) עזבתי את פרנקפורט בשעה 12.50 בצהרים, ונסעתי דרך אלסקה (לשעה אחת של שהיית ביניים), לטוקיו בירת יפן, שם הגעתי ביום ד' כ' אדר (13.3.85) בשעה 15.45 אחה"צ. מפרנקפורט עד טוקיו היה אור היום או השמש, וכמובן הנחתי תפילין ביום ג' בבוקר בפרנקפורט. ברם, היה נראה לי מוזר שאעבור מיום ג' בצהרים ליום ד' בצהרים בלי הנחת תפילין, לכן הנחתי עוד פעם תפילין, ואף קראתי קריאת שמע ואמרתי תפילת שמונה עשרה בשעה בה הייתי מניח תפילין אילו הייתי בירושלים. לא היה בעיני עניין של ספק ברכות להקל כי הגדר של תפילין הוא גדר של מעשה הקשור בברכות.
והנה, בדרך חזרה עזבתי את טוקיו ביום ב' ג' ניסן (25.3.85) בשעה 22.30, אחרי שלוש שעות טיסה עלה עמוד השחר והנחתי תפילין. טיסה זו שיצאה מטוקיו ביום שני בלילה (25.3.85), הגיעה לאלסקה לשהיית ביניים של שעה ביום שני, בשעה 12.00 בצהריים. עזבנו את אלסקה ושוב לילה, ולפני הגיענו ללונדון שוב עלה עמוד השחר ושוב הנחתי תפילין, הגענו ללונדון ביום ג' בשעה 6.00 בבוקר.
פירוש הדבר שבשבוע של נסיעתי ליפן הנחתי תפילין רק ב-5 ימים (אלמלא התוספת שהוספתי ביום שמש של 20 שעות), לילה "דה פקטו" היא על פי דין, השאלה מה עם יומא אריכתא של כ-20 שעות.
אין כוונתי לעורר מחלוקת, ואם כבודו רוצה למסור את השאלה לאחד המומחים בבעיה זו, זה כמובן מקובל עלי.
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
עיין ב"מאור הקטן" (מס' ר"ה דף כ' ע"ב ד"ה "כי סליק רבי זירא") שדן באורך בענין השבת בין שוכני ירושלים ושוכני קצות המזרח[1]. ועוד עיין בספר הכוזרי (מאמר ב' פיסקא כ')[2]. ועיין עוד בספר הוד יוסף (סי' נ"א) ושו"ת רב פעלים (סוד ישרים סי' ג'-ד').
ובענין המחלוקת שנתעוררה בתקופה האחרונה בין החזו"א והרי"מ טיקוצ'ינסקי הכתובים בספר "היומם" לרב טיקוצ'ינסקי ובקונטרס ח"י שעות לחזו"א[3], יש לזה השלכות רבות לעניין שדנת בו. ועיין בבועז ב"תפארת ישראל" על המשניות בועז פ"א דברכות[4].
לפי זה יוצא שכל מה שנהגת – היה כדין. אולם בענין יום ד' כ' אדר (13.3) בטיסה בין פרנקפורט לטוקיו, שטסת ביום ג' י"ט אדר ב12.50, והגעת לטוקיו ביום ד' 15.45 אחה"צ, הטיסה היתה כולה באור היום – יום ג' הנחת תפילין בפרנקפורט – כדין. והטוב ביותר היה, שתניח תפילין בטוקיו ב15.45 כשהגעת לשם ביום ד' עם ברכה, וביום ד' בבוקר אע"פ שהנך איש ירושלים, כיון שיצאת מפרנקפורט היה עליך לשער מתי הזריחה שם בבקר ואז להניח תפילין בלא ברכה, ולהתפלל שחרית לפי אומד הדעת של הזריחה בפרנקפורט.
לא כתבת מה עשית בענין מנחה וערבית ביום ג' הנ"ל.
לו יכולת להתפלל מנחה לפני צאתך לטוקיו בפרנקפורט היה הדבר עדיף.
לכאורה ערבית אי אפשר היה להתפלל, כיון שהנך באור יום – אע"פ כן יכולת להתפלל מנחה וערבית במטוס לפי חישוב זמן יציאתך מפרנקפורט. ואפשר לומר "מעריב ערבים" גם באור יום, אע"פ "שלהן לילה כאור יאיר" כלשון "הבועז" שם.
