שאלה:
מה דינם של מכסי הביוב הפזורים ברחובות, ושל צינורות ביוב העשויים מאסבסט, חרסינה או מתכת, לגבי קריאת שמע נגדם?
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
מכסי הביוב שברחובות אין דינם כבית הכסא, ואין איסור לקרוא לפניהם. צנורות ביוב העשויים מאסבסט או חרסינה – אסור לקרות לפניהם, אך צנורות העשויים ממתכת – מותר לקרות לפניהם ובלבד שאין בהם ריח[1].
מקורות:
[1] כתב השו"ע (סי' פ"ג סעי' א'), וז"ל: "אסור לקרות כנגד בית הכסא ישן, אפילו פינו ממנו הצואה. ויראה לי דהיינו כשאין לו מחיצות, אבל אם יש לו מחיצות, אף על פי שיש בו צואה – קורא כנגדו בסמוך ואינו חושש אם אין מגיע לו ריח רע". וכתב עוד (שם סעי' ד'), וז"ל: "בית הכסא שהוא בחפירה ופיו ברחוק ד' אמות מן הגומא, והוא עשוי במדרון בענין שהרעי מתגלגל ונופל מיד למרחוק וכן המי רגלים יורדין מיד לגומא, כסתום דמי ומותר לקרות בו אם אין בו ריח רע וגם אין משתינין בו חוץ לגומא". וכתב המשנ"ב (שם ס"ק ה'), וז"ל: "ולכן צריך ליזהר שלא לקרות ולהתפלל ולדבר בדברי תורה בחצר כנגד בית הכסא כמלא עיניו, אף על פי שהוא סגור ואי אפשר לראות הצואה שבו" , וע"ע (שם ס"ק י"א).
וכתב השו"ע (סי' פ"ז סעי' א'), וז"ל: "גרף של רעי ועביט של מי רגלים, של חרס או של עץ, צריך להרחיק מהם כמו מצואה, אפילו הטיל בהם מים, אבל אם הן של מתכת, או של זכוכית, או של חרס מצופה – מותר אם הם רחוצים יפה". ועוד כתב שם (סעי' ב'): "גרף ועביט של חרס או של עץ שכפאו על פיו – יש מתירין ויש אוסרין, והלכה כדברי האוסרים". וכתב המשנ"ב שם (ס"ק ד'): "של זכוכית – הט"ז מפקפק בזה, אבל רוב האחרונים וכמעט כולם מסכימים להקל, והטעם, דבכל אלו ס"ל דאין בולעין, ואפילו אם בולעין אין בליעתן מרובה, ע"כ אין דין בית הכסא עליהם".
וכתב כה"ח שם (ס"ק ו'): "כתב בית יוסף היינו של חרס המצופין בזכוכית שמקצתן שלצד חוץ הוא של חרס ומקצתן שלצד פנים הוא של זכוכית. אבל הב"ח כתב צריך שיהיו מצופין מכל צדדין מבית ומחוץ, וכן כתב העטרת זקנים אות א', שיירי כנסת הגדולה בהגהות בית יוסף אות א'. ונראה לסמוך בכלי זה על המתירין כשכפאו על פיו. אליה רבה אות ג'". וכ"כ המשנ"ב שם (ס"ק ה'). וכתב עוד שם: "והכלים שאנו קורין פארצליין, לענין שארי איסורים דינם ככלי חרס דלא מהני הגעלה ונראה דיש להחמיר גם לענין זה, וע' בה"ל". וכתב הבה"ל (ד"ה "אבל אם"): "והנה אף דלענין הגעלה כתב הפמ"ג בסימן תנ"א דכלי חרס הם, מ"מ לענין זה צ"ע דעל מה שכתב הט"ז דלפי מה שנתבאר סימן תנ"א דכלי זכוכית גם כן כמו כלי חרס ה"ה בזה, כתב הישועות יעקב: אני תמה, דהרי בכלי חרס גלייזירט דעת הפוסקים הנ"ל דאינו בכלל גרף של רעי וזו בודאי חשוב כמו כלי חרס לענין בליעת איסור [וכן כלי חרס המצופין אבר, כתב הח"י שם באות ס"ד דדעת רוב הפוסקים דהרי הוא ככלי חרס ובזה לכו"ע מהני וכנ"ל], אלא ודאי דלענין גרף של רעי כיון דיכול להדיחו והוא שוע אין בזה חשש גרף עכ"ל וא"כ ה"ה בענינינו נמי אפשר דכיון דהם שועין ואינם בולעין כ"כ כמו כלי חרס, אפשר דאין דינם ככלי חרס. ומ"מ נראה דלמעשה נכון להחמיר, דאפילו בכלי זכוכית גופא הפר"ח מחמיר ונהי דשם נקטינן כדעת האחרונים להקל, מ"מ בזה יש להחמיר". וראה במאמר מרדכי לימות החול(פי"ד סעי' פ"ג) ושם (סעי' פ"ד): "כלי חרס שמצופה מתכת או זכוכית רק מצד אחד – יש אומרים שדינו ככלי חרס שאסור לקרוא כנגדו, וטוב לחוש לדבריהם, ולכן יזהר לבדוק כשמתפלל מחוץ לבית הכסא, כניסות לבתים וכדו' שאין שם צינור של ביוב וכדו'", אמנם אם כולו מתכת ונקי – ניתן לקרוא שם.