שאלה:
רצינו לברר מה שכתוב בשו"ע (או"ח סי' צ"ה ס"ג), שבתפילת שמונה עשרה יניח ידיו כנגד ליבו, אך אנו רואים שהרבה רבנים ואנשים ההולכים לפי דרך הסוד, מניחים את ידיהם כפותים זה על זה כנגד הטבור, ולא מצאנו מקור לזה.
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
עפ"י הקבלה צריך אדם להניח את ידיו כפותות זו על זו כנגד לבו בתפילת שמונה עשרה. אך י"א שכל עוד שאינו משלב ידיו וזרועותיו זה על זה – מותר אפילו כנגד הטבור. ועי' בכה"ח (סי' צ"ה ס"ק י"ב)[1].
מקורות:
[1] כתב השו"ע (סי' צ"ה סעי' ג'): "מניח ידו על לבו כפותין (פירוש כקשורין), הימנית על השמאלית, ועומד כעבד לפני רבו, באימה, ביראה ובפחד, ולא יניח ידיו על חלציו, מפני שהוא דרך יוהרא". וכתב הבא"ח (ש"ר פרשת יתרו סעי' ט'), וז"ל: "…ויניח ידיו על לבו כפותים, הימנית על השמאלית והגודלים יהיו לפנים, ועומד כעבד לפני המלך באימה ופחד".
וכתב כה"ח שם (ס"ק י"ב): "מניח ידיו על לבו כפותין – כן כתב הרמב"ם ז"ל פרק ה' מהלכות תפלה דין ד' והביאו הטור, וכתב בית יוסף דטעמו מהא דאמרינן בפרק קמא דשבת דף יו"ד ע"א: רבא שדא גלימיה ופכר ידיה ומצלי, אמר: כעבדא קמיה מריה. והא דאמר רב אשי: חזיתיה לרב כהנא כי איכא צערא בעלמא שדא גלימיה ופכר ידיה וכי איכא שלמא לביש ומתכסה ומתעטף אמר הכון לקראת אלהיך ישראל, משמע ליה דלעולם הוה פכר ידיה ולא היה משנה מצערא לשלמא אלא בענין המלבושים בלבד, עכ"ל, וכן כתב בכסף משנה על הרמב"ם שם, וכן משמע מהגהות מיימוניות שם אות ו'. וכו' אלא שכתב (הט"ז) שהנחה שזכר כאן הוא דרך הכנעה בעלמא ועל כן יעשה כן תמיד יעו"ש, וכן כתב בספר עשרה מאמרות מאמר אם כל חי חלק א' סימן ל"ג שהאר"י ז"ל היה אומר שיכניעו זרועותיהם על לבם ימנית על שמאלית ולקיים בעצמם כל אחוריהם ביתה שיהא הפרק האמצעי משתי זרועות נגד פני המתפלל, והרמ"ק ז"ל היה אומר לכוף האגודל (היינו אגודל ימין תוך פיסת יד ימין ואגודל שמאל תוך פיסת יד שמאל, מחצית השקל) בתוך פיסת היד עכ"ל, והביאו מגן אברהם ס"ק ב', אליה רבה אות ה', וכן כתב בשער הכוונות דף נ"ט ע"ב כי בתפלת שחרית בעת העמידה בלבד צריך אתה לחבר שתי ידיך ולהניח יד ימינך על יד שמאלך פני כף ימין ע"ג אחורי כף שמאלית, וטעם הדבר הוא לפי שבתפלת שמונה עשרה אז הוא כניסת המוחין בזעיר אנפין וכו' ואז צריך לכלול ולחבק ימינא בשמאלא ושמאלא בימינא ולהמתיק יד השמאל עם יד הימין, וכן בתפילת המנחה בעת העמידה בלבד תאסור ותחבק שתי ידיך זה על גבי זה כנזכר וכו' אבל בתפילת ערבית