מקורות:
[1] וכתב המאור הקטן (על הרי"ף ר"ה ה ע"א): "וראיתי להקדים לך הקדמות שהן לך כיסודות והעמודים לתמוך בהם הסודות הרמוזים מדרכי החכמה בשמועות הללו. דע לך כי אין היום והלילה שוים בזמנם כאחת בכל מקומות היישוב ולא בכל הארץ כולה, כי כל עשרים וארבע שעות מן היום ומן הלילה כל שעה מהן היא ערב במקום אחד ובקר במקום אחר על פני אורך הארץ כולה, והיא כהקפת הגלגל עליה המקיף ממזרח למערב, וזה הוא הפי' ב'ויהי ערב ויהי בקר' האמור בימי בראשית.
והקו המקיף את אורך הארץ על פני הפלך הרביעי משבעת הפלכים והוא האמצעי ביישוב יש לו ד' נקודות כנגד ד' רבעי היום, שהם תחלת היום ותחלת הלילה וחצי היום וחצי הלילה, וגם אלה ד' רבעי היום הם במזג מן הלח והיבש ומן הקור והחום כנגד ד' תקופות השנה, וארבע נקודות אשר בקו הסובב את אורך הארץ הראשונה קצה המזרח ויושביה הם השוכנים על שפת ים אוקיאנוס במזרח, והנקודה השנית היא שכנגדה והוא קצה המערב ויושביה גם הם שוכנים על שפת ים אוקיאנוס במערב, והנקודה השלישית היא אמצעית בין שתי הנקודות הראשונות האלה על פני כל הארץ, והיא נקראת: טבור הארץ ויושביה הם יושבי ירושלים וכל ארץ ישראל, והנקודה הרביעית שכנגדה מתחת לארץ וגם היא אמצעית בין שתי הנקודות הראשונות, והיא נקראת: טבור הים או לב הים או נקודות תהום. ויש בין כל נקודה ונקודה מארבע נקודות אלו עד הנקודה שכנגדה מרחק מהלך י"ב שעה באורך הארץ כפי ההקפת הגלגל עליהם, ומכל נקודה אל נקודה הסמוכה לה מהלך ו' שעות באורך הארץ מהקפת הגלגל עליהם, והמשל על זה כי כשיהיה בקר לשוכני מזרח לא יהיה בקר לשוכני ירושלים עד ו' שעות לאחר מיכן ועל דרך הזה אתה מחשב בכל שעה ושעה המרחק מכל נקודה מארבע הנקודות אל הנקודה הסמוכה לה, וזהו מהלך החמה בהקפת הגלגל בכ"ד שעות על ד' נקודות אלה.
ודע כי חשבון הימים הנמנים מימי השבוע תחלתו מן הנקודה השלישית שהיא טבור הארץ והיא א"י, והמשל על זה כי כשמתחיל יום ראשון מימי השבוע לשוכני ירושלים וא"י לא יתחיל לשוכני קצה המערב עד ו' שעות לאחר מיכן, ובטבור הים שלמטה מן הארץ והיא נקודת התהום לא יתחיל עד י"ב שעות לאחר מיכן, ולשוכני קצה המזרח לא יתחיל עד י"ח שעות לאחר מיכן, וכן בכל יום ויום מימי השבוע וכן בכל שעה ושעה מן היום ומן הלילה כך הוא סדרן לעולם. ונתברר לך מזה כי יש הקדמת י"ח שעות במנין ימי השבוע ושעותיהם בין שוכני ירושלים לשוכני קצה המזרח, ששוכני ירושלים מקדימין על שוכני קצה המזרח, אף על פי שאין המרחק ביניהם כפי מהלך הגלגל הגדול אלא שש שעות כשאתה מתחיל למנות מקצה המזרח, אבל במנין ימי השבוע ושעותיהם כך הוא הסדר להן. וזהו הסדר הנסדר להן מששת ימי בראשית וזהו המרחק ביניהן במהלך הגדול כשאתה מתחיל למנות מארץ ישראל". יוצא מדבריו שבמרחק 90 מעלות מירושלים מתחיל היום.
