שאלה:
בסוף תפילת שמונה עשרה אי אפשר גם לכרוע וגם לפסוע לאחור, לכן הכריעה צריכה להיות רק בראש, אך מובא במקומות שונים, שבברכת אבות הכריעה צריכה להיות בכל גופו או בכל גופו ובראשו, ולא ברגליו.
והדבר לא ברור לי.
לכן אודה לכבודו, אם יבהיר לי – באיזו צורה יש לכרוע בתפילת שמונה עשרה?
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
עיין בבא"ח (ש"ר פר' בשלח סעי' ו'), שכתב את סדר הכריעות כדעת האר"י. וע"ע בכה"ח (סי' קי"ג ס"ק כ"א) מה שהרחיב בזה. והביא, שיש נוהגים כמנהג ק"ק "בית אל" לכרוע שתי כריעות. ומשמע מדבריו, שהבין מהשו"ע שכתב שכורע במהירות, דהיינו, לא יעשה שתי כריעות כאר"י[1].
ע"ע שו"ע (סי' קכ"ג סעי' א') כיצד יעשה את הפסיעות ב"עושה שלום" בסיום תפילת י"ח, ובכה"ח שם (ס"ק ג') ובא"ח (פר' בשלח ש"ר אות כ"ד). וגם בזה, מי שקשה לו לא יעשה את הכריעה והפסיעות יחד[2].
מה ששאלת – אם צריך כריעה גם ברגלים? למרות שכל הפוסקים לא הזכירו זאת, פשט הכריעה ודאי שמדובר גם ברגלים. ומ"ש "שיתפקקו כל חוליותיו", היינו, שיתכופף עם רגליו וגופו.
ובזה אמרינן: "לא ראינו – אינה ראיה"[3], כי יחידי סגולה כורעים גם ברגליהם[4].
מקורות:
[1] כתב השו"ע(סי' קי"ג סעי' ו'): "כשהוא כורע, יכרע במהירות בפעם אחת, וכשהוא זוקף, זוקף בנחת ראשו תחלה, ואח"כ גופו, שלא תהא עליו כמשאוי", ועוד שם (סעי' ז'): "כשכורע, כורע בברוך, וכשזוקף, זוקף בשם". וכתב המשנ"ב שם (ס"ק י"ב): "כשאומר ברוך יכרע בברכיו, וכשאומר אתה ישחה עד שיתפקקו החוליות".
וכתב הבא"ח (ש"ר פר' בשלח סעי' ו'): "צריך לעשות שתי כריעות ושתי זקיפות בעת שמשתחוה בעמידה. כיצד, כשאומר ברוך יכרע בתיבת ברוך כריעת הגוף בלבד, ובתיבת אתה יכרע את ראשו גם כן, הרי שתי כריעות. וכשאומר ה', יזקוף שם שתי זקיפות, ותחלה יזקוף גופו בלבד ואח"כ יזקוף ראשו גם כן. רמז לדבר:'כאשר יחנו כן יסעו'. ולכן אמר רב בגמרא: כל הכורע כורע בברוך וכל הזוקף זוקף בשם, דנקיט בלשונו הטהור לשון כפול בכריעות וגם בזקיפות, דלא אמר יכרע בברוך וזוקף בשם, וכנז' כל זה בדברי רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות. והכריעה תהיה עד שיתפקפקו כל חוליות שבשדרה, דהיינו שיהיו בולטין כל הקשרים שבפרקי חוליותיו. ואם הוא זקן או חולה שאינו יכול לשחות כ"כ, כיון שהרכין ראשו דיו וכנז' באחרונים ז"ל".
וכתב בכה"ח (סי' קי"ג ס"ק כ"א): "אמנם לפי דברי האר"י ז"ל בשער הכוונות דרוש ב' דעמידה צריך לכרוע גופו תחלה ואחר כך ראשו וכן בזקיפה יזקוף גופו תחלה ואחר כך ראשו וסימניך כאשר יחנו כן יסעו, וכתב שזה כוונת הגמרא שאמרו: כל הכורע כורע בברוך וכל הזוקף זוקף בשם, דלמה כפל הדברים אלא לומר כל אחת נחלקת לשנים, הכריעה תחלה גופו ואחר כך ראשו וכן בזקיפה תחלה גופו ואחר כך ראשו, דהיינו כשאומר ברוך יכרע גופו וכשאומר אתה יכרע ראשו, וכן בזקיפה כשאומר ה' יזקוף גופו תחלה ואחר כך ראשו כיעו"ש טעם בסוד, וכן כתב פרי עץ חיים שער העמידה פרק ז', משנת חסידים באצילות דערבית פרק ב', ואם כן אפילו חולה או זקן שאינו יכול לכרוע הרבה אפילו הכי צריך לעשות כסדר הזה לכרוע גופו ואחר כך ראשו וכן בזקיפה על דרך הסוד. ובכריעת מודים סדר הרש"ש ז"ל בסידורו הקדוש דכשאומר מודים אנחנו לך יכרע גופו וכשאומר שאתה הוא יכרע ראשו וכשאומר ה' יזקוף גופו ואחר כך ראשו כמו שאר ברכות, ואף על גב דבשער