תאסור ותחבק ידיך מתחלה ועד סוף פירוש משעה שתתחיל ברכת אשר בדברו מעריב עד שתשלים כל העמידה עכ"ל, ואם כן לפי דברי האר"י ז"ל שנתן טעם בסוד צריך תמיד לעשות כן אם אפשר, ואין חילוק בין עת הזעם לעת השלום, וגם אין לחלק כפי מנהג המקומות כמו שכתב מהר"י אבוהב והביאו בית יוסף ומגן אברהם ס"ק ב' אלא כל המקומות שוים, ומי שתופס בידו סידור בעת תפלת העמידה או בעת ברכות וקריאת שמע דערבית כדי להתפלל מתוכו אם אפשר לו יאחוז בסידור רק ביד ימינו ויד שמאלו יכפה האגודל לתוך פיסת היד ויניחה על הלב, וכן כתב האליה רבה סוף אות ד' דמהרי"ל נטל סידור בימין והתפלל בו ובשמאלו נתן הסרבל על לבו, וכן כתב בית עובד אות ח', יפה ללב סימן צ"ו אות ג'". וכן כתב המשנ"ב שם (ס"ק ו'): "ובספר עשרה מאמרות כתב בשם האר"י שיניחו זרועותם על לבם ימנית על שמאלית עי"ש, ובשם הרמ"ק שיכוף האגודל בתוך פיסת היד".
וע"ע מאמר מרדכי (לימות החול פרק ט"ו סעי' א'),ועוד שם (סעי' ז'): "אסור להניח את ידיו על חלציו (מותניו), כיון שנראה כגאווה ויוהרא. וייזהר שלא ימשמש בתפילין ולא ירים את ידו לכל דבר אחר בתוך תפילת י"ח, כיון שצריך לעמוד כשידיו כפותות זו על זו כעבד לפני אדוניו באימה, ביראה ופחד".
וכתב הב"י (סי' צ"ה): "ומ"ש הרמב"ם (שם) ולא יניח ידיו על חלציו. אפשר שכתב כן מסברא דנפשיה לפי שהוא דרך יוהרא, ואפשר שהוא פירוש למה שאמרו בפרק מי שמתו (ברכות כד:) שלא יניח ידו על סנטרו, וכדברי הערוך (ערך סנטר) שפירש לא יניח ידו על צדו סנטרו כמו סטרו כמו צלע והנו"ן יתירה, כלומר שלא יניח ידיו על כסליו שנראה שעומד בקלות ראש, ויש גירסא אחרת בזה". וראה בסי' צ"ז, וכתב הרמ"א (שם סעי' א'): "ויזהר שלא יניח ידו על סנטרו בשעת התפלה, דהוי דרך גסות הרוח), (טור והרי"ף)". וכתב המשנ"ב שם (ס"ק ב'): "היינו לחי התחתון. וחזנים העושים כן בשעת הזמר מותר לפי שאינם מתכוונים לגסות אלא להנעים את הקול, אבל שלא בשעת הזמר – אסור". וכן כתב כה"ח שם (ס"ק ד'). וא"כ כיון שאינו דרך יוהרא כאן – מותר, ומכל מקום טוב יותר להניח את ידיו כנגד הלב [הערת המערכת: שמענו ממרן הרב זצ"ל כאשר היה צעיר שאל את הגאון רבי חיים נאה זצ"ל בעל השיעורים, שהיה חסיד, היאך נוהגים החסידים להניח ידיהם בתוך ה'גרטל' בשעת התפילה, והרי לכאורה לפי דעת השו"ע זוהי דרך יוהרא. והוא השיבו שכיון שבמקומם היה המנהג לעמוד לפני המלכים כך שידם ע"ג החגור, ועוד שמראה בכך שאינו יכול לעשות דבר מרצונו אם לא רוצה בכך הקב"ה. ומכאן סמך למנהג החסידים לתת ידיהם בגרטל].