[2] כתב הכוזרי (מאמר ב' פיסקא כ'): "אמר החבר: והלא התחלת השבת אינה כי אם מסיני ומאלוש קודם לכן שירד המן בו תחלה ואין השבת נכנס אלא על מי שבא עליו השמש אחר סיני על המדרגה עד אחרית המערב, ואח"כ עד אשר תחת לארץ, ואחר כך עד הצין אשר הוא מזרח הישוב. ויקרא השבת לצין אחר ארץ ישראל בשמונה עשרה שעות, מפני שארץ ישראל באמצע לישוב, וכאשר בא השמש לארץ ישראל הוא חצי הלילה לצין, וחצי היום לארץ ישראל הוא בוא השמש לצין. וזה הוא סוד הקביעות אשר הוא נבנה על שמונה עשרה שעות, וכו' והרוחב אשר נחלקים בו הקטרים בקריאת יום בעצמו הוא י"ח שעות לא פחות ולא יותר, קוראים אנשי הקוטר הזה: שבת, וכבר יצאו אנשי קוטר אחר מן השבת קוטר אחר קוטר עד שתשלמנה שמנה עשרה שעות מן העת שהתחילה בו קריאת השבת, עד שתהיה השמש לעמת ראש ארץ ישראל, ותסתלק הקריאה מהיום ההוא ולא ישאר אדם שיקרא היום ההוא, אבל מתחיל בקריאת שם שאחריו. וכו' והסכים עם מה שאמרו רבותינו: "שצריך שיהיה לילה ויום מן החדש". וכבר נסתלק שם השבת מן הישוב והתחיל יום ראשון, אף על פי שיושבי ארץ ישראל יצאו משם יום השבת ושבו בתוך יום ראשון, כי אמנם הכונה השם השבועי הפושט בכל הישוב, שיאמר למי שהיה בצין ולמי שהיה במערב באיזה יום קבעתם ר"ה, ואמרו יום השבת על הדמיון, אף על פי שאחד מהם כבר היה יוצא מהמועד כשהיה האחד במועד בצרוף מקומותם מא"י, אבל בקריאת ימי השבוע היה להם המועד ביום אחד בעצמו. והנה ידיעת שבתות ה' ומועדי ה' תלויה בארץ שהיא נחלת ה', עם מה שקראתו, מאשר נקראת הר קדשו והדום רגליו ושער השמים וכי מציון תצא תורה ומה שהיה מזריזות האבות לדור בה והיא בידי עובדי עבודה זרה, והכספם לה והעלותם עצמותם אליה כיעקב ויוסף ותחנת משה לראותה, ונמנעה ממנו והיה קצף, והראתה לו מראש הפסגה והיה חסד, ומה שהיה מבקשת האומות פרס והודו ויון וזולתם להקריב עליהם ולהתפלל בעדם בבית ההוא הנכבד, ומה שהוציאו ממונם על המקום ההוא, ואם היו מחזיקים בחקים אחרים, מפני שלא קבל אותם הנמוס האמתי, ומה שהם מרוממים אותו עתה עם העדר הראות השכינה עליו ושכל האומות חוגגים אליו ומתאוים לו זולתנו מפני גלותנו ולחצנו, וממה שזכרו רבותינו ממעלתה, יארך ספורו".
[וכתב בשו"ת רדב"ז (חלק א' סימן ע"ו): "שאלת ממני אודיעך דעתי בענין השבת כי יש חילוק גדול בין השוכנים במזרח לשוכנים במערב, ונמצא שמה שהוא לאלו שבת הוי לאלו חול תשובה וכו' ודע כי נפל מחלוקת בין הראשונים מאי זה מקום מתחיל היום וגם מאי זה מקום מתחיל יום השבת, עיין במ"ש בספר הכוזרי ובעל יסוד עולם ולדעת כולם השוכנים בקצה המזרח השבת להם קודם השוכנים במערב, ונמצאו אלו מותרים במלאכה בזמן שאלו אסורים, אלא צריכים אנו לומר כי השבת נתן לכל א' מישראל כפי מקומו שימנה ו' ימים שלמים וישבות בשביעי ובזה יש זכר למעשה בראשית"].
[3] וכתב החזו"א בקונטרס ח"י שעות, וז"ל: כאשר יצא לאור ספר בשם היומם בכדור הארץ שבו הוא קובע שירושלים הוא מרכז ומירושלים למזרח הוא י"ב שעות השתנות היום וכן מירושלים למערב וכאלו זו דעת כל הראשונים, ובאשר הדבר בהיפך הגמור שדעת כל הראשונים שמירושלים ולמערב י"ח שעות ולמזרח שש שעות נתחייבנו לפרש הדברים וכו' ומירושלים עד קצה המזרח מקדימין לירושלים, והלכך הזכירו כל הראשונים דמקצה המזרח עד א"י צ' מעלות והבדל שש שעות וכו' והלא זהו היסוד בדברי הרז"ה שמירושלים ולמזרח מקדימין ומירושלים למערב מאחרין".
