שאלה:
היכן מקום הנחת תפילין אצל אדם שידו שמינה והקיבורת אצלו אינה נראית?
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
מקום הנחת תפילין של יד הוא מחצי הזרוע ולמטה (לכוון המרפק) במקום שהבשר תופח, עי' בשו"ע (סי' כ"ז סעיפים א', ז') ולחונים עליו. אם לא ניכרת התפיחה – ישער לפי רוב בני אדם אשר אצלם זהו מחצי הזרוע ולמטה וכנ"ל[1].
מקורות:
[1] כתב השו"ע (סי' כ"ז סעי' א'), ז"ל: "מקום הנחתן של יד בזרוע שמאל, בבשר התפוח שבעצם שבין הקובד"ו ובית השחי, ויטה התפלה מעט לצד הגוף בענין שכשיכוף זרועו למטה יהיו כנגד לבו, ונמצא מקיים:'והיו הדברים האלה על לבבך' (דברים ו', ו'). הגה: וצריך להניח בראש העצם הסמוך לקובד"ו, אבל לא בחצי העצם שסמוך לשחי (סמ"ק)". וכתב המשנ"ב (שם ס"ק ד'), ז"ל: "בראש העצם – אין ר"ל ראש העצם ממש, דהתם עדיין נמוך הבשר, ועד שיתחיל להיות גבוה אין מקום תפילין, דאין ע"ז שם קיבורת, אלא ר"ל בגובה הבשר שבעצם, ולא בא הרמ"א בזה לחדש שום דבר רק במה שסיים: אבל לא בחצי העצם שסמוך לשחי, ור"ל אף שיש גם שם עדיין מקצת בשר תפוח. וגם דעת המחבר הוא כן, דדוקא מחצי העצם ולמטה כדמוכח בסעיף ז', ומה שכתב המחבר מתחלה: בבשר התפוח שבעצם, ע"כ ג"כ דכונתו מחצי העצם ולמטה. והגר"א בביאורו הסכים לדינא דכל מקום הקיבורת כשר להניח בו תפילין, וכן משמע בפרישה. ועכ"פ למטה ממקום הקיבורת – פסול לכו"ע, ע"כ נכון למנוע מלהניח תפילין גדולים, כי ע"פ הרוב מצוי בתפילין גדולים שסוף הקציצה מונחת למטה ממקום הקיבורת, אם לא שיקשרם לכתחלה בחצי העצם העליון, וגם זה לא נכון להקל לכתחילה בזה, אחרי דדעת המחבר ורמ"א להחמיר בזה. אך אם אין לו כ"א תפילין גדולים – טוב יותר שיקשרם בחצי העצם העליון במקום שנמצא עדיין בשר התפוח, ויצא בזה עכ"פ דעת הגר"א וש"פ, ממה שיהיו מונחים למטה ממקום הקיבורת ולא יצא בזה אליבא דכו"ע, וגם הברכה יהיה לבטלה".
עוד כתב השו"ע (שם סעי' ז'), ז"ל: "אעפ"י שיש לאדם מכה במקום הנחת תפילין, יניח תפילין כי מקום יש בזרוע להניח שתי תפילין, כי העצם הסמוך לבית השחי מחציו עד הקובד"ו הוא מקום הנחת תפילין". וכתב המשנ"ב (שם ס"ק כ"ט), ז"ל: "ר"ל בבשר התפוח אשר לצד הקובד"ו, ולא עד הקובד"ו ממש. ואם נתפשט המכה בכל בשר התפוח אשר לצד הקובד"ו, יוכל לסמוך על דעת המקילין להניח בבשר התפוח אשר בחצי העליון של עצם. ואם המכה גדולה ומצטער בהנחת התפילין – פטור מלהניח התפילין של יד אפילו נשאר לו מקום, ויניח של ראש לבד".
וכתב כה"ח (שם ס"ק ג'), ז"ל: "פירוש כל חצי העצם הנקרא זרוע הסמוך לקובד"ו כשר להנחת תפילין, כן כתב בית יוסף בשם הגהת סמ"ק ושמושא רבא, וכן כתב בשלחן ערוך לקמן סעיף ז', וכן כתב הלבוש, וכן כתבו האחרונים. ואף על גב דמרן ז"ל כתב בבדק הבית דאין לסמוך על זה ולהכשיר להניח תפילין בכל חצי הזרוע כי אם במקום התופח וכו' עכ"ל, יש לומר דאחר כך כשחבר השלחן ערוך חזר בו ופסק כהגהת סמ"ק ושמושא רבא, כי גם לשון הרמב"ם והטור יתפרש כך, דהשלחן ערוך חברו אחר ספר בדק הבית כמו שכתב שיירי כנסת הגדולה בסופו בכללי הפוסקים אות נ"ב, וכן כתב מאמר מרדכי אות א'. ומ"ש בסעיף ז': מחציו עד הקובד"ו, לאו דוקא עד ממש לקובד"ו דשם אין תופח, כי אם למעט חצי העצם הסמוך לשחי. פרי מגדים אשל אברהם אות ב', וכן כתב רבינו זלמן אות ב', חיי אדם כלל י"ד אות יו"ד, בן איש חי פרשת חיי שרה אות ו'. אמנם דעת הגאון רבי אליהו מווילנא ז"ל בס"ק ה' כל הבשר התפוח שעל כל הפרק בין הקובד"ו ובין בית השחי – כשר לתפילין והוא הנקרא קובד"ו בלשון הגמרא יעו"ש, והביאו בפסקי הגר"א אות א', חיי אדם שם, בן איש חי שם. וכתב הרה"ג בן איש חי שם, וז"ל: דלכתחלה צריך לחוש לסברת הפוסקים דסבירא להו בחצי השני לא יניח תפילין אפילו על בשר הגבוה המגיע שם, ולכן הלובש רש"י ור"ת ביחד יזהר לעשותם קטנים כדי שיוכל להניחם על בשר תפוח שבחצי הראשון של הפרק, והיכא דלא אפשר בהכי יש לסמוך על סברת הגר"א ז"ל הנ"ל דסבירא ליה כל בשר הקבורת ראוי להניח בו תפילין עכ"ל. ואף על גב דהחיי אדם שם כתב דאם מניח בחצי העצם העליון – לא יברך, ליכא למיחש בזה לספק ברכות להקל כיון דלדידן מברכין ברכה אחת לשתיהן לשל יד ושל ראש, וגם לובש תפילין של יד דר"ת, לכן יוכל לברך גם כן ולית חששא. ועיין בסה"ק קול יעקב סימן ל"ד אות יו"ד". וראה מש"כ במאמר מרדכי (לימות החול פ"ח סעי' כ"ז).