הכוונות שם ובדרוש ו' ובסוף דרוש ד' דחזרת העמידה כתב דבמודים לא יעשה כי אם כריעה וזקיפה אחת של הגוף בלבד וכריעת וזקיפת הראש יעשה בחזרת הש"ץ תפלת שמונה עשרה במודים דרבנן, הרש"ש ז"ל דקדק מדברי האר"י ז"ל ממקום אחר שעל פי סדר הכוונה צ"ל גם במודים דלחש ובמודים דחזרת הש"ץ בכל אחד שני כריעות ושני זקיפות כיעו"ש הטעם בעץ חיים שער המוחין פרק ט' דבחינת לחש לחוד ובחינת החזרה לחוד, וכן משמע מדברי שער הכוונות דרוש ו' דעמידה ד"ה והנה ועץ חיים שער כ"ג פרק א' וממ"א כמובן להמעיין, וכן נוהגין חסידי בית אל יכב"ץ שבעיר קדשינו ירושלים ת"ו כדברי הרש"ש ז"ל ודלא כמו שכתב הרב שמן זית זך בדף קל"ח, וכן כתב החסד לאלפים אות א', בן איש חי ז"ל פרשת בשלח אות כ"א, ולפי זה גם במודים דרבנן צריך לעשות הצבור ב' כריעות וב' זקיפות כריעת הגוף וכריעת הראש וזקיפת הגוף וזקיפת הראש כמו שאר הכריעות, והטעם דכיון שעשינו בלחש כל ב' הכריעות וב' הזקיפות צריך לעשות גם כן במודים דרבנן כמו שעושה הש"ץ במודים ב' כריעות ב' זקיפות וגם כוונת הצבור תהיה כמו כוונת הש"ץ. ועיין עוד לקמן סימן קכ"ז אות ב'".
[2]כתב השו"ע (סי' קכ"ג סעי' א'):"כורע ופוסע ג' פסיעות לאחריו, בכריעה אחת, ואחר שפסע ג' פסיעות בעודו כורע, קודם שיזקוף, כשיאמר עושה שלום במרומיו, הופך פניו לצד שמאלו; וכשיאמר הוא יעשה שלום עלינו, הופך פניו לצד ימינו; ואח"כ ישתחוה לפניו, כעבד הנפטר מרבו", וכתב המשנ"ב שם (ס"ק א'): "ושיעור הכריעה וכו' שהוא כדי שיתפקקו כל חוליותיו שבשדרה". וכ"כ בכה"ח שם (ס"ק ג').
וכתב הבא"ח (פר' בשלח ש"ר סעי' כ"ד): "אחר יהיו לרצון האחרון יפסע שלשה פסיעות לאחוריו, ולא ירחיק רגלו יותר משיעור עקב בצד גודל ממש, דיש סוד בדבר דאלו הם כנגד ג' עולמות בריאה יצירה עשיה, דהאדם בעמידה חושב כאלו עומד באצילות, ואם המקום צר יקצר הפסיעות, אך לכתחלה לא יתפלל במקום צר שאינו יכול לעשות בו שלשה פסיעות שכל פסיעה היא עקב בצד גודל, ויכרע מעט קודם הפסיעות, ובעודו כורע אחר השלש פסיעות יפנה לשמאלו ויאמר עושה שלום במרומיו, ויזקוף ויפנה לימינו ויכרע קצת ויאמר הוא יעשה שלום עלינו ויזקוף ויכרע לפניו ויאמר ועל כל ישראל ויזקוף, וכנז' בסידור רבינו הרש"ש ז"ל. וכשעוקר רגליו עוקר רגל שמאל תחלה, ובמקום שכלו פסיעותיו ישהה שם עד שיגיע ש"ץ לקדושה, ואז יחזור ג' פסיעות לפניו ויגיע למקומו הראשון שהתפלל בו, ולא יחזיר פניו לציבור. וטוב להקפיד שלא ילך אדם לפניו במקום שכלו פסיעותיו. ואם האריך בתפלתו וסיים אחר שאמרו קדושה וכן אם מתפלל ביחיד, לא יחזור למקום עמידתו תכף אחר שפסע אלא ימתין שעור מהלך ד' אמות לעמוד במקום שכלו פסיעותיו, ומשכיל על כל דבר ימצא טוב".
כתב השו"ע (סימן קי"ג סעי' ה'): "ואם הוא זקן או חולה ואינו יכול לשחות עד שיתפקקו, כיון שהרכין (פי' שהשפיל) ראשו – דיו, מאחר שניכר שהוא חפץ לכרוע אלא שמצער עצמו".
[3] עדויות (פ"ב מ"ב).
[4] כתב המשנ"ב (סי' קי"ג ס"ק י"ב): "כשאומר ברוך יכרע בברכיו, וכשאומר אתה ישחה עד שיתפקקו החוליות, וכשאומר מודים יכרע ראשו וגופו כאגמון בבת אחת, ויעמוד כך בשחיה עד ד', ואז יזקוף". וראה מאמר מרדכי לימות החול (פט"ז סעי' י"א): "כשכורע צריך שיכרע עד שיתפקקו כל החוליות שבשדרה, דהיינו שיהיו בולטים כל הקשרים שבפרקי חוליותיו, ואם הוא זקן או חולה שאינו יכול להתכופף כל כך, יכול להסתפק בכריעת ראשו".