[4] כתב התפארת ישראל (ברכות פרק א' – בועז אות ג'): "אולם עיקר ספקתינו הוא רק במדינה צפונית בקיץ שאין שם לילה ממש כלל רק נשף ביוני ויולי. מתי יהיה זמן ק"ש ותפלה וציצית ושבת. ולכאורה יש להסתפק ג"כ במי שקרה לו שיבא בקיץ סמוך להנארדפאל [קוטב הצפוני], ששם יש איזה חדשים רצופים בקיץ יום ממש. ורואים החמה מקפת כל האופק סביב מזרח דרום מערב צפון. והאיך יתנהג הישראלי הבא לשם עם הספנים שהולכים לשם לצוד התנינים הגדולים (וואללפישע [לויתן]). מתי זמן תפלתו וק"ש שחרית וערבית ומתי ישבות שבתו. י"ל שם סימן אחר יש לו. דשם השמש מקיף מכל הד' רוחות כל כ"ד שעות. א"כ יודע שכל הקפה א' שתעשה השמש, ידע שהוא יום אחד. וא"כ אם יבוא לשם לפי חשבונו ביום א' ידע שהקפה השביעית שתעשה השמש הוא יום שבת. ואף על גב שזמן שחרית וערבית שלו לא ידע. ועי"ז לא ידע ג"כ מתי זמן כניסת ויציאת שבת. והאיך יתנהג אם כפי תושבי אייראפא או כפי תושבי אמעריקא. והרי ידוע שב' מדינות הללו אחת מונחת על פני כדור הארץ מצד א' והאחרת ממולה ממש מתחתיה. וא"כ כשמקדשין השבת באייראפא הוא תחלת עש"ק באמעריקא. וכשמבדילין במו"ש באייראפא הוא שחרית יום שבת באמעריקא. ואם זה האדם שבא סמוך לנארדפאל שרואה שמש בגבורתה עם תושבי אייראפא וגם עם תושבי אמעריקא (אב"י שנקודות מקומו הוא בין ב' המדינות האלו) מתי יתחיל ומתי יסיים שבת שלו שם. ואם גם נאמר שנותנין עליו חומרות וקולות המקום שיצא משם. עדיין יש להסתפק הכי יכול לידע מתי יתחיל ערבית ושחרית של מקום שיצא משם. י"ל דגם חשש זה אפשר לצדד בשיחשוב למפרע ע"פ אוהר [שעון] נכונה באיזה שעה הוא. למשל שיבא שם בשעה ו' שעל אוהר שלו. והוא לפי חשבונו שעה ו' לאחר חצות יום א'. יחשוב עוד ה' פעמים כ"ד שעות או ה' הקפות השמש עד נקודה ההיא. ואז יתחיל למנות ולשבות שבתו כ"ד שעות. ועכ"פ נ"ל שאם עשה אז מלאכה – אינו חייב מיתה ולא חטאת, דלא עדיף ממי שהלך במדבר ואינו יודע מתי שבת (כשבת דף ס"ט ב'). ולפ"ז אם יהיו שם ב' אנשים א' מאמעריקא וא' מאייראפא כ"א ישמור שבתו לפי המקום שיצא משם ואין חיוב סקילה וחטאת לשום א' מהן מדאין חייבים כן רק מדרבנן. עוד נ"ל שרשאים להתפלל שחרית וערבית ולומר מעריב ערבי' ויוצר אור אף על גב שלהן לילה כיום יאיר. אפ"ה הן לפי מקומן אומרים כך, אבל במדינות צפוניות כעירנו וכדומה עדיין לא ידענו מתי זמן ציצית וק"ש. והקב"ה יאיר עינינו במאור תורתו לשמור ולעשות ולקיים מצותיו חוקותיו ותורתיו [אב"י וע' שבת (דף ל"ד ב') ביום המעונן מאי במתא חזי תרנגולא. בדברא עורבי אי נמי אדאני עי' רש"י שם]".